לפני כמה שבועות נשמעה נקישה על דלת משרדו של עו"ד ניסים מירום בפרקליטות מחוז תל-אביב, ראש צוות התובעים של תיק 512, משפט הפשע הגדול בתולדות ישראל. למשרד נכנסה אישה. היא סיפרה שהיא אחותו של אחד מקורבנות "הפיגוע הפלילי", שלושה אזרחים חפים מפשע, שנרצחו בניסיון של יצחק אברג'יל לחסל את זאב רוזנשטיין. היא טסה במיוחד מקנדה, לשפוך את אשר על ליבה כבר 18 שנה.
"חשבתי ששכחתם אותנו", אמרה. "עזבתי את הארץ על רקע זה שלא עשו שום דבר כדי להגן עלינו". הפגישה הסתיימה בלי הרבה מילים, רק בחיבוק נרגש בינה לבין מירום. "אז אם את שואלת אותי מה היה הדרייב שהחזיק אותי 18 שנה בתיק הזה", מירום מתקשה להסתיר את הלחלוחית שמכסה את עיניו, "זה זה. להביא את הפרשה הזאת לסיומה, לתת למשפחות הנרצחים לסגור מעגל".
והשבוע, כשהתיק הסתיים, איך אתה מסכם את הפרשה?
"זה סיפור של כוח ועוצמה של אדם אחד: יצחק אברג'יל. ראש ארגון שהחליט להשתלט על עולם הפשע בישראל, והשתמש ברצח של אחיו יעקב, לחיסול יריביו. יש לאברג'יל ספר שהוא מאוד אוהב על כוח, כל מיני דרכים להגביר את העוצמה שלך בכל מחיר. וזה היה המוטו שלו: הכול מוצדק בדרך לעוצמה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לא מעט שנים זה עבד לאברג'יל. הארגון שלו מתואר בהכרעת הדין כארגון פשיעה רב-עוצמה, ששלח זרועות בארץ ובחו"ל, כלל פעילים רבים שהתאגדו בתתי-קבוצות ופעל לאורך שנים כמערכת עצמאית. הארגון עסק בהימורים, סחר בינלאומי בסמים בהיקפים עצומים, ואגב כך, ביצע עבירות אלימות מתוכננות ושיטתיות, כדי להילחם באויביו.
מה היה סוד כוחו כמנהיג?
"הוא אינטליגנט, מניפולטיבי ומאוד כריזמטי. אברג'יל עמד בראש הארגון וגם שלט בו ביד רמה. הוא זה שהגדיר את היעדים והכווין את הפעילות. המוניטין של הארגון - היה המוניטין שלו. עוצמתו, הדומיננטיות שלו, מעמדו, הכבוד שרחשו לו והיותו השליט הבלתי מעורער של הארגון - זה הסוד. לצידו פעל אבי רוחן, שהורשע כמנהל בארגון. למרות שעמד בראש קבוצה משלו שהצטרפה לאברג'יל, היה לרוחן תפקיד מפתח בו. הוא נמנה על שורת מקבלי ההחלטות, הכווין את הפעילות בארגון, וגם מימן אותה".
מירום: "512 זה סיפור של כוח ועוצמה של אדם אחד: יצחק אברג'יל. ראש ארגון שהחליט להשתלט על עולם הפשע בישראל. יש לאברג'יל ספר שהוא מאוד אוהב על כוח, כל מיני דרכים להגביר את העוצמה שלך בכול מחיר. וזה היה המוטו שלו: הכול מוצדק בדרך לעוצמה"
אינספור פיסות פאזל הורכבו במשך השנים, כדי ליצור את התמונה המקיפה הזאת ולהגיע לרגע הזה שהתחולל השבוע באולם בית המשפט המחוזי בתל-אביב. כל זרועות החוק בארץ שילבו ידיים, כדי למוטט ארגון פשיעה, שכמוהו לא היה כאן.
מירום (53), שמלווה את הפרשה מראשיתה, לא יצא למלחמה הזו לבדו. הוא עמד בראש צוות תובעים מיוחד, שעליו נמנות גם עו"ד שרון הר ציון (49) מפרקליטות מחוז תל-אביב, שהופקדה על תיקי האלימות של הארגון; ועו"ד מיכל מזור-קולר (44) מפרקליטות מחוז מרכז, שהופקדה על תיקי הסמים של הארגון בארץ ובחו"ל. השבוע, בראיון מיוחד, שלושתם מספרים לראשונה איזה מחירים אישיים הם משלמים, ומה באמת קרה מאחורי הקלעים במשפט חסר התקדים נגד הגנגסטר מספר אחת של ישראל.
