ב-24 בפברואר לפנות בוקר, כשוולדימיר פוטין שלח את כוחותיו לאוקראינה, העולם השקיף מהצד – ונחרד: הצבא הרוסי הצניח לוחמים בפאתי קייב, טנקים שסומנו ב-Z עשו את דרכם לבירה, וחיילים רוסים שעטו לעומק אוקראינה מצפון, מדרום וממזרח. ההערכה הייתה כמעט אחידה: ממשלת אוקראינה ניצבת בפני קריסה, והמדינה עלולה ליפול בידי האויב הרוסי בתוך ימים.
אבל 180 יום עברו מאז – יותר מ-4,300 שעות של לחימה בלתי פוסקת – והצבא האוקראיני עדיין עומד על רגליו מול המעצמה הצבאית, אחת משלוש החזקות בעולם. עמידתו האיתנה מחד וסירובו של פוטין לנצור את האש מאידך הפכו את המלחמה הרוסית-אוקראינית כבר עכשיו לעימות היבשתי הקטלני והרחב ביותר שידעה אירופה מאז מלחמת העולם השנייה. ואלו מספריה המפחידים.
לפי הערכות, עשרות אלפי בני אדם נהרגו עד כה במלחמה, בהם המוני אזרחים, אם כי המספר המדויק אינו ידוע בשל הקושי לאסוף נתונים מאזורי הקרבות. האו"ם, שקיבל על עצמו את המשימה לתעד כל מקרה הרג של אזרחים באוקראינה, הצליח עד כה לאמת את מותם של 5,514 אזרחים במדינה ואת פציעתם של עוד 7,698, אך אנשיו מדגישים כי ברור להם שבפועל המספרים גבוהים בהרבה. בין מקרי המוות שאומתו באוקראינה נמנו 314 ילדים הרוגים ועוד 395 ילדים שנפצעו. גם כמה עשרות אזרחים רוסים נהרגו וכמה מאות נפצעו מירי אוקראיני על אזורים רוסיים סמוך לגבול.
חידה גדולה במיוחד היא מספר ההרוגים בקרב הכוחות הלוחמים. במערב סבורים שכשפוטין שלח את צבאו לאוקראינה ב-24 בפברואר הוא ציפה לניצחון זריז ובמחיר דמים נמוך יחסית, אך החיילים האוקראינים הפתיעו אותו בנחישותם והסבו לכוחותיו אבדות כבדות. גורמים בממשל האמריקני ובממשלת בריטניה העריכו לאחרונה שעד כה נפגעו באוקראינה בין 70 אלף ל-80 אלף חיילים רוסים, וכי המספר הזה מתפלג לכ-20-15 אלף חיילים הרוגים ועוד כ-60-55 אלף פצועים. לשם השוואה, 15 אלף היה מספר ההרוגים של הצבא הסובייטי במהלך כל עשר שנות המלחמה שניהל באפגניסטן בשנים 1989-1979.
השתיקה הרוסית: שום דיווח על הרוגים מאז מרץ
גורמים בממשל ביידן ששוחחו החודש עם "ניו יורק טיימס" אמרו כי לפי ההערכות כ-5,000 מהנפגעים הרוסים במלחמה הם שכירי חרב – אנשי "קבוצת וגנר" האכזרית שמייסדה מקורב לפוטין או לוחמים זרים שגייסה רוסיה ברחבי העולם, בין השאר בסוריה ובצ'צ'ניה – אבל השאר הם חיילי סדיר ומילואים רוסים, ועובדה זו מפחיתה מאוד את מצבת הלוחמים הזמינה לצבא הרוסי. הערכות הממשל, כך דיווח "הטיימס", נשענות על צילומי לוויין, יירוטים של שיחות ודיווחים של כתבי שטח ושל גולשים ברשתות החברתיות.
רוסיה מצדה נמנעת מלחשוף את מספר הנפגעים בשורותיה והיא מחשיבה זאת לסוד מדינה. הפעם האחרונה שבה עדכנה את העולם על הרוגיה הייתה בחודש מרץ, כחודש אחרי הפלישה, ואז היא מסרה ש-1,351 חיילים רוסים נהרגו. די היה במספר האדיר הזה כדי ללמד עד כמה עמוקה ההסתבכות הרוסית באוקראינה, אבל גם אז העריכו במערב שזהו מספר שקרי, ושהמספר האמיתי גבוה פי שלושה לפחות. רוסיה איבדה במלחמה גם ציוד צבאי רב, ומומחים מערביים אומרים שהוא כולל כ-5,000 כלי רכב, בהם 916 טנקים – כרבע מהטנקים שהעמידה לצורך המלחמה באוקראינה.
