באחד מהימים המייסרים שבו לא ידע מה אירע לבנו, לרב אריה רוטנברג קרה אירוע ששמר בסוד, אפילו מפני אשתו. הבן, סמ"ר נועם אלימלך רוטנברג ז"ל, הופיע בחלומו.
"זה היה בלילה שבין 8 ל-9 באוקטובר. הבן שלי בא אליי בחלום. אני לא זוכר אם הייתה לו כיפה או לא, אבל הוא זרח כולו מאושר, עם הפנים המחויכות והיפות שתמיד היו לו. הרבה שנים לא ראיתי אותו ככה. הוא אמר לי 'אבא, אל תדאג לי, אני במקום טוב. אני לומד תורה עם הקב"ה'. מולו, על השולחן, הייתה גמרא עשויה מזהב".
(צילום: ירון שרון)
האב הדואג לא שיתף איש בחלום כי הוא הבין את המשמעות שלו – שבנו לא בין החיים. למחרת הגיעו לבית המשפחה נציגי צה"ל עם הבשורה המרה – נועם אלימלך נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל נובה. מאז, בני המשפחה מתמודדים עם אובדן הבן. למרות העובדה שנרצח במסיבה בשמחת תורה, אין בלבו של אריה כעס, אלא בעיקר אהבה, אמונה והכלה – תחושות שיכולות ללמד את כולנו משהו.
"היו לו שאלות נוקבות, שכל אחד צריך לשאול את עצמו"
שכונת רמות בירושלים ריקה מאדם בשעות הבוקר המאוחרות. הילדים בבתי הספר, הנשים בעבודה והגברים לומדים בכולל. הרב אריה רוטנברג אינו שונה בנוף החרדי, אבל משהו בכל זאת שונה. משהו בלתי נראה, למעט, אולי המבט העצוב בעיניו שמאחורי זכוכיות המשקפיים.
הוא בן 50, יליד ברזיל שחזר בתשובה אחרי שעלה לישראל. כאן הכיר את אשתו, עובדת סוציאלית שהוא מהלל בכל הזדמנות, ויחד הביאו לעולם 14 ילדים. "13 למטה ואחד למעלה", הוא אומר בכאב. "נועם הוא הבן השני, הלידה שלו הייתה הכי חלקה מכל הלידות. הוא היה מאוד חכם, כמו אשתי, מעבר לרמה הממוצעת. הייתה לנו בדיחה בבית שנועם יכול לקחת מכשיר ולשבור אותו, רק כדי לבדוק איך הוא עובד – ואז להרכיב מחדש".
"הוא היה מאוד סוער, כמוני, וגם מאוד חברותי. הרבה מאוד אנשים היו סביבו. הביטוי לזה היה בלוויה שלו. ב-23:00 בלילה היו 2,500 איש מכל גווני הקשת. גם חברים שלו מהישיבות ומהתלמוד תורה וגם חילונים וחילוניות. כולם היו בקשר איתו כי היה לו קסם אישי, שלא לדבר על האהבה והאחווה שנתן לאחים שלו".
כבן למשפחה חרדית, נועם הלך בהתחלה למוסדות חינוך של הקהילה. "לאט לאט הבן שלי התחיל לסגת מהדרך, בהתחלה לא בצורה חד משמעית. כהורים, לא יכולנו לשלוט בזה. ניסינו לכוון, אבל בסופו של דבר לילד יש את הבחירות שלו. זה המסלול שהוא בחר לעצמו. עם כל הכאב שהיה לנו, בסופו של דבר הבחירה היא שלו".
"זאת לא 'יציאה בשאלה', הוא הלך לחפש תשובות לשאלות שהיו לו. הנפש שלו הייתה מאוד צמאה. השאלות שהיו לו נוקבות וקשות, שאלות שכל אחד צריך לשאול את עצמו, לא משנה אם הוא חילוני או דתי. בשביל מה אני בעולם? בשביל מה הקב"ה שם אותי כאן? רק בשביל ליהנות ואחר כך להיות מאכל לתולעים מתחת לאדמה? הוא שאל את זה – ולא מצא תשובות".
הבן יצא מהבית והלך לגור אצל חברים, אבל הקשר עם המשפחה נשמר. "כשהתחילה היציאה שלו לדרך החדשה, הלכתי לרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, ושאלתי אותו מה עושים. הוא אמר לי לתת לו חום ואהבה נון-סטופ. 'העיקר שיהיה בבית, שירגיש בבית. תחשוב רגע, לבן שלך יש מספיק לבטים בחיים. חסר שאבא שלו יגיד לו לא לבוא הביתה? מה אתה רוצה, שהוא יישבר? שהוא יקפוץ מהחלון?'".