כמה חסר תקדים? כתב האישום שגיבשו וכלל בהתחלה 18 נאשמים הוגש לאחר חקירה ממושכת, רחבת היקף וחובקת עולם, שארכה כעשר שנים. החקירה הניבה חומר ראיות בהיקף בלתי נתפס, שכלל עשרות אלפי שיחות שנקלטו באמצעות האזנות סתר, בעיקר בחו"ל, עשרות אלפי מסמכים, אינספור עדויות, ביניהן של שישה עדי מדינה, שאמירותיהם המוקלטות והמצולמות תועדו על פני עשרות קלסרים, ומאות מוצגים ששימשו כראיות. כל זה התכנס לתיק אחד, עם השם המאוד-לא-סקסי 512 - אגב, בניגוד לכמה מהאגדות, זה סתם מספר שפלט המחשב בפרקליטות. אבל הנה מספר כן מרשים: מירום מעריך, שסך הכול רשויות החוק השקיעו בתיק עד היום כ-100 מיליון שקל.
ביום שלישי האחרון, כ-18 וחצי שנה לאחר הפיצוץ ההוא, הכול לפתע נגמר. בית המשפט גזר על אברג'יל שלושה מאסרי עולם ועוד 15 שנות מאסר, על אבי רוחן 25 שנות מאסר, וגם נאשמים נוספים נשלחו למאסרים ארוכים. וכך, באבחת פטיש, תיק הפשע הגדול, המסובך והמטורף בתולדות שלטון החוק בישראל, הסתיים.
כלומר, כמעט הסתיים. כי יש מחירים שמירום ממשיך וימשיך לשלם. הוא מאובטח, והוא ובני משפחתו חיים תחת מגבלות קשות. "אני רואה אנשים ברחוב ומקנא בהם", הוא אומר. "זה מחיר משוגע שאתה משלם".
מדוע אתה מאובטח?
"כי אני, מבחינת ארגון אברג'יל והנוספים, יחד עם צוות תובעים ענק וחוקרי משטרת ישראל שהשקיעו מאמץ מטורף - מזוהה כמי שהביא לנפילתם של חמישה ארגוני פשיעה וראשיהם, באופן שלמעשה חיסל מערך שלם של הפשע המאורגן בישראל. ולמרות זאת, עדיין יש פעילים מרכזיים ומשמעותיים שמסתובבים חופשי בחו"ל, וגם מתוך הכלא אפשר להפעיל אותם".
אתה חושש?
"חשוב לי להגיד, שמשרד המשפטים מקנה לי ולמשפחתי מעטפת שלמה של הגנה ודאגה. גם אבטחתית וגם לרווחה שלי. אני שם את מבטחי ואמוני שהם עושים הכול כדי להגן עליי".
כבר נרצח שופט בישראל, נרצחו גם עורכי דין. אנחנו יכולים להגיע למצב שבו ירצחו חלילה גם תובעים?
"חד-משמעית, כן. אנחנו רואים באופן ודאי אסקלציה של עבריינים, במיוחד מארגוני פשיעה. זה בא לידי ביטוי בפגיעה בעדי מדינה או בנשים של עדי מדינה, בעורכי דין, וגם בשופט. הקוד האתי שהיה נהוג בארגוני הפשיעה, לפיו לא פוגעים באנשי אכיפת החוק, נמוג ואיננו זה למעלה מעשור. ההשקפה שלפיה אנשי אכיפת החוק עושים את עבודתם נאמנה - נעלמה".
וזה אומר?
"שאין יותר קווים אדומים".
איכשהו, שרשרת טעויות, גורל, מקרה, לא משנה איך תקראו לזה, גרמו לכך שניסים מירום מצא את עצמו נשאב לתוך תיק חייו. הוא בכלל הגיע לעבוד כמתמחה בפרקליטות מחוז תל-אביב ב-1997. משהו זמני, רק בשביל הרזומה, רגע לפני חוזה שמן באיזה משרד עורכי דין יוקרתי. "הרעיון היה ללמוד את העבודה ולצאת החוצה, לעשות כסף", הוא מספר. "כל הזמן הציעו לי קביעות וסירבתי. אמרתי למנטורית שלי, רות דוד, שלימים הפכה לפרקליטת המחוז, שאני אוטוטו עוזב".