מומחים במערב סבורים כי מספרם הגדול של הנפגעים הרוסים וההתנגדות העזה של האוקראינים הם שאילצו את רוסיה להסיג בסוף מרץ את כוחותיה מקרבת הערים הגדולות שאותן התכוונה לכבוש באוקראינה, בהן הבירה קייב, ולמקד את המבצע הצבאי שלה בחבל דונבאס שבמזרח אוקראינה, שבחלקים גדולים ממנו שלטו כבר אז מורדים פרו-רוסים, ובאזורים שאותם כבשה בדרום אוקראינה, כגון מריופול וחרסון.
לפי דיווחים, האובדן האדיר של חיילים לא הותיר לרוסיה די כוחות לוחמים, וכדי לעבות מחדש את כוחותיה היא נאלצה להעביר לאוקראינה חיילים רוסים מהמזרח הרחוק ומזירות שונות בעולם. בין הצעדים שנקטה בניסיון למלא את המחסור היו גם ההחלטה להתיר לגברים שמלאו להם יותר מ-40 שנה להתגייס לצבא, וההצעה לתגמול כספי נאה למי שיסכים להתגייס. המהלך הזה עלול להתברר כחרב פיפיות: לפי הערכות מודיעיניות במערב, רבים מהחיילים ששולחת כעת רוסיה לחזית אינם מיומנים דיים, ולא רק שהם אינם מועילים, אלא הם עשויים אף להזיק לכוחות.
למרות הישגיה הצבאיים המפתיעים של קייב, שכללו רגעים אייקוניים כמו הטבעת ספינת הדגל הרוסית "מוסקבה", שחרור "אי הנחשים" וכנראה גם השמדת מטוסים בבסיס הצי הרוסי בחצי האי קרים, גם בצד האוקראיני האבדות כבדות ביותר. ממשלת אוקראינה, כמו הקרמלין, נמנעת מדיווחים שוטפים על מספר ההרוגים בשורותיה, אבל בחודש שעבר הודתה שכ-200-100 חיילים אוקראינים נהרגים כעת מדי יום במלחמה. בתחילת יוני אמר אולכסיי ארסטוביץ', יועצו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, כי מספר החיילים האוקראינים שנהרגו נכון לאותה העת עומד על "עד 10,000", וגורמים אוקראיניים אחרים דיווחו שעוד כ-30 אלף חיילים אוקראינים נפצעו. אתמול בצהריים צוטט ראש הכוחות המזוינים של אוקראינה אומר כי קרוב ל-9,000 חיילים אוקראינים נהרגו במלחמה. יש לזכור כי מספר ההרוגים בצבא אוקראינה נמוך יותר גם משום שהכוח הלוחם הרוסי גדול פי יותר מארבעה מזה האוקראיני.
חצי מילדי אוקראינה ברחו, בתי ספר לא ייפתחו
המלחמה אינה נמדדת רק במתיה, אלא גם בנזק הנפשי העצום שנגרם לקורבנות. לפי נתונים רשמיים, כמעט 15 מיליון מתושבי אוקראינה נעקרו מבתיהם בגלל הקרבות, כשליש מאוכלוסיית המדינה ערב הפלישה, וכ-6.7 מיליון מהם ברחו מארצם והתפזרו במדינות אחרות באירופה, בעיקר בפולין, סלובקיה, הונגריה, רומניה ומולדובה. רוב מוחלט של הפליטים הם נשים וילדים, משום שעל גברים בגיל שירות צבאי נאסר עם פרוץ המלחמה לעזוב את אוקראינה, למעט במקרים חריגים.