7 צפייה בגלריה
הרב אריה רוטנברג. "לבן שלך יש מספיק לבטים בחיים. חסר שאבא שלו יגיד לו לא לבוא הביתה? מה אתה רוצה, שהוא יישבר? יקפוץ מהחלון?"
(צילום: ירון שרון)
"הוא אמר לקבל אותו בחום ואהבה – וכך עשינו. למרות שהוא התרחק, כי היה לו קשה לראות שהוא לא בדרך שכל המשפחה נמצאת בה. כשהוא היה מגיע הביתה לביקור כולם קפצו עליו – כל האחים והאחיות דיברו איתו על העולם שלו. אם לאחד האחים היה מבחן בגמרא למחרת – הוא ישב איתו, מבחן במתמטיקה – ישב. כולם הרגישו סחבק איתו".
השיחה המפתיעה, השבת שנקטעה והבשורה המרה
התמיכה מצד המשפחה נמשכה לכל אורך הדרך, גם כשנועם החליט להתגייס לצה"ל. "בדרך כלל אנשים שעוזבים דרך כלשהי נוטים ליפול למשבר, דיכאון או מרה שחורה. הבן שלי לא היה ככה, הוא היה חדור מטרה להצליח. כשהתגייס לצבא המטרה שלו הייתה מקצוע, הוא הלך ללמוד תכנות ולמד אנגלית יחד עם אשתי. אחרי שעבר את הטירונות והלימודים הוא שובץ ביחידת תקשוב ובתוך חודש-חודשיים הוא נהיה ראש צוות".
תקופת החגים האחרונה זכורה לאריה היטב. "לפני יום הכיפורים הייתה לנו שיחה. אמרתי לו 'נועם, יש לי אמון מלא בך שאתה תגיע למקום הכי נכון בשבילך'. כל השנים נמנעתי מלדבר איתו מילה אחת על רוחניות. לא יודע למה דווקא אז הקב"ה הכניס לי לפה את הדברים האלה".
7 צפייה בגלריה
סמ"ר נועם אלימלך רוטנברג ז"ל. "יש לי אמון מלא בך שתגיע למקום הכי נכון בשבילך"
(צילום: דובר צה"ל)
נועם ביקר אצל ההורים בימים שבין יום הכיפורים לסוכות. "כשהוא שמע שאנחנו בונים סוכה הוא גם רצה להשתתף, ובתוך שעה הייתה סוכה מאוד גדולה. ביום הראשון של סוכות הוא הגיע אלינו, ואשתי ביקשה ממנו לבוא לפני שבת ולצאת אחריה. זה כל מה שביקשנו, לא תפילה, לא לבוש, לא ארבעת המינים, כלום. הוא הגיע לפני שבת אבל יצא לפני סוף שבת, אמר שמוכרח לצאת. אמרתי לאשתי שכנראה הוא הרגיש שורף בפנים. הוא ראה את כולם יחד, אבל כנראה האחווה הזאת כל כך שרפה לו. הוא רצה להיות שם, אבל הרגיש שהוא לא יכול".
שבוע לאחר מכן, בשמחת תורה, בני המשפחה לא ידעו אפילו שנועם נסע לבלות עם חבריו הטובים בפסטיבל נובה שליד קיבוץ רעים. "כשהתחילו האזעקות, אמרתי לבן הקטן שלי שהיה איתי בסלון לפני התפילה, שכנראה הם רוצים לרקוד איתנו בשמחת תורה. היו בשכונה יירוטים מעל לבית הכנסת".
לנועם היה בעבר טלפון נייד כשר, שעכשיו נמצא אצל בן אחר שלומד בכרמיאל. "חברה של אחד החברים של נועם התקשרה לטלפון הזה כדי לבדוק מה שלום החבר שלה. הבן שלי לא ענה בשבת, אבל במוצאי השבת החזיר לה טלפון, ואז נודע לנו שהוא היה במסיבה. ניסינו להתקשר אליו והוא לא ענה. היינו בלחץ, מעט השערות שיש לי על הראש נשרו. התקשרנו לבתי חולים, לאבו כביר – וכלום".
"למחרת, ביום ראשון, היינו בהלם. אשתי הייתה צריכה ללכת לעבודה אבל לא הלכה. היא הכינה את הילדים. אמרנו להם שנועם היה במסיבה, הוא נעדר, ואנחנו לא יודעים איפה הוא. אולי הוא פצוע בבית חולים ולא מצליחים לזהות אותו, יכול להיות שחטפו אותו, ויכול להיות שה' החליט שהוא צריך להיות קרוב אליו.
