הטרור, כך אנו למדים, הוא עניין גיאוגרפי. אחרת אי אפשר להסביר את הסערה שמתחוללת ביממה האחרונה מאז נחשף תיעוד השמשות המנופצות של אוטובוס אגד, שהיה בדרכו לאילת ונרגם באבנים בכביש 25 באזור דימונה. באירוע לא היו פצועים אבל בתגובות לאירוע היה משהו נורמלי - היה זעזוע. כפי שצריך להיות. עצרתי רגע לחשוב: מדוע לא היו תגובות כאלה יומיים קודם כשאוטובוס שהיה בדרכו לביתר עילית נרגם באבנים? או שבוע קודם כשנויה, סטודנטית מהיישוב רימונים, נתקלה במארב אבנים בבנימין? או כשאוראל שנסעה עם התינוק שלה ונפגעה פעמיים מאבנים תוך חמישה ימים? המסקנה היא שטרור האבנים הוא נגזרת גיאוגרפית.
לאחר יידוי האבנים לעבר האוטובוס לאילת צייצה שרת התחבורה מרב מיכאלי: "יידוי אבנים על רכבים הוא טרור לכל דבר ועניין. על אחת כמה וכמה כשמדובר באבנים שמושלכות על אוטובוסים שמסיעים עשרות אנשים ומסכנות כל כך הרבה חיים. המשטרה חייבת לפעול בהקדם לאיתור הפורעים ולמצות איתם את הדין. זריקת אבנים על אוטובוס בכל חלקי הארץ אסור שיקרו נקודה".
דברים חדים, ממוקדים וכל כך נכונים. זו נורמליות. אבל את הגינויים הללו לא שמענו במקרים דומים שמתרחשים יום יום, ולעיתים כמה פעמים ביום, ברחבי יהודה ושומרון. רק בשבועיים האחרונים נתקלו תושבים מבנימין בפיגועי אבנים על ציר 60 סמוך לבית ספר בכפר לובן. התושבים קיימו מחאות ואפילו פעלו לפגוש בעניין את הרמטכ"ל ואת שר הביטחון.
המחבל לא בוחר ליידות אבנים על כביש 5 דווקא ליד לאריאל ונמנע מלעשות אותו דבר כמה קילומטרים מערבה בואכה ראש העין. הוא זורק את האבן איפה שהכי נוח לו ואיפה שהוא יכול להימלט
טרור האבנים קיים ביהודה ושומרון במספרים שמי שלא חווה אותו לא יכול אפילו לדמיין. על פי נתונים של גורמי הביטחון (הכי מקלים - כלומר נספר רק מה שמדווח) מדובר על 5-3 אירועים ביום. זו המציאות שאיתה חיים המתנחלים. זה טרור.
התשובה שמגיעה בדרך כלל היא ש"הם בחרו לגור שם", כלומר במקומות "מוכי הטרור הללו", המדינה לא מכילה שם ריבונות זה שטח כבוש. אבל מה זה משנה בעצם? לא "מכילים" טרור בגלל קיפאון מדיני אלא פועלים נגדו. ועדיין, מחוץ לגבולות 67 הורגלנו למציאות של יידוי אבנים ולכן זה עובר חלק בגרון. אין אפילו קושי בבליעה. שיגרה. עם הכלה כזו, בעוד עשר שנים עלולים תושבי עומר להתמודד עם מציאות אבנים שאיתה מתמודדים תושבי עלי היום.
לטרור אין גיאוגרפיה. אבנים לא מתעופפות לעבר רכבים בגלל גזרה. המחבל המפגע או החשוד לא בוחר ליידות אבנים על כביש 5 דווקא ליד לאריאל ונמנע מלעשות אותו דבר כמה קילומטרים מערבה בואכה ראש העין. הוא זורק את האבן איפה שהכי נוח לו ואיפה שהוא יכול להימלט. היכן שאין התרעה. זה טרור. וכך צריך להתייחס אליו.
אלישע בן קימון צילום: אבי מועלםאגב, מניסיון בשטחים, למיידי האבנים יש דלת מסתובבת. הם זורקים את האבן, אולי נעצרים, אבל משום שיש קושי ראייתי רובם משוחררים. אלו שבכל זאת מואשמים משתחררים כמעט ללא ענישה.
יידוי אבנים על רכבים זהו טרור לכל דבר ועניין, קל וחומר כשמדובר באבנים שמושלכות על אוטובוסים שמסיעים עשרות אנשים ומסכנות כל כך הרבה חיים. המשטרה חייבת לפעול בהקדם לאיתור הפורעים, ולמצות איתם את הדין. בכל מקום, בלי אפליה גיאוגרפית.
- אלישע בן קימון הוא כתב יהודה ושומרון של ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
