חרף תפקודה השערורייתי של המערכת הפוליטית בישראל, המשבש את סדר העדיפויות הלאומי ומחבל באמון הציבור במוסדות השלטון ובמשטר הדמוקרטי, ולמרות חוסר היציבות שבגללה אנו נגררים ממערכת בחירות משסעת ומפלגת אחת לשנייה - מדינת ישראל נחשבת בצדק להצלחה בקנה מידה בין לאומי.
ברוב הדמוקרטיות המערביות שיעור האינפלציה כפול משלנו; אנחנו נהנים מעצמאות אנרגטית ומאספקת מים סדירה במחיר שפוי; התמודדנו לא רע עם האתגר התברואתי שהציבו בפנינו גלי מגפת הקורונה; מסתמנת הצלחה מסוימת בריסון גל האלימות בשטחים; תרמנו באופן מובהק לבלימת הסכם גרעין רע בין המעצמות לבין איראן; הצלחנו לסכל ולשבש את אספקת החימושים המדויקים לחיזבאללה ואת התבססות החזית האיראנית בסוריה, וגם ביססנו את "הסכמי אברהם" וקידמנו את הנורמליזציה והלגיטימציה שאנו מקבלים ממדינות האזור והעולם.
היו כמובן גם כישלונות, ובראשם חוסר היוזמה והמעש של ממשלות ישראל מימין ומשמאל שמוביל לדריכה מדממת במקום בסוגייה הפלסטינית. אבל ההישגים שישראל רשמה לזכותה בכמעט ארבע שנות חוסר היציבות הפוליטי הם מרשימים ומהווים עדות מפתיעה לטובה לחוסנם של המוסדות והאנשים המתפעלים את המדינה בכל התחומים.
הם גם מעידים על בגרותו ושכלו הישר של רוב הציבור בישראל. כך סבור פרופ' דן שיפטן, ראש המכון ללימודי ביטחון באוניברסיטת חיפה, ואני מסכים עימו לחלוטין. רוב הציבור - וגם משרתי הציבור בישראל - יודעים לשקול עצמאית ולתפקד גם כשהמערכת הפוליטית האמורה להנהיג ולנהל אותם ואותנו עסוקה בעיקר בהישרדותה וכשהתקשורת נגררת אחריה.
בתוך השיח הפוליטי האינטנסיבי ומחריש האוזניים הזה אסור להתעלם מכך שמדינת ישראל תעמוד בתקופה הקרובה בפני כמה מגה-אתגרים בעלי משמעות אסטרטגית ארוכת טווח הן על ביטחוננו הלאומי והן על הביטחון האישי של רובנו. את האתגר העיקרי עם הפוטנציאל הנפיץ ביותר מציבה בפנינו איראן: מקבלי ההחלטות בישראל יצטרכו להחליט מה יעשו אם הממשל בוושינגטון יחליט לחתום על הסכם גרעין רע וקצר טווח, או לחלופין שהדשדוש הנוכחי יימשך ואיראן תמשיך לצבור עשרות ק"ג של אורניום מועשר בדרגה גבוהה ותתחיל בחשאי בפיתוח והרכבת מנגנון הנפץ. מתי ישראל צריכה לפעול לשיבוש התהליך המסוכן הזה? איך נפעל? אלה שתיים מתוך עשרות שאלות שלגביהן צריכה להתקבל החלטה כנראה כבר בחצי השנה הקרובה.
אתגר מאיים אחר נעוץ בהקשר הפלסטיני. במערכת הביטחון חוששים לומר זאת בפה מלא, אבל בשב"כ ובאמ"ן מעריכים שהרשות הפלסטינית עלולה לקרוס בשנה-שנתיים הקרובות כתוצאה מחוסר משילות וממאבקי ירושה. במצב כזה יפוצו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים על נשקם לכל עבר וחמאס יקבל הזדמנות להשתלט על הזירה ולהפוך גם את הגדה, כמו שעשה בעזה, לבסיס טרור קרקעי ורקטי. מדינת ישראל לא תוכל להרשות זאת, וכתוצאה מכך תתפתח אינתיפאדה רבתי שלעומתה הסלמת הטיקטוק הנוכחית תיראה כמו משחק ילדים. שלא לדבר על כך שישראל תאולץ לשאת באחריות לפרנסתם, רווחתם וביטחונם של 2.6 מיליון פלסטינים.