ואז, הגיע היום שיהפוך הכול, רעידת האדמה, הנקודה שממנה והלאה במשטרת ישראל הבינו שחוקי המשחק השתנו.
בצהרי יום חמישי 11.12.2003, בלב רחוב יהודה הלוי ההומה בתל-אביב, התפוצץ מטען רב-עוצמה, שנועד לחסל את העבריין זאב רוזנשטיין. שלושה אזרחים תמימים נהרגו, עוד 42 נפצעו, ביניהם גם רוזנשטיין עצמו. והכול קרה כמה מאות מטרים ממטה מרחב ירקון. הזעם הציבורי על מה שכונה "הפיגוע הפלילי" היה עצום. "מלחמת עולם", קבע המפכ"ל שלמה אהרונישקי, והורה לחוקריו לפענח בהקדם מה עמד מאחורי הפיצוץ.
יד הגורל שואבת את מירום לעמוד מול אברג'יל, ולא בפעם האחרונה. אחת מפריצות הדרך הראשונות היו כשהמשטרה תפסה את מכשירי השלט רחוק, שבאמצעותם הופעלו המטענים בבן יהודה, ובניסיון נוסף לחסל את רוזנשטיין בגני התערוכה בתל-אביב. דרך השָלטים, הגיעו החוקרים לגולן אביטן, בכיר בארגון אברג'יל, שלימים יצליח להימלט מהארץ למרוקו, וכיום מתקיימים מגעים להבאתו לארץ.
למירום, שעדיין תהה אם הוא בכלל ממשיך בפרקליטות או הולך לשוק הפרטי, לא הייתה אז שום נגיעה לתיק. העבריין שרכש את השלטים היה עצור במשטרה במשך כמה ימים, תחת צו איסור פרסום גורף. בני משפחתו, שבתחילה לא הבינו לאן הוא נעלם, פנו לבית המשפט בבקשה להסיר את הצו, וטענו שהמשטרה מכסה על פשלה. היה צריך פרקליט שיגיע לבית המשפט ויגן על הצו. לגמרי במקרה, מירום היה זה שנשלח.
בכלל ידעת מי זה אברג'יל אז?
"באותה נקודת זמן? אני לא יודע עליו כלום".
ואז מה קורה?
"אביטן וש"כ (לימים עד מדינה בפרשה - ש"מ) נעצרו, שתקו בחקירתם ואחרי חודש שוחררו. המשטרה רצתה להגיש נגדם כתב אישום, אבל סירבנו, כי הבנו שזו פרשה גדולה יותר מאשר לתפוס עבריין קצה. הכנסנו את התיק למגירה. הוא גווע במירכאות, אבל לא נסגר".
ה"פיגוע הפלילי" התרחש כשיצחק אברג'יל התגורר בחו"ל. "הגירוש" הוא קורא לזה. חוקרי משטרה, שזיהו כי הוא צובר כוח בעולם התחתון, פנו ליצחק אברג'יל, והציבו בפניו אופציה: עזוב את הארץ, או שיופעל נגדך עונש על-תנאי. אברג'יל עזב, אבל דווקא בחו"ל הוא תיכנן את "הפיגוע הפלילי" ויצר את התשתית לארגון הבינלאומי שלו.
מירום, בדיעבד, המשטרה טעתה שהגלתה אותו?
"כן, זאת הייתה טעות. כי במקום שהשטח יירגע, קרה בדיוק ההפך: אברג'יל המשיך להפעיל פשיעה בישראל והקים בחו"ל אימפריית סמים. כשחזר ב-2004, הוא נכנס לעסקים לגיטימיים, נדל"ן, ירקות ופירות; ולעסקים פליליים, הימורים, סמים. במקביל, עסקאות הסמים שלו בחו"ל המשיכו להתנהל באמצעות המנהלים שלו ביפן, בבלגיה, בהולנד, בספרד, בארה"ב, בניו-זילנד, באוסטרליה ובישראל".
הטעות הזו הובילה לכך שאברג'יל הלך וצמח לאימפריית פשע חובקת עולם, עד כדי כך שעיתון "הגרדיאן" הבריטי מנה אותו כאחד מחמשת קרטלי הסמים הגדולים בעולם. אבל בינתיים, גם מתחילים להיווצר הסדקים שיובילו בעתיד לנפילתו.
ב-2007 האמריקנים יוצרים קשר עם משטרת ישראל, ואומרים שיושב מולם בחור ישראלי, ומספר כל מיני סיפורים על ארגון פשע אצלכם. זה מעניין אתכם? זה היה י"מ, עבריין בארגון אברג'יל, שחש נפגע מהבוס, והחליט לשבור את הקוד החמור של הארגון ו"לפתוח".
