על חודו של קול, חמישה שופטי עליון קבעו היום (ה') כי לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לא תהיה סמכות להתוות מדיניות למשטרה בתחום החקירות, בעוד ארבעה שופטים התנגדו לפסילה. דעת הרוב קבעה גם פרשנות מגבילה שתמנע לדברי השופטים התערבות של ממש במקרים אופרטיביים, ובפועל מרוקנת את רוב התיקון לפקודת המשטרה, שזכה לכינוי "חוק בן גביר", מתוכנו. הם הדגישו כי יחסי הממשלה והמשטרה יהיו כשהיו.
• לקריאת תקציר ההחלטה – לחצו כאן
• לקריאת ההחלטה המלאה, בת 287 עמודים – לחצו כאן
• לוין על הפסיקה: לשנות את שיטת בחירת השופטים. גנץ: אל תחצו קווים אדומים
• בג"ץ העמיד במקום את בן גביר, שיסתפק בטייטל מפוצץ / פרשנות
בדעת הרוב – שעימה נמנים השופט בדימוס וממלא מקום נשיא בית המשפט העליון לשעבר עוזי פוגלמן, מ"מ הנשיא הנוכחי יצחק עמית, השופטת יעל וילנר, השופט עופר גרוסקופף והשופט יחיאל כשר – נקבע כי סעיף 8ד' בתיקון, שמקנה לשר סמכות לקבוע מדיניות בתחום החקירות, פוגע בזכויות החוקתיות של חשודים ולפיכך אינו צולח את פסקת ההגבלה – שנקבעה ב"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" ומגבילה את היכולות לקבל החלטות או לחוקק חוקים שפוגעים בזכויות חוקתיות. דעת המיעוט, שעימה נמנים השופט נעם סולברג, השופט יוסף אלרון, השופט אלכס שטיין והשופטת גילה כנפו-שטייניץ, מצאה כי "לא נפל בסעיף פגם במישור החוקתי".
חקירות ללא תכלית? טיעוני פוגלמן
את עמדת הרוב פותח פסק דין ארוך בן 86 עמודים של השופט בדימוס פוגלמן, שהסביר בין היתר כי בניגוד לשאר סעיפי התיקון, המכפיפים את המפכ"ל לשר ומעמיקים את שליטתו במשטרה, את סעיף 8ד' לא ניתן לרכך באמצעות פרשנות מגבילה – ולפיכך המוצא היחיד היה לפסול אותו. הוא הזכיר את אזהרת העותרים, שאליה הצטרפה גם היועמ"שית גלי בהרב-מיארה, מפני "פוליטיזציה" של חקירות פליליות ואפשרות של התערבות במקרים אופרטיביים.
"החשש מחדירת שיקולים פוליטיים", כתב פוגלמן, "נכון ביתר שאת כאשר עסקינן בתחומי החקירה הפלילית. האפשרות כי החלטה בדבר פתיחה בחקירה פלילית והשימוש בסמכויות השלטוניות הפוגעניות הכרוכות בה, ייעשו שלא מטעמים עניינים או מקצועיים, מהווה פגיעה בגרעין הלגיטימציה של עצם החקירה הפלילית; ויש בה להשליך גם על הלגיטימיות של כלל החוליות הנוספות בשרשרת אכיפת הדין, ובהן ההחלטה על העמדה לדין ועצם ההרשעה בעבירה הפלילית וריצוי העונש. בהתאם לאמור, טענה היועצת המשפטית לממשלה כי יש מקום ליצור 'חיץ' – הפרדה הרמטית בין הדרג המיניסטריאלי לבין מערכת אכיפת החוק בכללותה".
9 צפייה בגלריה
יש הבדל בין "לשמוע" ל"להתייעץ". מ"מ נשיא העליון לשעבר, השופט בדימוס עוזי פוגלמן
(צילום: שלו שלום)
אולם לדברי פוגלמן הבעיה רחבה יותר, מפני שהחוק יוצר פיצול בעייתי מאוד בין מדיניות של חקירה פלילית, שנקבעת לפיו על ידי השר, לבין מדיניות של העמדה לדין – זו שנקבעת על ידי היועמ"שית, שעומדת בראש התביעה הכללית. הדבר, הוא הזהיר, עלול להביא ל"חקירה פלילית ללא תכלית". לדבריו, "ההסדר שמצוי בסעיף 8ד' קובע כי הגורם המכריע היחיד לעניין קביעת מדיניות כללית בתחום החקירות הפליליות, לרבות קביעת סדרי עדיפויות, הוא השר, והשר לבדו. אמנם, טרם הפעלת סמכותו זו עליו להתייעץ עם המפכ"ל ו'לשמוע' את עמדת היועצת המשפטית לממשלה, ואולם סמכות ההכרעה נתונה לו - ולו בלבד", מסביר פוגלמן.
