חיסול סינוואר הוא גדול הישגי ישראל במלחמה שנכפתה עליה ב-7 באוקטובר, שווה בערכו ואולי אף עולה על זה של חיסול נסראללה. סינוואר היה זה שהגה את מתקפת שמחת תורה, תכנן אותה במשך כעשור וראה בה את משימת חייו. לפי אמונתו היא הייתה אמורה לשנות את מהלך ההיסטוריה בכיוון של הכחדת ישראל, גם אם תגבה את חייו. מתוך מוחו הקודח נבטה מערכה אזורית קשה, שבראשיתה ספגה ישראל מהלומה חסרת תקדים, אך במקביל עורער משמעותית מעמד מחנה ההתנגדות.
סינוואר היה מנהיג בעל משקל סמלי ופונקציונלי בעת ובעונה אחת. נערץ על רבים מהפלסטינים, זה שקבע את סדר היום הלאומי בשנים האחרונות, אך גם בעל המילה האחרונה בכל הנוגע לניהול המלחמה ושלטון חמאס בעזה, וכן לגבי המו"מ בסוגיית העסקה לשחרור החטופים. חיסולו בא בשעה מורכבת במיוחד לחמאס. שנה לאחר ה-7 באוקטובר הוא עדיין הגורם הדומיננטי בעזה, אולם "הכוורת" שהקיפה את סינוואר דלילה וחיוורת ומתנהלת תחת עימות צבאי מתמשך.
גם לאחר חיסול מנהיגם, חברי הארגון הם קנאים אידיאולוגיים וימשיכו להיות נאמנים למשנתם הקיצונית וללחימה, בדיוק כפי שהיה לאחר חיסול בכירים היסטוריים כמו שיח' יאסין, עבד אלעזיז רנתיסי או אחמד ג'עברי
חמאס נתון ברגע הזה בהלם ובחלל מנהיגותי דומה לזה שחווה חיזבאללה לפני כחודש עם חיסולו של נסראללה. התרחיש הסביר פחות הוא שחיסול סינוואר יוביל להתפרקות כוללת של מסגרות חמאס, לנטישה ולכניעה המוניות ואולי אף ליציאה של הציבור נגד הארגון. גם לאחר חיסול מנהיגם, חברי הארגון הם קנאים אידיאולוגיים וימשיכו להיות נאמנים למשנתם הקיצונית וללחימה, בדיוק כפי שהיה לאחר חיסול בכירים היסטוריים כמו שיח' יאסין, עבד אלעזיז רנתיסי או אחמד ג'עברי.
נעליים ענקיות
ועם זאת, סינוואר מותיר אחריו נעליים ענקיות. סביר כי יתרחש מעין פיצול סמכויות. את האחריות על המשך הלחימה ועל שימור השליטה של חמאס ברחוב יקבלו דמויות בכירות שהיו קרובות לסינוואר, כמו מוחמד אחיו, או בסבירות נמוכה יותר בכירים בזרוע הצבאית כמו ראאד סעד ועז אלדין חדאד, כולם דמויות נטולות מיומנות בממד הפוליטי או תמיכה ציבורית רחבה.
במקביל, נראה כי הנהגת חמאס בחו"ל תצטרך להיכנס עמוק יותר לחלל שנוצר, בעיקר לניהול הממד המדיני, ובראשו המו"מ על עסקה שעד כה נבלם נוכח עיקשותו של סינוואר. אישים כגון ח'ליל אלחיה, סגנו של סינוואר בעבר, או המנהיגים הוותיקים ח'אלד משעל ומוסא אבו מרזוק, יהיו כנראה בעלי כוח רב מבעבר. העובדה שמיומנותם העיקרית היא מדינית (בניגוד לסינוואר בעל הרקע הצבאי), ושהם יושבים בקטר ונתונים להשפעת מנוף הלחצים של דוחא (ובעקיפין של ארה"ב), עשויה לזמן אפשרות לקידום המו"מ בעת הזאת.
עם זאת, חשוב להפגין גישה מפוכחת בקריאת המציאות ובהגדרת היעדים. כמו במקרה של חיזבאללה, גם בחמאס חיסול "ראש הנחש" אין משמעו התפוגגות הארגון. המכה שספג עזה והמיומנויות של המחליפים יהיו פחותות משל סינוואר, אולם סביר כי חמאס ימשיך לחלוש על המרחב הציבורי בעזה ולהחזיק ביכולת צבאית בטווח הנראה לעין, הגם שאלה פחותות משמעותית מכפי שהיו ב-7 באוקטובר. כדי להגיע לחיסול היכולות השלטוניות והצבאיות של חמאס, תצטרך ישראל לשוב לאותה דילמה המלווה אותה מאז ראשית המלחמה, ובמוקדה ההכרה בצורך להשתלט על כל הרצועה ולשהות בה למשך זמן, בוודאי אם ברצונה ליצור תנאים לפיתוח חלופה לחמאס.
בעת הנוכחית, כשישראל שקועה עדיין במלחמת התשה עזה עם חיזבאללה המוכה וניצבת מול צורך לפעול נגד איראן, לא מומלץ לפנות לכיבוש עזה כולה. חיסול סינוואר דווקא מזמן אפשרות לקדם באופן נוח יותר את אופציית "העסקה", כאשר ברור כי ידה במערכה על העליונה וכי היא יכולה לשמור לעצמה חירות לקדם בכל רגע נתון מהלך אסטרטגי נגד חמאס.
הזמן הופך קריטי. יש לנצל את ההלם שבו נתון חמאס ולהיזהר מהיקלעות לאמונה כי המכה שספג תוביל להכרעה, כפי שנלמד גם במקרה של נסראללה. נוצרה הזדמנות אסטרטגית לשחרור החטופים, וחובת הממשלה לממש אותה.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א