"הוא סיפר לאמריקנים מי הכין את המטענים וגם על חלק מסיפורי הסמים בארגון", אומר מירום. נציגי הפרקליטות טסים אליו, וחותמים עימו על הסכם עד מדינה מדורג, כלומר כזה שלוקח בחשבון שצריך כאן עוד עדי מדינה.
למה, בעצם? י"מ לא הספיק?
"לא, כי בשלב הזה אין לנו שום ראיה שתומכת בעדות שלו כעדות מסייעת".
חולפים עוד כמה חודשים, י"מ ממשיך לזמר בארה"ב על מעללי ארגון אברג'יל, והאמריקנים מחליטים לבקש להסגיר את יצחק אברג'יל ואת אחיו מאיר, בגין חשד לעבירות רצח, סמים והלבנת הון. ושוב, כאילו זה גורלו, מירום נשאב לתוך התיק הזה לגמרי במקרה.
הסיפור הולך ככה: מי שמטפל בהסכמי הסגרה בפרקליטות המדינה, זו המחלקה הבינלאומית, אז בראשות גל לברטוב. לברטוב ביקש שמירום, כמי שכבר עסק בארגון אברג'יל, ייעץ. אז מירום נתן ייעוץ. מירום היה אז עמוס מעל לראש, כשניהל את דיון ההוכחות במשפט הנשיא קצב. לכן, כשהגיעה מפרקליטת המחוז בקשה של לברטוב כי מירום גם יופיע בדיון ההסגרה בבית המשפט, הוא זעם.
"אז עניתי לה: 'לברטוב חצוף. לא תיאם איתי את המועדים וזה לא התפקיד שלי בכלל, ובגלל שהתיק הזה קשה, הם מחפשים על מי להטיל את האחריות. שאם יהיה כישלון זה ייפול עלינו ולא עליהם'. אני שולח את המייל ונערך להוכחות בתיק קצב, ותוך כדי, נראה לי שלחצתי בטעות 'השב לכולם'. לא רק שלברטוב קיבל את המייל, אלא גם השיב: 'אם אתה רציני, תתייצב ביום ראשון ב-8:00 אצל פרקליט המדינה משה לדור ונסגור את זה'.
"פחדתי פחד מוות שהוא מזמין אותי לבירור, כאילו לשימוע, ואני מבין שהולך להיות סלט אחד גדול. אז מהפחד שלי התקשרתי אליו ואמרתי: 'צחקתי איתך. בטח שאופיע בתיק', וככה אני בעצם דורך לראשונה בארגון אברג'יל ונחשף אליו".
ושם, בדיוני ההסגרה, זו הייתה הפעם הראשונה שאתה רואה אותו פנים מול פנים.
"כן. היה אירוע שאברג'יל ביקש לדבר איתי. ירדתי לשם עם הסנגור שלו, והוא אמר לי: 'ניסים, אתה מכיר אותי מספיק - אין סיכוי בעולם שאני אדבר עם י"מ (העד בארה"ב) על רצח'. אברג'יל חכם, הוא יודע שעבירת סמים אפשר לגמור בעסקה, אבל רצח זה הכי מפחיד".
מה ענית לו?
"אמרתי לו: 'אני לא יודע לקבוע, בית המשפט יקבע'".
התובע מירום ממשיך להיות מאובטח. "מבחינת ארגון אברג'יל והנוספים, אני מזוהה כמי שהביא לנפילתם של חמישה ארגוני פשיעה וראשיהם. אני רואה אנשים ברחוב ומקנא בהם, זה מחיר משוגע שאתה משלם. החיים האישיים שלי ושל משפחתי השתנו באופן קיצוני. אבל זו השליחות, אנחנו חיילים של הצדק"
האמריקנים שואלים את עמיתיהם הישראלים האם יש בארץ עוד חומרים שיכולים לסייע להם בתיק. מירום נשלח לנבור בהררי הקלסרים ביאחב"ל, היחידה לחקירות בינלאומיות בלהב 433, "ואז אני נחשף פעם ראשונה לכל החומרים על ארגון אברג'יל, ומכאן אני מבין שהייתה טעות בטיפול של המשטרה".
איזו טעות?
