לו היו משודרות אצלנו תמונות של אייתוללה איראני מתיז מפיו את דברי הבלע נגד הקהילה הלהט"בית, שהשמיע ראש ישיבת מצפה רמון הרב צבי קוסטינר, הן היו מתקבלות בשילוב של גועל, השתאות ובוז. הפרימיטיביות החשוכה והבוטה הייתה נחשבת לעוד הדגמה של האיום הרובץ על המערב ועל ערכיו מכיוונה של איראן.
אבל מה נאמר כשהדובר הוא מבכירי הרבנים החרד"לים, עם ייחוס משפחתי ענף? מלמד ו"מחנך", שמוציא מחזור אחרי מחזור של תלמידים, ובפיו טקסטים מסיתים ורוויי שנאה ועלילות שקר? שמדגים את "טירופה" של הממשלה בהיותה, כביכול (הלוואי וכך היה) פרו להט"בית? "זה הקרב!", הוא צווח. "לא להתבייש! לקחת אומץ! איפה שאתה עובד, תגיד - להט"בים הביתה! הומואים הביתה! זה רשע רשע רשע ועוד רשע! מי שיודע כמה אלימות יש שם, כמה פגיעות מיניות (יותר מאשר אצלכם? לא נראה לי), רשעים! רשעים! להילחם!".
כל זה מתרחש בהפגנה מול ביתו של ח"כ ניר אורבך, בתביעה שיעזוב את הקואליציה ואת "הממשלה המשוגעת הזאת, עם הטירוף הזה, שבעזרת השם תיפול". והוא מסכם: "מדינה יהודית, צבא יהודי, מדינת תורה". אי אפשר היה שלא להצטמרר מהמחשבה על כך שבמדינת התורה, שהיא חזונם של קוסטינר ושל מייצגיו הפוליטיים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, העונש על משכב זכר הוא מיתה.
אל הימין הקיצוני מתנקזים כמה זרמים עכורים חדשים יחסית. ליברטריאניות כלכלית שלא מתכתבת אפילו ברמז עם חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי, וכל כולה אכזריות והיעדר סולידריות. לצד זה גובר והולך הדמיון המשונה לימין האמריקני השמרני והאדוק: התנגדות להפלות, נשק לכל, גזענות עמוקה, תיעוב כלפי פמיניזם, זכויות הקהילה הגאה וכל מה שמריח פוליטיקלי קורקט.
לזרמים האלה מצטרף בהרמוניה מבעיתה הזרם הוותיק והרע של אייתוללות משלנו. אלה שהשנאה בפיהם, והם מפיצים אותה בלהט ובאמונה. שמה של "מפלגת הציונות הדתית", שקוסטינר הוא ממייסדי הפלג הקיצוני שבה, מפלגת "נעם", הוא עלבון לציונות הדתית כולה. כל אלה זולגים אל לב הימין, גם אם לא אל כולו, נעזרים בסגידה, במחול השדים, ובקבירת כל כבוד למוסדות שלטון החוק, לטובת מלך מדומה, מושחת ומסית. הוא, בנימין נתניהו, הוא זה שגידל באהבה את העשבים השוטים האלה והעניק להם לגיטימציה.
קוסטינר תועד מול קהל רב. גברים צעירים ומבוגרים (נשים לא היו, אנחנו יודעות מה דעתו של קוסטינר עלינו, הוא הורחק משירות מילואים אחרי שהטיף שנשים הורסות את הצבא). סטטיסטית ברור שכמה מהם הומואים בעצמם, ועוד כמה הורים ללהטב"ק. אני חשה כאב בשבילם. המלים האלה מהדקות את חומות הכלא המסויט שלהם. כולם שתקו. איש לא שאל מה עם ואהבת לרעך כמוך, או ציין שאפליה במקום עבודה על בסיס מגדר וזהות מינית אסורה על פי חוק. לא נשמעה אפילו הערה מהוססת.
כמה עצום המרחק בין זה ובין המיינסטרים הישראלי, המקבל ומחבק את הקהילה בטבעיות מתעצמת. מ"חתונה ממבט ראשון" ונציגנו באירוויזיון, דרך ח"כים, ועד למשפחות מפרגנות ומקבלות. כמה רב המרחק בין הנורמליות הפרקטית של רוב הציבור ובין הזרמים העכורים האלה.
שלי יחימוביץצילום : עידו ארזמדובר בתהליכי עומק שקשה ומפרך להתמודד מולם. אבל יש לפחות שתי מסקנות קצרות מועד. האחת - הממשלה המכהנת, מקרטעת ככל שתהיה, ימנית ככל שתהיה, עם שת"פ כנוע ומביש לפרקים של מפלגות שמאל - גם אם היא ממשלה גרועה להחריד, עדיפה על חלום הבלהות הזה שקוסטינר מייצג. אין ברירה אלא לעשות מאמץ עילאי לשמר אותה.
השנייה, למרבה השמחה, יותר קלה לביצוע. זכויות הקהילה הגאה הן כבר מזמן מדד אוניברסלי ובינלאומי לטיבה של מדינה. אינדיקציה לנאורות, לקדמה, לשוויון. בעוד שבוע יתקיימו מצעדי גאווה בירושלים ובעוד עשרות יישובים (נקווה שגם במצפה רמון, מקום מושבו של קוסטינר). נוכחות שיא במצעדים האלה, תהיה תשובה הולמת לשאלה מי אנחנו במדד הזה. בואו בהמוניכם.
- שלי יחימוביץ הייתה יו"ר מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
