"הצדק נעשה": ארבע שנים וחצי אחרי הרצח בחניון הקניון ברמלה, בית המשפט המחוזי בלוד הרשיע הבוקר (שלישי) את ויקטור קטן ברצח באדישות של אופיר חסדאי ז"ל. הייתה זו מעין המתקה של סעיף החשד כנגד קטן (76), שהפרקליטות האשימה אותו תחילה ברצח בכוונה תחילה, המתקה שככל הנראה תוביל להקלה מסוימת בעונשו של קטן, אך כבר כעת ברור שהוא ירצה עונש מאסר.
באולם בית המשפט ישבה גם הפעם, כמו בכל הדיונים שהתקיימו בתיק, דקלה חסדאי לנגפוס, אשתו לשעבר של אופיר, שהייתה עדה לרצח, שקרה בעת ויכוח על מקום חנייה. "זו תחושה מעולה, נעשה צדק איתנו ועם אופיר, אמנם אנחנו עדיין לא יודעים מה יהיה גזר הדין, אבל עכשיו אנו בטוחים שהוא יישב בכלא ולא יקבל פרס".
לדבריה, היא לא התאכזבה מהורדת רמת האשמה כנגד קטן במהלך הדיון. "נשמנו לרווחה כששמענו את העונש, ידעתי שלא יתנו לו רצח בכוונה תחילה, אבל ההרשעה הזו היא עדיין ברמה הגבוהה. הוא ידע מה הוא עושה והוא צריך לשלם את המחיר. אני מקווה שייכנס לכלא כמה שיותר מהר כדי שישלם את המחיר".
בכך הסתיים עבור דקלה, שתחגוג יום הולדת 45 ביום שישי הקרוב, פרק חשוב וכואב בחייה. לאורך השנים מאז רצח בעלה, שקרה מול עיניה ועיניי בתם, אז בת 9, היא עקבה אחר הדיונים באדיקות. "הוא חייב לקבל עונש מרתיע, כדי שמקרים כאלו לא ישובו, מעל עשר שנים. לפחות", היא מבקשת משופטי בית המשפט.
"החיים מאז הרצח לא היו פשוטים, היה קשה להיות לבד"
הרצח של אופיר חסדאי, בן 40 במותו, טלטל את המדינה ביולי 2019. ויכוח אקראי על חנייה בקניון בעיר רמלה בינו ובין הרוצח ואשתו הובילו את קטן להשתמש באקדחו האישי, עימו ירה באופיר מטווח קצר פעמיים, כשהכול מתרחש מול עיניה של דקלה ובתם בת ה-9 שישבו במכונית.
אך לא רק הרצח האכזר והסתמי הוביל לסערת רגשות ציבורית. אחרי המעשה התגלה כי לאופיר היו שלוש בנות: תאומות בנות 9.5, שלאחת מהן שיתוק מוחין והיא מתניידת בכיסא גלגלים וילדה בת תשעה חודשים, שלוקה בניוון שרירים כמו אימן. האב המסור היה זה שטיפל בכל המשפחה, תוך שהוא עובד משמרות לילה בעבודתו ועוזר במהלך היום לאישה דקלה לגדל את שלוש הבנות.
בשעות ובימים שלאחר הרצח התקשתה דקלה לראות כיצד ייראו חייה ללא בעלה. בריאיון שהעניקה בשעתו ל-ynet, אמרה בין היתר: "אופיר היה בעל נהדר, מדהים. אני לא יודעת איך אני הולכת לחיות בלעדיו, אני לא מאמינה שהוא פשוט נרצח ככה בדם קר".
"החיים מאז הרצח לא היו פשוטים, בטח לא השנתיים-שלוש הראשונות, כשהייתי אם חד הורית לשלוש בנות, ששתיים מהן זקוקות לטיפול מסור ואוהב. זה היה כך עד שהכרתי את מוטי, בעלי החדש, שעימו התחתנתי לפני שבעה חודשים. היה מאוד קשה להיות לבד, כשאין לך שותף לחלוק איתו מחשבות, מישהו שיחבר וינחם אותי. עד היום הילדה שואלת אותי שאלות על הרצח, כמו, 'למה הרוצח עדיין לא בכלא?'".
את מוטי היא הכירה באחד מאתרי ההיכרויות וכבר בפגישה הראשונה היא סיפרה את כל הסיפור והמורכבויות בחייה - הוא לא נבהל, נשאר לצידה ולפני קצת יותר משנה כרע ברך.
"בכל אותם שנים, ללא קשר למה שקרה בחיי, לא פספסתי אף דיון. היה לי חשוב להיות בבית המשפט. אופיר תמיד יהיה חלק גדול מחיי ומליבי, הרי היינו ביחד עשרים שנה, 17 מתוכן נשואים".
מאז הרצח, החיים התקדמו להם - צמד התאומות יובל ורומי, להן שיתוק מוחין, כבר בנות 14 וחצי, והילדה הצעירה, שמאובחנת עם פיגור וניוון שרירים, כבר בת חמש וחצי ויוצאת ונכנסת לבתי חולים.
"יובל, שהייתה עדה אז לרצח, שמחה הבוקר כשהיא שמעה מה קרה, היא בסך הכול בסדר גמור. ברור שהיא עברה טיפולים רגשיים וכמובן שיש רגעים שקשה לה יותר והיא בוכה כשהיא נזכרת באופיר, אבל אז אני מחבקת אותה ואומרת לה שיהיה בסדר".
עו"ד אבי כהן, שייצג מטעם הסניגוריה הציבורית את ויקטור קטן: "מדובר במקרה טרגי ביותר, שכולנו מצרים עליו. לאחר משפט ממושך ומורכב שהתנהל במשך ארבע שנים, קיבל בית המשפט את טענותינו, שהנאשם לא התכוון לגרום למותו של המנוח, בניגוד לטענת הפרקליטות. לאחר שיינתן גזר הדין, נשקול הגשת ערעור לבית המשפט העליון".