"התברר לי שלמרות שהקפנו את אברג'יל 360 מעלות כמעט, בכל מהלך השנים אף אחד לא חיבר אף פעם את כל הפאזל. תחנות המשטרה במחוזות טיפלו באירועי האלימות של הארגון באופן נקודתי, בעוד ימ"ר מרכז טיפל בארגון אברג'יל, ואין סנכרון".
שרון הר ציון: "גם ההסתכלות לא הייתה הוליסטית. כלומר, אם מצאו נשק ליד הבית של קרוב משפחה של רוזנשטיין, לא קישרו את זה לארגון. פתרו את הבעיה, ולא עשו הוליסטיקה. היחיד במערכת הזאת שיכול היה לעשות זום-אאוט, זה מירום. הוא הראשון שהסתכל על התמונה מלמעלה, וזאת מהות 512: להסתכל מבפנים בארץ ומבחוץ בחו"ל. מי שהיה מעורב בתיק יודע שאף פעם לא נעשתה עבודה מרוכזת של להסתכל על כל זה בעין של ארגון פשע".
מירום: "הייחודיות של 512 זה שהפרקליטות הוליכה את המשטרה לפענוח הפרשה".
אוקיי, וכשהתחלת להרכיב את הפאזל, מה הבנת?
"מה הארגון עושה, מה ההיררכיה בו, המנגנון שמפעיל אברג'יל, שיתופי הפעולה שלו עם אחרים, הקודים. היה ברור שמאיר אברג'יל עוסק בכספים בפן הכלכלי של הארגון ופחות בניהול, ויצחק הוא זה שמניע אנשים. אבל לא היה לי את 'מספר הסיפור'. רק סינקים".
אז עד מדינה אחד כבר יש, האחים אברג'יל עצורים בארה"ב, אבל למירום וצוותו ברור שזה לא מספיק. צריך את עד המפתח, את מה שמירום מכנה "מספר הסיפור", מי שיחבר את הנקודות לסיפור אחד, שאפשר להציג בבית המשפט.
ואז מצלצל הטלפון. יאחב"ל על הקו. יש סיכוי, אומרים לו, שיש לנו את "מספר הסיפור" שחיפשת. י"א, עבריין נמלט שכרגע נמצא בברזיל, מדבר איתנו על להגיע לארץ.
תסביר בגדול מי זה י"א ולמה הוא כל כך חשוב.
מירום: "מדובר בעבריין בכיר בארגון אברג'יל, שדרוש לאמריקנים על עבירות של סחיטות באיומים. אברג'יל שלח אותו לעזור בגביית כספים, והוא נמלט לאמריקנים לברזיל. אני יודע בשלב ההוא שהראיה היחידה נגד י"א (בקשר ל'פיגוע הפלילי'), זאת העובדה שביום אירוע יהודה הלוי, הוא ברח מהארץ עם אשתו.
"במהלך השנים, י"א פלירטט עם המשטרה: רצה להציל את עצמו, אבל פחד לעשות את המהלך. אז מחליטים לטוס אליו, כי בתכלס, הוא העד הכי חשוב. הוא יודע הכול, כי הוא היה איש הכספים בארגון. כל פעם שהיו צריכים כסף לפעילות, היו באים אליו".
8 צפייה בגלריה
מירום לוחץ יד ליצחק אברג'יל בביהמ''ש, 2015. יחסים שידעו עליות ומורדות
(צילום: מוטי קמחי)
הגיוס של עד המפתח לא היה פשוט, אבל אחרי כחודשיים, כשגם בברזיל התכוונו להגיש נגדו כתב אישום, י"א מבטיח לדבר. והוא נותן זהב. מירום: "בינואר 2012 על בסיס אותן נקודות שמסר י"א, קיבלנו אינדיקציות ל-40 תיקי חקירה לא מפוענחים של ארגון אברג'יל".
הר ציון: "לא כל הסיפורים שלו התגבשו לראיות קבילות, כי מה שבארגוני פשע מספיק כתשתית ראייתית לחיסולו של אדם, לא עובר חשד סביר ברמה הנדרשת לפרקליטות".
היה רגע כזה שבו כולכם הבנתם שזהו, תפסתם את אברג'יל?
