מָה עוֹבֵר בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל יֶלֶד חָטוּף? | קרן ליאל שרי, הרצליה
מָה עוֹבֵר בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל יֶלֶד חָטוּף
שֶׁעַד לֹא מִזְּמַן הָיָה יֶלֶד עָטוּף?
אוּלַי הוּא מְנַסֶּה לִזְכּוֹר מָה אִמָּא אָמְרָה לַעֲשׂוֹת
כְּשֶׁבְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה בָּאוֹת מִפְלָצוֹת?
וְאוּלַי הוּא חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה סְתָם חֲלוֹם רַע, וְהוּא לֹא בֶּאֱמֶת זָרוּק בְּאֵיזוֹ מִנְהָרָה?
קרן ליאל אשריוּמִי הָאֲנָשִׁים הַמַּפְחִידִים עִם הָרוֹבִים?
לָמָּה הֵם עוֹשִׂים דְּבָרִים רָעִים לַאֲנָשִׁים טוֹבִים?
מָּה עִם אִמָּא וְאַבָּא? הֵם בֶּטַח דּוֹאֲגִים נוֹרָא...
אוּלַי כָּל זֶה קָרָה כִּי עָשִׂיתִי מַשֶּׁהוּ רַע?
וְנִזְכַּר שֶׁיּוֹם לִפְנֵי הוּא רַב עִם אָחִיו הַגָּדוֹל
וּמִצְטַעֵר שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ סְלִיחָה כְּשֶׁעוֹד הָיָה יָכוֹל
אֵיפֹה סָמִי הַכַּבַּאי? וִיחִידַת הַחִילּוּץ? אֵיךְ זֶה שֶׁהֵם לֹא שָׁמְרוּ עַל הַקִּיבּוּץ?
וּמָה עִם... אלוֹהִים? לָמָּה הוּא לֹא מַעֲנִישׁ אֶת הַפּוֹשְׁעִים?
אִמָּא תָּמִיד אָמְרָה שֶׁתֵּלֵךְ אַחֲרַי עַד סוֹף הָעוֹלָם...
אָז מָה קוֹרֶה פֹּה? אֵיפֹה כֻּלָּם??
אלוהים | זאבי דורון
אֱלֹוהִים, תֵּן לִי הַכּוֹחַ לְהַמְשִׁיךְ וְלִחְיוֹת, לְהַגְשִׁים וְלִשְׁמֹר עַל כָּל שֶׁקַּיָּם בָּאָרֶץ הַזֹּאת.
אֱלֹוהִים! אָנָּא שְׁעֵה לְזוֹ הַתְּפִלָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ פֹּה נִשְׁבָּע קֳבָל מַחֲשָׁבוֹת וְלֹא קֳבָל שֶׁל עֵדָה, לִשְׁמֹר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל זוֹ הַבְּחִירָה.
זאבי דורוןתֵּן לִי את הַכּוֹחַ הַזֶּה לַעֲמֹל, לְהַגְשִׁים, לִשְׁמֹר, לִלְחֹם וְלִחְיוֹת בָּאָרֶץ הַזּוֹ
כִּי זוֹ אֶרֶץ שֶׁל דָּם וּדְמָעוֹת, שֶׁל אֹשֶׁר וּצְחוֹק
וּבְהֵן צֶדֶק נִשְׁבַּע לְךָ בֶּן עַם הַבְּחִירָה שֶׁנִּרְצֶה וְנוּכַל, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע
וְלֹא נִתְחָרֵט עַל זוֹ הַבְּחִירָה
נִזְכֹּר וְנִשְׁמֹר עַל הָאָרֶץ הַזּוֹ שֶׁאָמְנָם "טוֹב לָמוּת בַּעֲדָהּ"
אַךְ כֶּפֶל כִּפְלַיִם לִחְיוֹת עֲבוּרָהּ.
המילים נכתבו על גדות התעלה במלחמת יום כיפור. הן רלוונטיות גם בעת הזאת
מולדתי | תהילה מילצ'ן (97), רחובות
מולדתי שלי, ארץ אהבתי.
הבית היחיד שהוא גג לראשי, רק בו בטוחה הרגשתי.
מה קרה לך? מה עשו לך?
תהילה מילצ'ןשודדים צמאי דם נכנסו לביתך, ואני אנה אפנה אנה אלך.
השומרים נרדמו בשמירה, בנייך ובנותייך בשבי.
אין למי לפנות ואין מושיע.
ואולי חלום רע חלמתי, כי עדיין איני מאמינה
אולי כאשר אקיץ מחלומי התמונה תהיה שונה,
ואראה את האור בקצה המנהרה.
אולי יקום לנו מנהיג הגון וחכם
וסביבו אנשים נבונים שטובת המדינה בליבם.
כולנו בכוחות משותפים נחזיר את המדינה לזמנים טובים,
כי תמיד יש תקווה בחיים, ולפעמים חלומות מתגשמים.
מבט של סבתא | אהובה יצחק עמרם, אשדוד
אני מביטה עליה נחה בזרועותיי, יש לה מבט מיוחד וחיוך מיוחד.
אהובה יצחק עמרם“חיוך ארבע שיניים” אנחנו קוראים לו.
תינוקת יפה, שמחה, זוחלת במהירות לצעצוע שהיא אוהבת ומקשקשת המון.
ופתאום היא בוכה בכי חזק, קורע לב, שאף לא מבין מדוע. רק אמא שלה יודעת שזה כי היא עייפה ורוצה קצת חום ואהבה, ולישון בביטחון בחיקה. היא מרימה את חולצתה, מיניקה, ונכדתי נרדמת בטוחה ושלווה בחיקה.
ואני חושבת על התינוקות והילדים הקטנים שנמצאים בשבי חמאס, בלי אמא שתיניק, תרגיע ותאהב.
מעוניינים לכתוב לנו? שלחו ל-mesaprim23@gmail.com