"אף בטרם נעמוד על המשמעות הפרשנית של המונח 'שמיעה' בהקשר זה, ברי כי אין מדובר בגיבוש מדיניות משותפת, או בסמכות המותנית בהסכמה של היועץ המשפטי לממשלה. בכך, ההסדר מאפשר יצירת הסדרים מובחנים זה מזה: סדר עדיפויות אחד בהתייחס לחקירות פליליות; סדר עדיפויות אחר בהעמדה לדין. נוכח האמור, נוצר מצב שבו השימוש במנגנון החקירה הפלילית – על הפגיעה העוצמתית בפרט שכרוכה בו, ייעשה גם במקום שבו ידוע מראש כי החקירה לא תוליך להעמדה לדין.
"מצב זה כשלעצמו יוצר פגיעה חוקתית קשה בזכויות החשוד. הלימה בין מדיניות החקירות לבין מדיניות העמדה לדין היא תנאי הכרחי לכך שהפגיעה בזכויות חוקתיות נעשית לתכלית ראויה ואך במידה המתחייבת. כפי שציינתי, שלב החקירה הוא החוליה הראשונה בשרשרת ההליך הפלילי: אך אם אין 'בקצה השרשרת' אפשרות להעמדה לדין – אין כל טעם בחקירה. כאשר ההסדר החוקי מאפשר קיומה של חקירה פלילית כאשר זו לא תוביל – בהינתן מדיניות התביעה – להעמדה לדין, המשמעות היא קיומה של חקירה פלילית ללא כל תכלית, שכן תכליתה של החקירה היא קביעה האם קיימת תשתית ראייתית מספקת לצורך הגשת כתב אישום. עם מצב דברים זה אין להסכין".
9 צפייה בגלריה
מדיניות אחת על חקירות ומדיניות אחרת של היועמ"שית על העמדה לדין? פוגלמן הזהיר מפיצול מסוכן
(צילום: גיל נחושתן)
פוגלמן מדגיש כי קשה להעניק פרשנות מגבילה על סמך המונח "שמיעה" שנקבע בתיקון, ולפיו השר נדרש לשמוע את עמדת היועמ"שית לפני קביעת מדיניות בתחום החקירות. "מעל דיוננו מרחפת השאלה האם ביסוד התיקון עמדה גם תכלית אחרת, והיא להעמיק את מעורבותו של השר בפעילות המשטרה, באופן שעלול לערער את יסודותיה המקצועיים והענייניים", ציין פוגלמן – ואז התייחס לסוגיית המונח "שמיעה". לדבריו, אף שתומכי הסעיף זה "הפנו באופן חוזר ונשנה להמלצת ועדת צדוק", ואף כי נוסחו הועתק הלכה למעשה מהמלצותיה – "המחוקק בחר לסטות מנוסח ההצעה, ולקבוע כי חלף חובת היוועצות עם היועץ המשפטי לממשלה עליה המליצה, השר יחוב בחובת 'שמיעה' בלבד".
ההבדל בין "שמיעה" ל"היוועצות"
פוגלמן מציין כי בתגובתו לעתירות בן גביר שינה למעשה את עמדתו שהוצגה בהליך החקיקה, וכתב ששינוי הנוסח בין "היוועצות" ל"שמיעה" הוא "הבדל חסר משמעות אמיתית". זאת, לאחר שבדיוני החקיקה בדצמבר 2022 אמר בן גביר בכנסת כי המונח התייעצות "מטריד" אותו וכי עמדתו היא שההחלטה צריכה להיות בידי הדרג הנבחר. פוגלמן קובע כי יש משמעות לשינוי המונח: "הבחירה המכוונת לנקוט במונח 'שמיעה' חושפת כי תכליתו של התיקון לסטות מקיומן של חובות אלה, ולהרחיב את השפעתו של השר על תחום החקירות, אף מעבר למשקל שוועדת צדוק חשבה שראוי לתת לו. בכך יש להעיד לכאורה על כך שתכלית החקיקה היא להסיט את האיזון בין הגורמים המקצועיים שאמונים על מערכת אכיפת הדין לבין סמכויות השר".
