ריבוא מילים נאמרו ונכתבו על הקלטות ניר חפץ מאז שידורן בתוכנית "המקור" על ידי רביב דרוקר. רובן ככולן עסקו בדרמה האנושית שנחשפה: אסופת אנשים רבי עוצמה וחסרי מוסר שהתנקזו ללשכה החזקה ביותר במדינה, ושם, במערבולת של יצרים, תככים ובגידות הדדיות, מבקשים לנהל את המדינה. ההתמקדות בפן הטלנובלי של העניין הביאה לכך שהשיח לגבי מעשיו של חפץ התרכז רק במוסריותם ובאישיותו. כרגיל במחוזותינו, זה נחלק לתומכי בנימין נתניהו ולמתנגדיו. האחרונים רואים בו קורבן שנאלץ להגן על עצמו מפני ה"משפחה" רודפת הכבוד שדואגת רק לעצמה, והייתה מקריבה אותו בלי למצמץ לו נדרשה לכך, והראשונים רואים בו אדם נקלה שעשה מעשה נבלה ומכר את מי שהשפיע עליו רוב טוב.
לא בכדי רבים מהמבקרים התרכזו בפער בין ברכות בני הזוג נתניהו ליום הולדתו של חפץ ("אוהבים אותך, ניר, שמחים שאתה איתנו") לבין מעשיו מאחורי הקלעים באותן שעות ממש (ממשיך להקליט ולבחוש). שיא שכל תסריטאי בערוץ ויוה פלוס היה שמח לרקום. כנראה משום כך, הסוגיות המשפטיות שעוררו הקלטות חפץ נזנחו. כיצד יכול היה בכלל להקליט את מי שנתנו בו אמון? האם מותר לו לסחור בסודות שנתגלו לו במסגרת זו? והאם זה נבון מבחינת השיטה המשטרית שלנו שמי שמשמש כיועץ במשרת אמון לנושא משרה בכירה יכול לחשוף סודות משם?
רגע אחד בראיון לכד את ליבת הבעיה: חפץ, שלא מפסיק להקליט במשך שנים כל שיחה שהוא מנהל בלשכה ועם שרה נתניהו, מלין על אווירת החשדנות בלשכה שמקשה על העבודה בה. עיוורונו של חפץ למהות מעשיו (שמצדיקים כל חשדנות כלפיו ויותר) מלמד על הסכנה הרבה שטמונה בהתנהלות כזו. נדמה כי חפץ כלל לא מבין מה הבעיה במעשיו.
האינטרס הציבורי המובהק הוא שראש ממשלה, כמו נושאי משרה אחרים, יתייעצו עם מעגל רחב ככל האפשר של בעלי דעות מגוונות לפני שהם מקבלים החלטות שמשפיעות על כולנו. כדי שזה יקרה הם חייבים להרגיש מוגנים ולא לחשוש לומר כל שעל ליבם, בידיעה שדברים אלה לעולם לא ייחשפו. הדרך היחידה לתמרץ לכך היא באמצעות הטלת חובת חסיון על היועצים במשרות האמון. חסיון בדומה לזה שחל על עורך דין, פסיכולוג, איש דת ואנשי מקצוע נוספים אשר לנו כחברה יש אינטרס לאפשר לאנשים לפתוח את סגור ליבם בפניהם.
בדרך זו, במקום לשכה פרנואידית, כתיאורו של חפץ, ייצרו היועצים רצועת ביטחון שבה נושא המשרה הרמה יוכל להלך בבטחה ולשתפם בחששותיו ובכוונותיו בכנות ומתוך גילוי לב מלא, מבלי לחשוש שזה ישמש כנגדו בעתיד.
פרופ' יובל אלבשןאוורור המחשבות הנסתרות של המנהיג יועיל לתהליך קבלת ההחלטות, ובכך ישרת את האינטרס הציבורי שגובר על אינטרס גילוי האמת. היועץ יהיה תמיד כפוף לחסיון, ולא תהיה לו כל אפשרות להפר אותו - למעט בחריגים מהסוג שקיימים היום בחוק (למשל כשאותו מנהיג מגלה כוונה לבצע עבירה בעתיד). אם יעשה זאת - יעבור עבירה פלילית ועוולה אזרחית.
אלה שמריעים עתה לחפץ בשל חשיבות "גילוייו" על מעורבות הרעייה בעניינים לא לה, הם הראשונים שצריכים לתמוך בהטלת חסיון שיאפשר לראש הממשלה הבא לא להסתמך רק על בני משפחתו. אמת, כצופי טלנובלה כולנו נפסיד, אבל כאזרחים נרוויח וזה מה שבאמת חשוב.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