מירום: "נקודת הזמן הראשונה שבה הבנו שיש לנו תשתית ללכוד אותו ברשת, הייתה כשהקלטנו את עד המדינה י"א, מספר על הפגישה שקיים אברג'יל לחברי הארגון בבריסל, במסגרתה הוכרע 'הפיגוע הפלילי' ביהודה הלוי. הקמנו צח"מ לפני הנסיעה אליו, עם ימ"ר תל-אביב ויאחב"ל, ואנחנו כפרקליטות משתפים פעולה עם מחוז מרכז ומחוז תל-אביב. וכולנו נוסעים לברזיל. ושם י"א מגלה לנו שהוא היה שותף לפגישה בבריסל, ושמשימת החיסול הוטלה על ש"כ (כאמור, עד המדינה האחרון שגויס, מי שהניח בפועל את המטען ביהודה הלוי, ונידון ל-14 שנות מאסר - ש"מ).
"תראי, התחושה הכי מתסכלת של איש חוק היא לדעת מי ביצע את הפשע, אבל שאין די ראיות נגדו. אז היה רגע של סיפוק עילאי בינואר 2012, כשהחתמנו את י"א בברזיל (על הסכם עד המדינה), כיוון שהוא זה שפתח בפנינו לראשונה חלון לתוך הארגון".
איך התרשמתם ממנו?
"אין מחלוקת שהוא אחד העדים הטובים, עם יכולת מדהימה לספר סיפור. לחלק מהדברים שסיפר יש משקל משמעותי, כמו ביהודה הלוי, ובחלק פחות, כי השיח שלו הוא של עבריין".
הר ציון: "הוא שועל חכם, ממולח, איש עסקים וגם נחמד. איש של אנשים, נשים ונושים. אלוף בלייצר כסף מכלום. לכן אברג'יל נזקק לו".
מירום והצוות חוזרים לארץ, ומבינים שהפעם מדובר בתיק שונה. אבל ממש. מירום: "צוות הפרקליטות גדל בעוד חמישה אנשים. כל היאחב"ל וצוות חוקרים ענק מימ"ר תל-אביב ומרכז. לוקחים את העדות שלו, מפרקים אותה לגורמים, תיק-תיק, כי י"א נתן 40 תיקים לא מפוענחים. 60 חוקרים ישבו עליהם במשך חצי שנה. עולים על 20 תיקים, בהם רצח שמבוצע בפראג על ידי ריקו שירזי, הרצח של פליקס אבוטבול בפראג ועוד".
זה גם הרגע שהתובעת מיכל מזור-קולר מצטרפת לצוות. יש לה אינספור שעות של עיסוק בארגוני פשיעה. מזור-קולר: "ואז אמרו לי: 'את מכירה את הארגונים, שבי לשמוע את השיחות בהאזנות'. קיבלתי עשרות ארגזי האזנות מיפן, מבלגיה, מהולנד, מספרד. היה צריך לתרגם את הכול ומצאתי שם אוצרות. במקביל, ביקשו שאסע לי"מ (עד המדינה הראשון, שישב עדיין בארה"ב - ש”מ). הוא לא הבין למה הדברים לא מתקדמים. הוא נפלט בשלב מסוים מהתוכנית להגנת עדים שם ונקלע למצוקה כלכלית לא פשוטה".
מה הוא נתן לך?
"את העסקה הגדולה של 800 ק"ג הקוקאין, שהסליקו בגלגלי ברזל שהורכבו במכונה תעשייתית בפרו והעבירו לקנדה. עברנו תיק-תיק, על כל עסקה שהוא סיפר עליה, ואחרי שהיה לנו עד מדינה נוסף שהיה במעגל הפנימי של העסקה, ראינו שי"מ צדק. העד החדש חיבר לנו את אבי רוחן לעסקה".
מירום: "אחרי חצי שנה, התיק היה בשל לפרוץ (בעגת הפרקליטות, הכוונה לעבור לפסים גלויים ‑ ש"מ), אבל לא כולם הסכימו למהלך הזה. טענו שהם מספקים תשתית ברורה בתיקי הסמים, ולא מספיק בתיקי האלימות".
הר ציון: "אמרתי לניסים: 'אתה הולך להפעיל דבר מטורף. ואם לא יקרה כלום?' הוא אמר לי: 'מקסימום, יהיו תיקי סמים'".
ואכן, אז התחילו הבעיות. העד י"א בברזיל, למשל, לא שוחרר; הוא נידון שם ל-15 שנה, במקום שלוש. אז כולם חיכו ששופט ברזילאי יאשר לו להעיד, והזמן עובר. בינתיים יצחק אברג'יל ואחיו מאיר כבר חזרו מהכלא האמריקני לרצות את המשך עונשם בארץ.