פוגלמן מזהיר כאמור בדבריו מפוליטיזציה של המשטרה, ש"עשויה להוביל לשימוש בסמכויות האכיפה הפליליות לשם קידום אינטרסים מפלגתיים או לאכיפת יתר כלפי קבוצה שמתנגדת לשלטון; היא עשויה להוביל לשיטור יתר או לשיטור חסר כלפי קבוצות בהתאם להשתייכותם הדתית, הלאומית או האתנית; היא עשויה להוביל לשימוש בכלי החקירה הפלילית, על השלכותיו הפוגעניות, נגד יריבים פוליטיים". לדבריו, "בכך טמונה גם פגיעה קשה בזכויות האדם".
בפסק דינו הוא מתאר גם את הפרשנות המגבילה של שאר סעיפי החוק, ומציין בין היתר כי החוק מקנה לשר סמכות להתוות מדיניות, אך אינו מגביל אותו בהתערבות יישומה של המדיניות על ידי המשטרה. בהקשר זה הוא מציין כי התנהלותו של השר עד כה הראתה שהוא לא רואה שיש מבחינתו הגבלה שכזו, ומכאן למעשה הצורך בפרשנות המגבילה.
לדברי פוגלמן, "העצמאות המשטרתית אין משמעותה היעדר פיקוח מצד הדרג המיניסטריאלי, או מניעת אפשרות לקבוע מדיניות כללית ועקרונית, כל עוד מדיניות זו מגודרת באופן מספק והיא מותירה לדרג המקצועי מקום להפעיל שיקול דעת במקרים פרטניים. קרי, יש להתוות את גבולות הסמכות של השר והממשלה בהתאם לאיזונים שעליהם עמדנו לעיל, תוך הבטחה כי המשטרה תפעיל את סמכויותיה בשטח באופן מקצועי אשר מונע את חדירתם של שיקולים פוליטיים מכיוונו של השר ומסביבתו".
אלו הקווים האדומים שהוצבו
בסוף פסק הדין מסכם פוגלמן את הפרשנות המגבילה שיש להחיל לדבריו על "חוק בן גביר", והיא כוללת את הנקודות הבאות: בקביעת מדיניות על הפגנות, על השר יש חובת היוועצות עם היועצת המשפטית לממשלה (הוא מציין במקום אחר שעליו להעניק לעמדתה "משקל ניכר"), ותנאי לתוקפה של מדיניות זו הוא פרסומה מבעוד מועד; בקביעת מדיניות בתחומים השונים יש לשר גם חובת היוועצות עם המפכ"ל; את סעיף 9 בתיקון – שקובע כי המפכ"ל יפעל בהתאם למדיניות השר ול"עקרונות כלליים" שעליהם יחליט – כותב פוגלמן כי יש לפרש "באופן שאינו גורע מחובתו של המפכ"ל להפעיל שיקול דעת עצמאי, לקבוע מדיניות ארגונית ומבצעית למשטרה, ולהיות אמון על אופן יישום המדיניות בשטח ועל פרטי הביצוע האופרטיביים".
פוגלמן מדגיש כי תחת הפרשנות שנקבעה, "התיקון לא גרע מחובתה של המשטרה לפעול באופן עצמאי, מקצועי, ממלכתי ובלתי תלוי. בנוסף, מצאנו כי למרות שסעיף 8ב', הקובע כי המשטרה נתונה למרות הממשלה, הועתק מחוק-יסוד: הצבא, לא ניתן להשוות בין שני ההסדרים החוקיים בשל ההבדלים המהותיים ביניהם. סעיף 8ב' לא משנה אפוא את מערכת היחסים בין הממשלה לבין המשטרה. המשטרה, אשר מפעילה שיקול דעת מקצועי ועצמאי באכיפת החוק, אינה מהווה זרוע ביצועית ישירה של הממשלה".