בחודשים האחרונים, אף שהסכנה טרם חלפה ורוסיה ממשיכה להפציץ מרחוק גם בעומק אוקראינה, תוך פגיעה קטלנית בבתי מגורים, באתרי בילוי ובקניונים, החלו מיליונים מהפליטים לשוב הביתה, מוכי-געגוע ומותשים מהנדודים ברחבי היבשת: לפי הערכות, בחודשים אלה חזרו לאוקראינה כ-4.5 מיליון פליטים, אבל רבים מהם עשו זאת בלית ברירה. ויקטוריה, רופאה אוקראינית בת 25 המתנדבת בסיוע לפליטים במרפאה בקרקוב, הסבירה לאתר סוכנות הפליטים של האו"ם כי רבות מן החוזרות הן נשים בנות 60 ויותר שאינן יכולות למצוא עבודה באירופה, ומעדיפות לשוב אל הערים המופצצות, שבהן יש להן לפחות רכוש כלשהו ואמצעים להתקיים.
עתיד עגום צפוי בעת הקרובה גם לילדי אוקראינה, שכחצי מהם נאלצו להימלט מהמדינה מאז פרוץ המלחמה. כ-40% מבתי הספר באוקראינה סגורים מאז פברואר וצפויים להישאר סגורים גם כששנת הלימודים תיפתח בבתי ספר אחרים בחודש הבא. פירוש הדבר שמיליוני ילדים אוקראינים לא יזכו לחינוך סדיר אלא ימצאו עצמם מחוץ למסגרת, ושמחיר נפשי עצום ייגבה גם מהוריהם.
"לפוטין אין חיילים להשלים את כיבוש דונבאס"
בשבועות האחרונים הפכה המלחמה לקרב חפירות שאף אחד מהצדדים לא רושם בו התקדמות משמעותית. רוב מזרחה של אוקראינה ודרומה – כולל חבל המורדים דונבאס והמחוזות הסמוכים לחצי האי קרים שמוחזק בידי מוסקבה עוד מ-2014 – נתונים כעת לשליטה רוסית, אבל הצבא הרוסי מתקשה מאוד להתקדם מעבר לכך. הוא אינו מצליח לפי שעה להשלים את כיבוש מחוז דונייצק שבו הוא חושק, וממשיך לשלם מחיר יקר בחיילים הרוגים ופצועים. בעוד את כיבוש לוהנסק, אחד משני המחוזות המרכיבים את חבל דונבאס, השלימו הרוסים כבר ביוני, במחוז השני דונייצק הם מחזיקים לפי הערכות בכ-60% מהשטח, והממשל האמריקני מפקפק ביכולתם להשלים את כיבושו בשל המחסור בלוחמים.
אוקראינה מצדה הצטיידה בחודשים האחרונים בנשק מתקדם מהמערב, כגון מערכות HIMARS המאפשרות לה לפגוע מרחוק בכוחות הרוסיים, אך הבטחתה להסתערות גדולה על מחוזות שכבשה רוסיה כדי להביא לשחרורם טרם התממשה, וערים בעומק אוקראינה ממשיכות לספוג מתקפות טילים רוסיות, בין השאר מהים השחור ומשטח בלארוס.
שתי המדינות מתמודדות גם עם נזק עצום לכלכלתן, נזק שעשוי לקבוע אף הוא כמה זמן תימשך המלחמה. מיד אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה הטילו מדינות ותאגידים במערב סנקציות אדירות על רוסיה, וחברות ענק סגרו את סניפיהן בארצו של פוטין, חדלו מלקיים איתה קשרים – והותירו את כלכלתה מבודדת במידה רבה. מאוקראינה, מנגד, נמנעה האפשרות לייצא תוצרת חקלאית למדינות העולם בשל המצור שהטילה רוסיה על הנמלים שלה בים השחור, ובכך נגזל מהכלכלה האוקראינית עורק חיים חשוב ביותר. בעקבות ההסכם שהושג בחודש שעבר באיסטנבול חודש אמנם הייצוא, אך הוא מתנהל בקצב איטי בהרבה מבעבר, ולא די בו כדי לאפשר את שיקום הכלכלה.
בחרסון כבר משלמים ברובל, בשלב הבא סיפוח?