יחלפו עוד שלוש שנים, עד לשעות הבוקר המוקדמות של 18 במאי 2015, כשתיק 512 הפך בבת אחת לגלוי. 50 איש נעצרו בבת אחת, בהם בכירי וראשי ארגוני הפשע בישראל, חייליו של אברג'יל, ובכירים שחלקם כבר הקימו ארגונים שעמדו בזכות עצמם. בזה אחר זה, צעדו לאולם המעצרים האחים יצחק ומאיר אברג'יל, אבי רוחן, ריקו שירזי, אסי אבוטבול ואחרים. עוד ארבעה עדי מדינה גויסו בשלב המעצרים.
כתבי אישום חמורים הוגשו בסופו של דבר נגד 18 מעורבים (כאמור, אחד מהם נפטר בכלא, אחר, גולן אביטן, ברח). במועדים שונים לאחר הגשת כתב האישום הסתיימו בעסקאות או הופסקו ההליכים נגד עוד שמונה מבין הנאשמים. האח מאיר אברג'יל, למשל, חתם על עסקת טיעון, במסגרתה הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע, ונשלח לחמש שנות מאסר.
המשפט הוליד לא מעט רגעים חסרי תקדים. זכורה במיוחד העדות של יצחק אברג'יל עצמו, בו סיפר על ילדותו הקשה והידרדרותו המהירה לפשע. "התחלתי לירות באנשים, כל הזמן הייתי מתעסק באקדחים", סיפר. "בגיל 14 בערך היה אדם שלא רצה להכניס אותי לדיסקוטק. יריתי בו עם תשעה מ"מ, באדם נוסף יריתי בבית קפה בגיל 15. היה אחד שיריתי בו בגיל 14, יריתי בהרבה אנשים. בגיל 14 ראיתי שכל מה שאני גונב לא מספיק לי, ההוצאות גדלו, אז פתחתי תחנת סמים משלי ואמרתי שיהיה לי יותר קל".
מירום וצוותו לא ממש קנו את התדמית שאברג'יל ניסה ליצור. "מתחילת החקירה אין מילת אמת בדבריך. אתה שקרן! מספיק עם המניפולציות. זה לא עובד עליי. אני ערני כמו פנתר, לא תצליח לסובב אותי", הטיח התובע באברג'יל, שלא נשאר חייב, וענה: "הבעיה הגדולה היא שרדפת עשר שנים אחרי בן אדם ויצא לך אוויר".
המשפט של כל תיק 512 נמשך במשך כשש שנים, לאורך 300 ישיבות, ותועדו בו כ-31 אלף עמודי פרוטוקול. עד העמוד שבו נחתם השבוע גזר דינו של אברג'יל, סנדק הפשע הגדול, המתוחכם והמסוכן ביותר, שצמח פה אי פעם.
אז מה הפיל בסוף את אברג'יל?
מירום: "הפער בין שנת 2004 - כשהוא ידע להחזיק את המנהלים והחיילים שלו בארגון, בכסף, בדאגה, בכריזמה, בחום ובדאגה לאישה ולבני משפחותיהם - לבין שנת 2008, כשהאמריקנים ביקשו להסגירו. הכנפיים שלו קוצצו. היה לו קשה יותר לדאוג לאנשיו, את חלקם הוא הזניח והפקיר, והם התחילו לעשות לעצמם חשבונות אישיים. מעבר לכך, מנגנון החקירה היה גאוני ותוכנן בקפידה. ידענו מראש מי היו עדי המדינה ופעלנו באופן חכם ועקבי לגיוסם".
יחסיך עם אברג'יל באולם ידעו עליות ומורדות. בהתחלה הוא היה נינוח והיו אפילו צחוקים. אחר כך הוא הפך עוין.
"כפרקליט, אין לי שום דבר אישי נגד נאשם. זולת בודדים, תמיד שוחחתי עם נאשמים, כיבדתי אותם והם אותי. זה משפט שהתנהל שלוש פעמים בשבוע, שמונה שעות בכל פעם, ואתה מסתכל עליהם כעל אנשים שיש להם חיים, אתה נמצא איתם באותו אולם, מדברים בהפסקות, ואז חוזרים לתפקיד מול השופטים.
"עם אברג'יל זה התחיל כשכל אחד נותן לאחר את המקום שלו בהתאם למעמדו. בחקירה הנגדית - שההכנות לקראתה נמשכו שלושה חודשים ולא הייתה אבן שלא הפכנו בה - הוא כנראה הבין שעדי המדינה זה רק חלק בפסיפס הראייתי נגדו, שהוא לא יכול לצאת מהתיק הזה, ואין לו באמת הסברים לעדויות ולשיחות בהאזנות שלהן הוא היה שותף. הוא הוקלט מדבר בקולו שלו. במהלך החקירה הנגדית נפל לו האסימון, והוא התחיל לזרוק מילים כמו 'אתה רודף אותי', 'אתה משקר', 'מעוות', 'מחפש אותי 18 שנה'. הכול יצא לו מהבטן".
