שרשרת אירועים שהתרחשו השבוע, רחוקים זה מזה אבל גם קרובים ומשלימים האחד את האחר, מתחברים לשאלה גדולה אחת: מה קרה לימין הישראלי בכלל ולליכוד בפרט? מה קרה למפלגה הגדולה בישראל ולתנועה שאותה היא מייצגת, שבדרך זו או אחרת נמצאת בשלטון כמעט ברצף כבר 46 שנה?
האירוע הראשון היה אנקדוטלי: קרב הבוץ בישיבת הממשלה בין השרות גילה גמליאל וגלית דיסטל אטבריאן, שאותו אפשר לסכם ב"תסתמי-מפגרת-תקפצי-לי". השני היה זכייתו של השר דודי אמסלם בירושה גדולה - רשות החברות הממשלתיות. הוא הבהיר מיד כי הסתיים עידן נבחרת הדירקטורים ומעכשיו השדה שלו. כלומר, שלו ושל חברים. הוא גם הציע למנות מנכ"ל למשרדו, משה סוויסה, אבל התגלו קשיים. לפי פרסומים, בהליך דומה בעבר ניסה סוויסה להסתיר פרטים הנוגעים לו ועוסקים בעבירות משמעת. לפי הדיווח ב"כאן", החשש הוא שסוויסה חזר לדרך זו והזין את נציבות שירות המדינה במידע לא מדויק. מנכ"ל, אמרנו?
הלאה. באמצע השבוע ביצעו שני מחבלים פלסטינים את המתקפה הרצחנית בצומת עלי וצה"ל פרסם הודעת אזהרה למתנחלים מפני "פעולות גמול". לא עזר. מרגע הרצח ועד כה נרשמו עשרות אירועי תקיפה ברחבי הגדה. "לא ניתן יד להפרות סדר", הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי לצאת ידי חובה, ובתגובה נמשכו הפוגרומים, תחת גינוי רפה מימין – אם בכלל.
והאירוע האחרון היה כמובן הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין, שם זכה היו"ר לשעבר, אפי נוה – ברנש שהורשע בפלילים והסתבך בפרשות אחרות שבנסיבות פרוזאיות לא הניבו כתבי אישום - לתמיכה ימנית בלתי מסויגת.
מה קרה לימין הישראלי? הביטו אחורה לדורות הקודמים של הליכוד, למנהיגיו ההיסטוריים, מזאב ז'בוטינסקי, דרך מנחם בגין, ראש הממשלה הראשון מהמחנה, ועד יצחק שמיר וחברי ממשלותיו לאורך שנות ה-80. הליכוד הזה הצמיח דורות של אנשי ציבור נשואי פנים – ראובן ריבלין, משה ארנס, אליהו מרידור האב ודן מרידור בנו, לימור לבנת, ציפי לבני ועוד רבים. מיקי איתן, כח"כ בליכוד, התעקש להשוות בין משנתו של הרב כהנא לחוקי נירנברג. הביטו היום בכנסת וראו את יורשי איתן ויורשי כהנא משלבים ידיים בממשלה.
חברי הרשימה הארוכה הזאת נהגו בהדרת כבוד האחד ברעהו, וכמובן כיבדו את מערכת המשפט ואת משרתי השירות הציבורי. שאיפתם לשלטון לא עיוורה אותם והם הוכיחו שאפשר גם וגם וגם - גם לעמוד על עקרונותיהם, גם לקדם את האידיאולוגיה שלהם, וגם לשמר את האיזון במערכת הדמוקרטית הישראלית.
מתי החל השינוי? ולמה? ייתכן שמלחמת ששת הימים הייתה הזרז ששינה את פני המפלגה בפרט, ואת פני הימין בכלל. ברגע שנוספו שחקנים חדשים מימין לימין, כפו אלה על הליכוד מרוץ של למי יש ימין יותר גדול. הממשלה הנוכחית היא מימושו הסופי של הסחף ימינה. אחזקת השטחים הזמינה מאבק ברשויות החוק, בצבא, במשטרה, בפרקליטות, במערכת המשפט. זה עימות בלתי נמנע בין מי שמבקש לקיים סטנדרטים ואמות מידה דמוקרטיות לבין מי שגורס כי לפנינו פעמי משיח וממילא המערכות השלטוניות הקיימות כבר לא רלוונטיות.
המיעוט הערבי בישראל והרוב הפלסטיני בשטחים משלמים את המחיר העיקרי של ההקצנה. לא פלא שבנסיבות האלה מוכן הימין החדש להכשיר עבריינים מורשעים לתפקידים ציבוריים – מאריה דרעי דרך איתמר בן גביר ועד אפי נוה - לדרוש שינויים מהותיים במערכת המשפט עד כדי פוליטיזציה שלה, תוך העלמת עין מעבירות שבוצעו.
נתניהו עצמו, שחרף הדרמה של אתמול (חמישי) עדיין עומד לדין פלילי, נותן לגיטימציה למערכה זו בהתנהלותו הכללית בשנים האחרונות ששיאה בנאומו הבלתי נשכח בפתח משפטו. הדברים שלו מאותו בוקר מהדהדים עד היום והם שימשו חומר בערה להפיכה המשטרית שיזם שר המשפטים יריב לוין. כמו תמיד, עמדה קיצונית אחת היא רק נקודת מוצא לעמדה קיצונית ממנה.
תהליך שני התחולל בתוך הליכוד פנימה: הפריימריז. ביסודו של דבר, מדובר בתהליך דמוקרטי שמציב את המועמדים לבחירה של כלל חברי המפלגה. אולם המציאות לימדה שהפריימריז מבטאים מעמד ומדד של פופולריות, שגוררים מועמדים, כולל בעלי תפקידיהם מכהנים, לפזול כל העת לחשיפה הציבורית שלהם; לקרוץ ל"בייס" המפרסם ולחבק אותו. התוצאה במקרה הטוב היא מחזות בוץ, מהסוג שראינו בישיבת הממשלה ביום ראשון, ובמקרה הרע התקפות משולחות רסן על עובדי ציבור - היועמש"ית, נגיד בנק ישראל, הרמטכ"ל ואחרים. התקשורת על כל גווניה היא זירת הפעילות ובאמצעותה מקריבים ערכים, נורמות, התנהגות.
ד"ר נחמן שיצילום: ג'ורג' גינסברגהאם הליכוד יכול להשתנות במתכונתו הנוכחית? אני בספק. כבר עכשיו מלמדת התחזקותו של בני גנץ בסקרים על אנשי ימין רך שנודדים למרכז. ככל שהליכוד הולך ימינה, הוא עלול לאבד אותם. בצד השני של תמונת המראה ממתינים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, שאומרים להם: מה שהליכוד שלכם יכול לעשות, אנחנו נעשה טוב יותר.
עידן נתניהו יסתיים מתי שהוא. שום דבר לא נצחי בעולמנו. או אז יתפרק הליכוד למרכיביו השונים, חלק יפנה לימין הקיצוני וחלק למרכז. ייתכן מאוד שזאת תהיה גם נקודת מוצא לליכוד אחר, ברוח בגין, של "יש שופטים בירושלים".
- ד"ר נחמן שי היה שר התפוצות בממשלת ישראל ה-36. לשעבר דובר צה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