7 צפייה בגלריה
הרב אריה רוטנברג. "הלכתי לעצרת תפילה והתעוררות בבית הכנסת, כשחזרתי הביתה ראיתי שני חיילים צדיקים - והבנתי"
(צילום: ירון שרון)
"ביום שני בבוקר אמרתי לה שאנחנו לא יודעים עדיין כמה זמן זה ייקח, ואנחנו לא יכולים להשבית את הבית, אז היא הלכה לעבודה. אני הייתי עדיין בחופשה מהישיבה, הילדים היו בבית הספר. הלכתי לעצרת תפילה והתעוררות בבית הכנסת, וכשחזרתי הביתה ראיתי שני חיילים צדיקים – והבנתי".
- מה סיפרו לכם?
"החייל אמר לנו בפשטות, 'הבן שלכם נהרג'. לא ידעו לספר איפה מצאו אותו או באיזה מצב הגופה שלו הייתה, רק שזיהו אותו. במשך השבעה הצלחתי לדבר עם איש זק"א שטיפל בבן שלי. הוא אמר לי שנקבר שלם, כדור בבטן וזהו".
"לא שואלים למה נהרג בשבת, אלא מה עושים עם זה"
רוטנברג בילה במסיבה עם חבריו הטובים, ארבעת האחים למשפחת ריבלין החרדית. שניים מהם, אביעד וגדעון, נרצחו גם כן במסיבה. "נועם הספיק להציל שתי בנות, אמר להן להיכנס מתחת לבמה. אבל בשבילו, הקב"ה קבע תוכניות אחרות".
הכאב הגדול על אובדן הבן לא מלווה בשאלות אמוניות. "אנשים בדרך כלל חושבים, למה פלוני עשה לי את זה? למה מנהל הבנק לא אישר לי את ההלוואה? למה אשתי צועקת עליי? הם חושבים -מגיע לי. אנחנו מאמינים שלא מגיע לנו כלום, הכל מחסד עליון, הכל מתנה מה'. קודם כל להגיד תודה על מה שה' נתן, ולא חסר על מה להודות. הכאב הוא כאב, כי אתה מתחבר לדברים. אבל להתלונן? אמרנו תודה לה' שנתן לנו אותו למשך 24 שנה".
"אני לא מרגיש שום כעס, אבל יש שאלה – מה הקב"ה רצה למסור לנו, בכך שזה קרה בשבת. הבן שלי, בסוף חייו הלא ארוכים, לא שמר שבת. אז אני ואשתי החלטנו שכל מיני כספים שמגיעים אנחנו נותנים כדי לחזק את תודעת השבת. אנחנו לא שואלים למה הוא נהרג בשבת – אלא מה אנחנו עושים עם זה".
- אבל בכל זאת יש עניין של שכר ועונש
"אבל אני לא עושה את זה בשביל השכר ועונש. כתוב בפרקי אבות 'אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס'. להגיד שאני לא חושב בכלל על השכר? אני אשקר. אבל להגיד שאני חושב רק על זה? זה גם שקר. אני עושה כי זה רצונו של ה'".
המלחמה והכאב שפרצו אחרי תקופה ארוכה של פילוג בעם הובילו את אריה לעשות מעשה, דווקא בימים הקשים ביותר שעבר. בזמן שהתנהלו ויכוחים על נופלים ממשפחות חרדיות, הוא הזמין לשבעה את יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד. "הזמנתי את לפיד מסיבה פשוטה, ההתמודדות עם הבן שלי לימדה אותי להעריך אנשים בגלל מי שהם ולא בגלל מה שהם עושים.
"הוא שאל אותי למה הזמנתי אותו. אמרתי לו 'מספרים המחבלים החליטו לעשות את המתקפה הזאת כי היה הרבה פילוג בעם. אז אמרתי לעצמי מה אני יכול לעשות כדי לבטא אחדות במצב שלי כרגע'. שאלתי אותו 'אתה יהודי ואני יהודי, אנחנו חושבים שונה, אבל יש סיבה שלא נכבד זה את זה בתור אחים?'.
"אנחנו נלחמים על מטרה משותפת, 'ביחד ננצח' זה עושה הרבה נחת לקב"ה. לא צריך שום רפורמה ושום כלום. כל אחד יחיה את החיים שלו, כל אחד יהיה אחראי לבחירה שלו – ונחיה בשלום".
- ומה הוא אמר לך?
"'אפשר לחבק אותך?' וחיבק, וגם אני חיבקתי".