9 צפייה בגלריה
מדיניות על הפגנות? רק בהתייעצות עם היועמ"שית. מכת"זית מופעלת נגד מפגינים בתל אביב, בדצמבר
(צילום: REUTERS/Stoyan Nenov)
עוד חלק מעניין בפסק הדין של מ"מ הנשיא בדימוס אינו קשור ישירות לחוק המדובר, אבל הוא מזהיר מאופן החקיקה הבעייתי שנעשה בצורה פרטית על ידי שרים, באופן שלדבריו מהווה "ציר עוקף יועמ"שית". לדבריו בפסק הדין, "יש לשוב ולהדגיש את המובן מאליו: הצעות חוק פרטיות לא נועדו לשמש עבור הממשלה 'ערוץ עוקף' מהמנגנונים שחלים על הצעות חוק ממשלתיות. ואולם, נוכח התוצאה שאליה הגעתי, כמו גם נוסחו של הצו על-תנאי, לא ראיתי לטעת מסמרות בנפקויות של הקשיים האמורים".
עמית: הייתי "כפסע" מלבטל את כל התיקון
אל עמדתו הצטרף ממלא מקום הנשיא הנוכחי, השופט יצחק עמית. עמית התבטא בפסק הדין באופן תקיף הרבה יותר, ואף ציין כי היה "כפסע" מקביעה כי יש לפסול את כל התיקון – אך בסופו של דבר הסתפק לדבריו בפרשנות המגבילה של הסעיפים, לצד פסילת סעיף 8ד'. "לדעתי השתלת איבר ה'מדיניות' בפקודה נכשלה. בחינת התיקון בכללותו מובילה למסקנה כי יש בו כדי להביא לפגיעה קשה בעצמאות המשטרה, המשליכה באופן ישיר על זכויות אדם חוקתיות", ציין, והוסיף כי הגיע אך בקושי לפשרה שהושגה בדעת הרוב.
עמית כותב בסיכום החלטתו את הפתגם if it ain't broken, don't fix it ("אם זה לא שבור, אל תתקן את זה"), ולדבריו במצב שהיה לפני "חוק בן גביר" נשמר "האיזון העדין בין הדרג הפוליטי לבין הדרג המקצועי במשטרה". הוא הזהיר כי "שתילת רכיב 'המדיניות' על נגזרותיו והטיותיו מזעזעת את שיווי המשקל העדין והמורכב ששרר לאורך השנים בין השר, שהוא דמות פוליטית בהגדרתו, לבין עצמאות המשטרה. חקיקת בזק הביאה לתיקון הפקודה תוך שימוש בניסוחים גורפים ועמומים, תוך העמדה במוקד של 'מדיניות' שאין לה גבולות מלכתחילה ואין לה שיעור, לא למעלה ולא למטה ולא לצדדים".
9 צפייה בגלריה
מ"מ נשיא העליון הנוכחי, יצחק עמית. "if it ain't broken, don't fix it"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
עמית טען: "'התוויית המדיניות' של השר תפסה את כל הזירה, דחקה בכוח ובפועל את הממלכתיות, הניטרליות והמקצועיות של המשטרה, ושינתה את נקודת האיזון בסוגיה הרגישה והמורכבת של יחסי דרג מדיני-משטרה באופן שיש בו כדי להעמיק את הפגיעה בזכויות אדם ואזרח ובחירויות יסוד במשטר דמוקרטי".
ממלא מקום הנשיא טוען שכבר כעת ניתן לראות שינוי בשטח, והוא הזכיר בהקשר זה את ניסיון הדחת יועמ"ש המשטרה והניסיון להקדים את סיום כהונת המפכ"ל הקודם יעקב שבתאי. "ובעת כתיבת שורות אלה מתקיים שיח על העברת היועצת המשפטית לממשלה מתפקידה, ועוד. משלא נשמעו טענות בנושא לא אביע עמדה, אך בדברי היועצת יש כדי לתמוך ולהדגיש את החשיבות שבבחינת סוגיות כגון דא מפרספקטיבה כוללת ומקיפה, תוך לקיחה בחשבון של האיזון המוסדי-משטרי בכללותו, להבדיל מהתמקדות בסעיפי חוק קונקרטיים כאלה ואחרים. מכאן שנקודת המוצא לבחינת תיקוני חקיקה בספֵרה המוסדית-משטרית עשויה להשתנות אם תיקונים כאלה ילכו ויצטברו בעתיד. לא אקבע מסמרות בדבר, ואותיר את הדברים לעת מצוא", כתב.
