רבות דובר על העומס על חיילי המילואים שסופו לא נראה באופק. העומס המיידי עליהם ועל משפחתם, וגם על הסביבה התומכת, על המעסיקים, ועל הסטודנטים. העומס אינו רק טכני וכלכלי, אלא הוא גם, ואולי בעיקר, עומס רגשי ונפשי של איש המילואים וסביבתו הקרובה. אירוע זה ישפיו על מערך המילואים ועל צבא העם עוד שנים רבות.
צה"ל קרא ומתכנן להמשיך לקרוא למערך המילואים לשירות שנתי ארוך ימים, ובכך הוא מותח אותו עד הקצה, דבר הבא לידי ביטוי בירידה המשמעותית בהתייצבות אנשי המילואים. מערכת הביטחון עושה כמיטב יכולתה לעזור לאנשי המילואים - בין השאר בעזרת קרן הסיוע שפועלת היטב ומוערכת מאד על ידי המילואימניקים, המשפחות והמעסיקים. כל זה באמת טוב ויפה אבל זה ממש לא העניין. הדרך האמיתית והיחידה להקלה היא על ידי הקטנת כמות ימי המילואים. לכך מספר דרכים.
דרך אחת היא על ידי הארכת שירות החובה. חשבון פשוט מראה שהארכת שירות לוחמים מ-32 חודש ל- 36 חודשים (כפי שצה"ל מבקש) היא בפועל הגדלה של 20% בסד"כ הזמין ללחימה (החשבון הוא של 4 חודשים ביחס ל- 20 החודשים שנותרו לחייל לוחם אחרי גמר האימון הבסיסי של כ- 12 חודשים). מבלי להיכנס כאן לחשבון מפורט קל לראות שכל גדוד חדש שיוקם ויתפוס גזרה, הוא יחליף 6 גדודי מילואים האמורים לשרת חודשיים בשנה. זה משמעותי. אפילו מאד. אבל, הכנסת (ועדת חוץ וביטחון) מסרבת להאריך בשלב זה את שירות החובה.
דרך שנייה היא על ידי שינוי בחוק המילואים שיקבע את מספר ימי המילואים המקסימאלי שניתן לקרוא לחייל בשנה. מספר זה אמנם יגדיל את כמות הימים בהשוואה לקיים בחוק המילואים כיום ושהתאים לתנאים שלפני ה-7 באוקטובר, אך מנגד יגביל את צה"ל בקריאה ובעיקר ייתן לאנשי המילואים ודאות לגבי מקסימום ימי השירות השנתי שניתן לקרוא להם. חשוב לציין שמאז תחילת המלחמה, סטטוס הקריאה לאנשי המילואים הוא בצו 8, המאפשר קריאה בלתי מוגבלת. מצב זה יוצר זילות בקריאה, חוסר שליטה בכמות ימי המילואים ובעיות רבות נוספות, כולל ערכיות, שלא כאן המקום לדון בהם. אבל הכנסת (ועחו"ב) מסרבת לדון גם בכך.
דרך שלישית היא על ידי גיוס כוחות חדשים שלא התייצבו עד כה לשירות, והם החרדים. רבות דובר על הצורך בהצטרפות החרדים עקב החוסר האקוטי בחיילים. הנושא מצוי של שולחנה של ועדת החוץ והביטחון שדורשת חקיקה בהסכמה של כל חלקי בית הנבחרים, דבר שלא צלח עד כה. בשולי הדברים נציין שגיוס החרדים חשוב לצורך הקלת הנטל אבל גם למען השיווין החברתי כך שכל חלקי החברה הישראלית ייכנסו "תחת האלונקה". המצב הנוכחי מכעיס, מרגיז, מעליב ומאכזב את המילואימניקים מכל קצווי הקשת הפוליטית, ובוודאי את נשות המילואימניקים שסוחבות את העגלה הזו כבר 14 חודש ויותר. זה אף פעם לא היה הגיוני שהחרדים לא מתגייסים וזה כמובן לא הגיוני היום.
מבחינת חיילי המילואים נוצר כאן מילכוד: כל עוד אין חוק גיוס חרדים, הכנסת לא מבצעת את השינוי בחוק המילואים שיקבע את מקסימום ימי המילואים שניתן לקרוא להם, והיא גם לא מאריכה את שירות חיילי החוב
ועדת החוץ והביטחון, במידה רבה של צדק, כורכת את כל שלושת המהלכים יחדיו, ומסרבת לחוקק חוקים שיכבידו על החיילים המשרתים כל עוד אין שותפות של החרדים. בעוד שהקשר המיידי, בין הארכת שירות חיילי החובה להגדלת הנטל עליהם הוא חד ברור, אזי בנושא השינוי בחוק המילואים נוצר כאן דבר והיפוכו. מחד הגדרה בחוק של כמות מקסימאלית של ימי המילואים תקל על המילואימניקים כפי שנאמר לעיל, אבל מאידך, במבט מהפן הערכי-משפטי, שינוי החוק יביא פורמלית להגדלת הנטל הכבד על אנשי המילואים בהשוואה לדרישה החוקית ערב המלחמה.
המילכוד
מבחינת חיילי המילואים נוצר כאן מילכוד: כל עוד אין חוק גיוס חרדים, הכנסת לא מבצעת את השינוי בחוק המילואים שיקבע את מקסימום ימי המילואים שניתן לקרוא להם, והיא גם לא מאריכה את שירות חיילי החובה. ההיגיון של ועדת חוץ וביטחון בכריכת כל שלושת המהלכים יחדיו ברור, אך בכך יש פגיעה ישירה בחיילי המילואים.
מוכרחים להזדרז ולהקל על מערך המילואים. כדי לצאת מהפלונטר, ולשנות את אורך שירות החובה, ולהתאים את חוק המילואים, צריך ראשית לחוקק חוק שיוויוני לגיוס החרדים. חוק לא שיוויוני שהוא למעשה חוק השתמטות, יערער את מודל צבא העם, ועלול לגרום להשתמטות אפורה של חיילים שיגידו שאם על פי חוק חלק פטורים משירות – מדוע הם לא. על נושא זה יש הסכמה מוחלטת במערך המילואים, על כל צידי הקשת הפוליטית, ואם יש מה שיוציא את המילואימניקים לרחובות היום כקבוצה (וכאזרחים!), זה רק נושא זה.
אריאל היימןללא קרדיטחשוב וקריטי שהמהלך יתבצע מהר ככל הניתן כי גם לאחר סיום תהליך החקיקה ייקח זמן רב עד שנראה את החרדים משרתים בשדה הקרב ומחליפים בשטח יחידות מילואים. ואם כל זאת לא ייקרה, אזי המשך מתיחת מערך המילואים מסכנת את קיומו, וכפי שראינו במלחמה הנוכחית, בלי מערך מילואים חזק וערוך, צה"ל לא מסוגל לבצע את משימותיו.
תא"ל (מיל.) ד"ר אריאל היימן הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר קצין המילואים הראשי הראשון