אתגר ביטחון הפנים בישראל אמנם אינו חדש, אבל הוא עדיין כאן וממשיך להוות איום חמור. קברניטי המדינה יצטרכו לשים קץ לאלימות הרצחנית ולתפוצת הנשק בחברה הערבית ולהחזיר על כנה את המשילות שאבדה חלקית בנגב.
אתגר מדיני-ביטחוני נוסף יהיה להמשיך לקיים ולטפח מערך ביטחון אזורי על בסיס "הסכמי אברהם", במצב שבו השפעתה של ארה"ב באזור מתמוססת והולכת. בחודש האחרון הוכח שמדינות המפרץ איבדו לחלוטין את האמון בממשל האמריקני ואף הפנו עורף לנשיא ג'ו ביידן באופן בוטה כשסירבו להגדיל את תפוקת הנפט והגז שלהן.
מי שיצטרכו לקבל החלטות ולהכריע בסוגיות הבוערות והגורליות האלה כבר בתקופה הקרובה יהיו השרים שיאיישו את הקבינט הביטחוני-מדיני. החוק בישראל קובע שהמפקד העליון של צה"ל היא ממשלת ישראל וגם המוסד ושב"כ כפופים למרותה. שר הביטחון אחראי מטעם הממשלה לפקח על פעולות מערכת הביטחון. הוא הדין לגבי ראש הממשלה שאחראי מטעם הממשלה על פעילות שב"כ והמוסד. החוק מכיר בעובדה שאין זה פרקטי ויעיל שהממשלה במליאתה תדון בכל פעולה של זרועות הביטחון ותקבל מידע מודיעיני סודי שעלול לדלוף. לכן מוסמכת הממשלה למנות ולהאציל סמכויות לפורום מצומצם, הלא הוא הקבינט (עם זאת, יש החלטות שאותן רק הממשלה במליאתה יכולה לאשר, למשל הכרזת מלחמה).
בדרך כלל חברים בקבינט 9-7 מבכירי הפוליטיקאים בקואליציה, שיכריעו בהצבעה בעד או נגד כמעט כל פעולה ביטחונית ומדינית בעלת משמעות אסטרטגית או כבדת תוצאות. ראש הממשלה ושר הביטחון הם חברי קבינט שיש להם השפעה רבה ולעיתים גם יכולת להטיל וטו על החלטות, אבל בדרך כלל הם מקבלים את הכרעת הרוב.
רון בן ישימטבע הדברים מקבל הקבינט דרך קבע מידע סודי ביותר מקהיליית המודיעין ומהדרג המבצעי הבכיר ביותר. זליגה של המידע הזה או שימוש בו בזירה הציבורית עלולים לגבות מכולנו מחיר כבד בדם. לכן החוק מחיל חובת סודיות חמורה על חברי הקבינט. בעבר לא תמיד כיבדו חברים מסוימים בו חובה זו, עשו שימוש פוליטי במידע הסודי וגרמו נזק חמור.
מכל הסיבות אלה, כשאזרח ישראלי הולך לממש את זכותו הדמוקרטית בקלפי, עליו לראות לנגד עיניו לא רק את מי הוא רוצה כראש הממשלה הבא אלא גם את זהות חברי הקבינט שאותם ימנה ראש ממשלה במסגרת המו"מ הקואליציוני. הרכב הקבינט קריטי לא פחות, אולי יותר, מזהות ראש הממשלה כשמדובר במי שיחליטו אם לשלוח לוחמים של צה"ל לשדה הקרב או שייקבעו את עתיד היחסים עם ממשל ביידן. כדאי שנחשוב פעמים לפני שנשלשל בשבוע הבא את הפתק לקלפי.
- רון בן ישי הוא הפרשן הביטחוני של ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
