"תכננו לעשות משהו גדול בקיבוץ, דיברנו כבר מספטמבר איך נעשה יום הולדת לכל הקבוצה, 7 באוקטובר קטע את התוכניות". חברי קבוצת שיבולים בקיבוץ נחל עוז חוגגים השנה יום הולדת 50. חברם צחי עידן, שנחטף לעזה לפני 198 ימים, מציין היום (ראשון) את העשור החדש בחייו בשבי חמאס בעזה. בסוף השבוע קיימו חבריו של צחי "חגיגת יום הולדת" בהיעדרו.
"אנחנו ילידי שנת 74', הילדים של חורף 73'", מספר בחיוך חן ליבנה שנמנה עם הקבוצה. "הילדות שלנו בקיבוץ הייתה נהדרת, לא חווינו את הקטע הזה של קרבה לעזה - הם היו חלק מאיתנו. לגדול בנחל עוז לא היה כזה טראומה כמו היום. צחי ילד שובב אבל מופנם, אוהב ספורט, מאוד שונא להפסיד".
שרון שמש, גם היא חברת הקבוצה, מספרת: "אני זוכרת את צחי כילד של כדורגל ולחם עם שוקולד. זה פלא הבריא שהוא צמח כל כך כי הוא באמת חי על לחם עם שוקולד. הוא היה שרוף על כדורגל כבר כשהיינו קטנים, לא הייתה לו קבוצה ספציפית, אבל עכשיו זה ברור שזאת הפועל תל אביב".
במתקפת הפתע של מחבלי חמאס איבדה קבוצת שיבולים את חברתה יסמין זוהר, שנרצחה עם כל משפחתה בקיבוץ פרט לבנה הבכור שיצא לריצה. גם מעיין (18), בתו הבכורה של צחי, נרצחה ב-7 באוקטובר.
"בכל יום שישי יש לקהילת נחל עוז קבלת שבת", סיפרה שמש. "שרה, אחת מבנות הקבוצה, פנתה אליי וסיפרה לי שהמשפחה של צחי כבר בלי אוויר. היא הציעה שנארגן לו ביחד יום הולדת בכיכר החטופים בתל אביב. לא הייתה שאלה. התחלנו לחשוב מה הקונספט ואמרנו שמצד אחד זו לא יכולה להיות חגיגה אמיתית, אבל מצד שני חשוב לנו להנכיח את צחי, שהוא יהיה איתנו בכיכר".
שמש אמרה עוד: "חשבנו מה צחי אוהב? הפועל ומוזיקה. פנינו לחמי רודנר מ'איפה הילד' שישר אמר שהוא מגיע והביא איתו את הלהקה. כל הכיכר הייתה מלאה באדום לבן, אפילו את הסיכות הצהובות הדפסנו באדום, הגיעו שחקנים של הפועל. הכנו כוסות בירה של גולדסטאר, הבירה האהובה עליו, עם כיתוב 'יום הולדת לצחי', היו עוגות תפוחים וכמובן גם לחם עם שוקולד. כל מה שמסמל עבורנו את צחי היה בכיכר. מצד אחד זה היה קשה, זה הדגיש את הגעגוע, ומצד שני זה היה מדהים כי באמת הרגשנו אותו".
לציון יום ההולדת לצחי הגיעו גם אמו דבורה ואשתו גלי. "צחי כל כך אוהב מוזיקה ישראלית, נדהמנו ש'איפה הילד' הגיעו, גדלנו על הלהקה הזאת", סיפר ליבנה. "הוא היה נטרף אם היה מגלה שאם הגיעו להופיע ביום ההולדת שלו. ניסינו לתת אווירה קצת אחרת. זאת לא הייתה חגיגה, אבל ניסינו לעשות את כל מה שהוא אוהב, שירגישו את צחי מאחורי הסיפור כמה שניתן".
צחי עזב את הקיבוץ לתקופה מסוימת, אך שב אליו לאחר כמה שנים עם הילדים. "תמיד אמרתי לו שאני לא רואה את עצמי מגדל את הילדות שלי בנחל עוז", סיפר ליבנה. "הן עברו 16 שנים נוראיות, ואז הגיעו המנהרות בצוק איתן. לי הייתה שם נורה אדומה שנדלקה. הקיבוץ שלנו יצא ב'נס' לעומת הקיבוצים הסמוכים. נרצחו 13 ונשארו לנו שני חטופים בשבי - צחי ועמרי מירן (46).
קבוצת שיבולים גדלה אמנם יחד, אבל כל אחד מחבריה המשיך לדרכו עם השנים. שמש: "אנחנו מדברים לרוב בקבוצת הוואטסאפ, בימי הולדת כולם כותבים 'מזל טוב'. מאז 7 באוקטובר הוואטסאפ שלנו מאוד פעיל. אחת הנקודות הכי כואבות הייתה שהוצאנו את צחי מהקבוצה בגלל הפחד שהטלפון שלו בידיים עוינות. אני מחכה שהוא יחזור לקבוצה, שהוא יחזור אלינו".