למרות ההקרבה האדירה, אף צד אינו מאותת בינתיים על נכונות להפסקת אש: נראה כי הן רוסיה והן אוקראינה מאמינות ביכולתן לרשום הישגים צבאיים נוספים שיתנו להן יתרון בשטח, וכל עוד האמונה הזו שרירה וקיימת – לא סביר שהן יניחו את נשקן. אוקראינה רואה בקרבות מלחמת אין-ברירה על עצם קיומה, ואילו פוטין מציג את המלחמה כדרך היחידה למנוע את התפשטות נאט"ו אל גבולות ארצו, התפשטות שבה הוא רואה את האיום הגדול ביותר על המדינה הרוסית. נכונות לסיים את הקרבות מבלי שהשיג את יעדיו המוצהרים עלולה גם להיתפס כהשפלה עבורו, ולפגוע מאוד במעמדו הפוליטי.
גורם אחד שבו תלוי משך המלחמה הוא יכולת העמידה של אוקראינה: למרות הישגיו המפתיעים, הצבא האוקראיני עדיין נחשב נחות מאוד מספרית ביחס לזה של רוסיה, ועל אף הנשק המתקדם שבו צייד אותו המערב יש סוגים נוספים של תחמושת שהנשיא זלנסקי ביקש מבעלי בריתו באירופה ובארה"ב וטרם קיבל. המערב בוחן היטב את היתרונות והחסרונות שבהעברת כלי נשק מסוימים, משום שבצד הרצון לסייע לאוקראינה להדוף את הרוסים – הוא רוצה להימנע מהרחבת העימות ומהפיכתו למלחמה ישירה בין רוסיה לבין אירופה וארה"ב.
נכונותו של המערב להמשיך לסייע לאוקראינה תלויה מאוד גם באורך הרוח של האזרחים המערביים: המלחמה באוקראינה תרמה מאוד בחודשים האחרונים להתייקרות של מוצרי יסוד ברחבי העולם, ובראשם סוגים מסוימים של דלק ומזון, ונשאלת השאלה כמה זמן יסכימו הבוחרים במערב להמשיך לשלם את המחיר – ומתי יהפוך הלחץ שלהם על הפוליטיקאים המערביים לכבד מדי, ויגרום לאלה לחתור לסיום הלחימה.
מצדו של הקרמלין גורם מכריע יהיה כושר העמידה של הכלכלה הרוסית: מומחים מעריכים כי אם המלחמה תתארך, השפעתן של הסנקציות האדירות תלך ותגדל, וכי היא תורגש במלואה רק בעוד כחמש שנים. האזרחים הרוסים מרגישים את הפגיעה כבר כעת, אבל אם ארצם תיאלץ להמשיך להשקיע כסף רב במימון המלחמה, המשק הרוסי עשוי להיקלע לסחרור ממשי, ומצוקתם תגבר דרמטית.
רוסיה איננה דמוקרטיה, אבל גם שיקולים פוליטיים בתוכה עשויים להשפיע על המשך הקרבות: אם הצבא הרוסי ימשיך לספוג אבדות קשות יוכל הדבר להשפיע גם על התמיכה של הרוסים בפוטין, שבשנות השיא עמדה על יותר מ-80%. במרץ 2024 ייערכו בחירות לנשיאות, שבהן צפוי פוטין להתמודד על כהונה שלישית, ולפי שעה כמובן גם לנצח, אבל העמקה של ההסתבכות באוקראינה, קריסה כלכלית ותסיסה אזרחית עשויות לשנות את התמונה.
כך או כך, את החודשים הקרובים יקדיש פוטין לשיפור עמדת המיקוח שלו לקראת משא ומתן עתידי עם אוקראינה באמצעות ביצור אחיזתו בשטחים שכבש: לפי הערכות, בכמה מהמחוזות שעליהם השתלטה רוסיה באוקראינה, בהם חרסון וזפוריז'יה, מתכוון הקרמלין לערוך בקרוב משאל עם – שתוצאותיו מכוונות כמובן מלמעלה – על סיפוח לרוסיה או על התנתקות מאוקראינה ויציאה לעצמאות. בחלק מהאזורים הכבושים כבר הכריזה רוסיה על המטבע שלה, הרובל, כמטבע הרשמי, והחלה להנפיק דרכונים רוסיים ולוחיות רישוי רוסיות לתושבים. בתי ספר שונים נדרשים בהם כעת לעבור ללמד על פי תוכנית הלימודים הרוסית.
פורסם לראשונה: 15:52, 22.08.22