חשש תיאורטי? "זה לא מספיק לביטול חוק"
שופטי דעת המיעוט קבעו כאמור כי יש לדחות את העתירות, ואף שהביעו גם הם חשש מהשלכות התיקון הם מוסיפים כי לא די בחשש תיאורטי כדי לבטל חוק. השופט אלכס שטיין כתב בדעת המיעוט כי לבג"ץ סמכות לפסול חוקים רק כאשר הם מפירים עקרון חוקתי – ולא מספיק להעלות חשש עתידי שאולי מכוחו של החוק יופר עיקרון כזה. "כאשר בלעדי השימוש לרעה בחוק שום זכות חוקתית לא יוצאת ניזוקה ושום עיקרון חוקתי לא יוצא נפגם, האפשרות ההיפותטית של שימוש לרעה בחוק אינה הופכת אותו לבלתי-חוקתי", כתב.
9 צפייה בגלריה
לפי השופט שטיין לשר יש אחריות, ולכן אין סיבה לקחת ממנו סמכות לקביעת מדיניות כללית
(צילום: עמית שאבי)
שטיין הוסיף: "השר נושא באחריות ציבורית ומיניסטריאלית על פועלה של משטרת ישראל, ועל כן אין שום סיבה לשלול ממנו את הכוח לקבוע עבור המשטרה קווי מדיניות כלליים רק בשל היותו 'גורם פוליטי'. בהפעלת סמכויותיו על-פי התיקון השר אינו מוסמך לשקול שיקולים פוליטיים-זרים, והפעלת הסמכויות החדשות על ידו תהא כפופה לכל כללי המשפט החוקתי והמינהלי – התיקון לא פטר את השר מחובות אלו".
לדבריו, "המשטרה כזרוע שלטונית האמונה על אכיפת החוק והסדר הציבורי במדינה, ואשר מחזיקה בשל כך בסמכויות עוצמתיות, חייבת לפעול כדין תוך כיבוד זכויות הפרט, במקצועיות ובממלכתיות. אחרי התיקון ובלעדיו, המשטרה אינה יכולה לפעול בשרירות-לב, ככל העולה על רוחם של שוטרים הפועלים בשטח ומפקדיהם, ואין היא מוסמכת לפגוע, שלא כדין, בזכויות המוקנות לפרט, כדוגמת הזכות להפגין. התיקון לא הסמיך את השר להתערב בענייני חקירה ספציפיים, או בהפעלת סמכויות אופרטיביות שהדין הקנה לגורמים אחרים האמונים על אכיפת החוק ושמירה על הסדר הציבורי.
"כל חריגה של השר מסמכותו או הפעלה שלא כדין של סמכויותיו או סמכויות המשטרה תוכלנה לעמוד, כתמיד, לבחינה ולביקורת שיפוטית קונקרטית לכשתתרחשנה. חזקה על בתי המשפט שיידעו להגן על זכויות הפרט במקרים קונקרטיים, כאשר יימצא כי זכות כזאת או אחרת נפגעה על ידי אנשי המשטרה או השר".
סולברג צועד ב"דרך האמצע"
כמו השופט שטיין, גם השופט נעם סולברג קבע בדעת המיעוט כי חשש תיאורטי משימוש לרעה בחוק לא מקנה את הסמכות לפסילתו. הוא כתב כי "לו היינו מניחים, מלכתחילה, כי השר ישתמש לרעה בסמכויות שהוקנו לו בחוק, הרי שגם אם ייקבעו באותו חוק מגבלות על אופן הפעלת הסמכות, אין טעם טוב לחשוב כי בצוק העתים, יבחר השר לציית לאותן מגבלות". סולברג הוסיף כי מי שמפרש את החוק הוא בית המשפט ולא השר, ולכן לפרשנותו, גם אם היא שגויה, אין הצדקה לפסילת החוק.
9 צפייה בגלריה
קבע שחשש תיאורטי משימוש לרעה בחוק לא מקנה את הסמכות לפסילתו. השופט נעם סולברג
(צילום: אלכס קולומויסקי)
סולברג הוסיף כי אין צורך לשנות את חקיקת הכנסת באמצעות פרשנות שיפוטית, כפי שעשו שופטי דעת הרוב במקרה הזה, אלא די בדגש כי כללי המשפט המנהלי לניהול תקין של רשויות המדינה, ובהן המשטרה, חלות גם כאשר השר מתווה מדיניות. סולברג כתב כי הפרשנות של השופטים לסעיפי החוק, שגורמת לדבריו לשינוי משמעותם, חורגת מסמכותו של בג"ץ. "קריאת החובות האמורות לתוך החוק שקולה, הלכה למעשה, לכתיבת החוק מחדש. בכך יש משום חריגה מסמכותנו, ופגיעה בעקרון הפרדת הרשויות", כתב. הוא הדגיש כי הכנסת בעצמה הבהירה כי אין בכוחו של החוק ליתן לשר סמכות להתערב במקרים פרטניים.
