דמיינו שאתם (או הוריכם לפניכם) לא עליתם לארץ, אלא נשארתם בגולה. לאחר שלמדתם באוניברסיטה, ניגשתם למכרז היוקרתי והתחרותי ביותר בשירות הציבורי במולדתכם, בתום שלבי מיון שנמשכו כמעט שנה, התקבלתם לשירות החוץ. עבודתכם זוכה לשבחים, ואתם מתקדמים. ואז, לאחר שמוניתם לעמוד בראש נציגות, אתם נדרשים להתחייב לשמור אמונים למדינתכם כמדינה נוצרית (או מוסלמית או הינדית) ודמוקרטית.
אתם כמובן מודעים לכך שכיהודים, אתם מיעוט במולדתכם. אולי במהלך עבודתכם התלבטתם כיצד להתנהל סביב חג דתי כלשהו, או שקלתם מה לעשות כאשר התבקשה נוכחותכם באירוע בכנסייה. אבל לא העליתם על דעתכם שתידרשו למעין הצהרת אמונים לדת אחרת או לערכיה. מה תעשו? עמיתיכם בני הדת השלטת מופתעים ונבוכים כמעט כמוכם – אחרי עשר או 20 שנה של עבודה מסורה, פתאום צריך להצהיר נאמנות, כאילו התקופה שקדמה למינוי הבכיר חסרת משמעות.
ובכן, ביום ראשון אישרה ועדת השרים לחקיקה הצעה של שר החוץ אלי כהן, ולפיה דיפלומטים בכירים יידרשו להצהיר על מחויבותם לישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זאת מעבר להתחייבותם הנדרשת ממילא כעובדי מדינה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ולמלא ביושר ובאמונה כל חובה המוטלת עליהם. הוסבר שהיוזמה נועדה למנוע מינויים כמו של ג'ידא רינאוי זועבי, ח"כית ממרצ בכנסת הקודמת, שכחלק מעסקה פוליטית הייתה אמורה להתמנות לקונסולית כללית בשנגחאי, אחת הערים החשובות בסין ובאסיה כולה.
כרקע יצוין שרוב הדיפלומטים הישראלים הם אנשי משרד החוץ, אך נהוג שהממשלה ממנה 11 אנשים כמינויים פוליטיים. בדרך כלל יש נציגות אחת בכל מדינה - השגרירות בבירה. כאשר יש מרכזים חשובים במיוחד, נפתחת גם קונסוליה כללית. כך, השגרירות בארה"ב היא בוושינגטון, אך בניו יורק ובעוד ערים מכהנים קונסולים כלליים, ותפקידם חשוב כמו של שגרירים רבים. נוכח עמדותיה של רינאוי זועבי בסוגיות מהותיות לגבי ישראל, המינוי שלה היה מביך ומביש, וטוב שירד מהפרק.
האם החוק המוצע ימנע מינויים בעייתיים? לא. ראשית, ממשלה שתרצה לבטל אותו, תוכל לעשות זאת. שנית, ההתחייבות של דיפלומטים ושל עובדי המדינה לחוקיה, ובהם חוק הלאום, מייתרת את ההכרזה. שלישית, יש לשירות הציבורי די שיטות להתמודד עם עובדים בארץ ובחו"ל שלדעתו חרגו מהכללים, מבירורים ושימועים ועד השעיה ופיטורים. אם כך, האם החוק החדש ישנה משהו? כן, ולא לטובה.
מאז קום המדינה, רוב מוחץ של נציגיה בעולם היו יהודים. כיום מכהנים שני שגרירים לא יהודים. שניהם התקבלו לקורס צוערים והתקדמו. ג'ורג' דיק, ערבי נוצרי מיפו, הוא השגריר באזרבייג'ן. איסמעיל חאלדי, מהכפר הבדווי ח'וואלד בצפון, מכהן כשגריר בטורקמניסטן. קדמו להם כמה מינויים פוליטיים, כולל ידידי עלי יחיא ז"ל מכפר קרע, שהקדיש את חייו לדו-קיום בין יהודים וערבים בישראל. הוא התחיל כמינוי פוליטי, ונקלט במשרד.
יוזכר שחוק המינויים מחייב את המדינה לפעול להשגת ייצוג הולם בשירות הציבורי, בין היתר לבני החברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית. בנוסף לשגרירים, יש במשרד החוץ עוד בני מיעוטים. אין לי ספק שכולם עושים את עבודתם נאמנה. והנה, לצד חוק הלאום והחוק המוצע בדבר ציונות כערך מנחה, אשר מעמיקים את תחושות הניכור, תידרש מהם (ומכלל ראשי הנציגויות) הצהרה שתורמת למדינה בדיוק כלום, אך עלולה להציב בפניהם קושי אישי, שאותו הבנתם כאשר עמדתם בנעליהם בראשית המאמר.
טובה הרצלהבה נשווה את ההתחייבות החדשה לנדרש מנושאי תפקידים בכירים אחרים. מי יותר ייצוגי משר בממשלה או ח"כ? הם שמחוקקים את ערכי המדינה או אחראים על הוצאתם לפועל. עם כניסתם לתפקיד הם מתחייבים לשמור אמונים, בנוסחים דומים לעובדי מדינה, ואף מילה על ערכים. שופטים, שפסיקותיהם משפיעות ישירות או בעקיפין על כולנו, מתחייבים בין היתר לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. אף מילה על יהדות ודמוקרטיה. רק דיפלומטים, אולי המקצוע הכי שמרן וצייתן, נדרשים לכך.
גם בלי להידרש לאגמי הדיו שנשפכו סביב משמעות היותנו מדינה יהודית, ולהררי הנייר שהוכתמו בדיונים על השלכות קידום ההפיכה המשטרית על הדמוקרטיה בישראל, יש להצטער שכאשר יחסי החוץ בשפל, שרים אחרים נוגסים בסמכויות משרד החוץ, והסכם השכר של העובדים מתעכב שנתיים – דווקא אז מקודמת יוזמה מיותרת ופוגענית. יש לקוות שהקישור הבעייתי בין תעסוקה והכרזת נאמנות לא יתקבע, ולא יספק פתחון פה למלעיזים על היחס שלנו למיעוטים ולדמוקרטיה בכלל.
- טובה הרצל הייתה השגרירה הראשונה במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ וכיהנה כשגרירה בדרום אפריקה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