לצד זאת, סולברג מסכים שבחוק יש קשיים, וכותב בסוף דבריו ש"מוטב היה" אילו החוק היה מכיל איזונים רבים יותר. "חברי מ"מ הנשיא בדימ' (פוגלמן) סבור כי מרבית סעיפי התיקון מעוררים קושי, אולם ניתן לפרשם פרשנות מקיימת; זאת, למעט סעיף 8ד, שאותו ראה חברי לפסול. חברי השופט שטיין, מנגד, סבור כי התיקון, ככלל, אינו מעורר כל קושי. כפי שאפרט להלן, עמדתי שונה קמעא משל חבריי; אצעד אפוא בדרך האמצע. מחד גיסא, סבורני כי התיקון אכן עשוי לעורר קשיים מסוימים; חששות קיימים. לצד זאת, סבורני כי קיימת אפשרות ליתן מענה לקשיים אלה במישורים אחרים – הן באמצעות פרשנות הולמת של סעיפי התיקון, הן באמצעות עמידה על כללי המשפט המינהלי בהקשר דנן".
סולברג דוחה למעשה את אזהרת פוגלמן שסעיף 8ד' יוצר מצב של חקירות ללא תכלית, וכותב בין היתר: "ככל שמדיניות השר בתחום זה חלה על חקירות שהמשטרה אינה מוסמכת לבצע – הריהי חסרת משמעות. זאת, שכן פשיטא כי מדיניות השר אינה יכולה להקים למשטרה – הכפופה לדין – סמכות לחקור עבירה מסוימת, בניגוד להוראות חוק סדר הדין הפלילי; יתרה מכך, סעיף 8ד(ב) שולל זאת במפורש. על כן, ובהתחשב בכך שהמשטרה אינה מוסמכת לפתוח בחקירה כאשר ידוע מראש כי זו לא תוליך להעמדה לדין – גם מדיניות החקירות של השר אינה יכולה לאפשר מצב דברים כאמור".
האזהרה מהסעיף שבכלל לא בעתירות
בסוף החלטתו צירף סולברג הערה על עצם החשש המרכזי שעומד מאחורי העתירות, מפני פוליטיזציה של המשטרה. הוא כותב שאין מחלוקת שלדבר עלולות להיות השלכות הרות-אסון, אבל מדגיש כי סעיף אחר – זה שנוגע לסמכות המינויים של השר – כלל לא נידון בעתירות, ומסוכן לדעתו אף יותר. "כפי שהבהרתי בהרחבה לעיל, כי התיקון דנן אינו מאפשר חדירה של שיקולים פוליטיים ובלתי ענייניים לפעילותה האופרטיבית של המשטרה, הרי שנדמה כי חשש זה מתעורר ביתר שאת, דווקא כתוצאה מסמכות שהוקנתה לשר ללא קשר לתיקון מושא העתירות – סמכותו הרחבה בתחום המינויים (סעיף 7 לפקודה). סמכות זו מקנה לשר, בעקיפין, 'שליטה רבה על המשטרה', ובפרט, 'כוח רב למנות אנשים לפי טעמו והשקפתו, ולהרחיק כאלה שאינם מקובלים עליו' (ביין, עמודים 151-150).
9 צפייה בגלריה
בן גביר מעניק דרגת רב-ניצב למפכ"ל לוי, באוגוסט. סולברג הזהיר שסמכות המינוי הנרחבת של השר היא בעיה גדולה יותר
(צילום: עמית שאבי)
"מצב דברים זה מקים, למרבה הצער, קושי גדול בהרבה מזה שיוצר התיקון דנן, בכל הנוגע לחשש מפני השפעה פוליטית על שיקול הדעת שמפעילים גורמי המשטרה במסגרת הפעלת סמכויותיהם. לא בכדי אפוא המליצה ועדת צדוק לצמצם סמכות זו של השר למינוי קצינים בדרגת ניצב בלבד. גם בסוגיה זו נדרש להרהר. מובן כי איני מביע עמדה, אולם טוב יעשו הגורמים הרלבנטיים אם ישקלו את הדברים ביום מן הימים במבט רחב", הוסיף סולברג – במה שניתן לפרש כקריאה מרומזת לכנסת לשנות את החוק.