הר ציון: "וזה לא מאפיין את אברג'יל, כי הוא מאוד רציונלי ומניפולטיבי. הוא יכול לדעת מתי להיות נחמד כלפיך ומתי לא" .
מירום: "אחרי יום אחד בחקירה הנגדית, הבנתי את היכולות של אברג'יל להתל בי וגם בבית המשפט. הוא אחד האנשים הנדירים שיכולים לבנות סיפור בדים שלם תוך כדי תנועה בחקירה נגדית שלו. כשהבנתי את זה, שיניתי את כל כיוון החקירה שלי. התחלתי לשאול אותו שאלות שונות מנושאים שונים, באופן ששיבש לו את האוריינטציה בכיוון החקירה".
למשל?
"את השיחה המרכזית שממנה עולה כי הוא מעביר את משימת חיסול רוזנשטיין לעד המדינה ש"כ, שילבתי בתוך חקירה שעשיתי בכלל על פרשיית סמים - ואז אברג'יל נתקע. אני שואל אותו, 'מה זה?' והוא עונה: 'לא יודע'. מבחינתו, החקירה הייתה יחסית אגרסיבית, באופן שהוא יכול לפרש אצלו כמשהו אישי. ואז התחיל השינוי ביחס שלו אליי. בהקשר הזה, לא עזר גם כשהייתי קשוב לכאבים שלו. הייתי מוותר לו כשהתלונן שכואב לו הגב, מאפשר לו לנוח. היה אומר, 'תודה, תודה', וכשחזרנו לאולם, שוב היה עוין. בשלב הזה הבנתי, שמבחינתו זה שבר שלא ניתן לאחות אותו".
מזור-קולר: "הקפדנו להיות ביחסים טובים ומקצועיים עם הנאשמים. כשאני לא בחקירה נגדית ולא תוך כדי טיעון, אנחנו מתנהגים אליהם כאנשים. זה אומר להשתתף בצער או בשמחות, מנסים בחגים להגיד להם 'חג שמח', לשדר להם שזה לא אישי נגדם".
8 צפייה בגלריה
''בשביל תיק כזה באים לעבוד בפרקליטות''. מימין לשמאל: הר ציון, מירום ומזור
(צילום: גלעד מורג)
פעמיים ביקש אברג'יל לסיים את התיק שלו בעסקת טיעון, באחת מהן, אברג'יל אף הסכים לעסקה במסגרתה ירצה לא פחות מ-30 שנות מאסר. אבל מירום ושאר אנשי צוות התביעה דחו את העסקאות על הסף.
"היו לחצים עצומים לסיים את התיק בהסדר טיעון, בגלל המשאבים המטורפים שהושקעו בו מכל הגופים", מסביר מירום. "אבל מבחינת הפרקליטות, לכל אורך הדרך הובהר באופן הכי ברור בעולם שהפרקליטות תיתן את כל המשאבים שיידרשו, בכוח אדם, באבטחה או בעלויות, כדי לנהל את התיק הזה עד תומו".
אז הלחצים לחתור לעסקה היו מתוך הפרקליטות או מחוצה לה?
"לא הייתה טיפת לחץ בפרקליטות לסיים את התיק. הלחצים היו מבחוץ".
יש פה גם אלמנט של נקמה?
"אני נמצא 25 שנה במערכת ומעולם לא שמעתי על מונח כזה, 'נקמה'. המטרה היא שילד שיראה דבר כזה, לא ייכנס לעולם לארגון פשיעה שבו עלול למצוא את עצמו מופלל על ידי חבר שלו".
בנובמבר האחרון הרשיעו השופטים את יצחק אברג'יל ברצח שלושת עוברי האורח ב"פיגוע הפלילי", וכן בעבירות של ניהול ארגון פשיעה. אברג'יל יצא בזעם לפני הכרעת דינו, ואמר "אין לי אמון במערכת המשפט". אבי רוחן הורשע בסיוע לרצח ובניהול ארגון פשיעה. יחד עימם הורשעו עוד שבעה נאשמים בעבירות שונות. השבוע, כאמור, תיק 512 הגיע לסיומו המהדהד.
העונשים שנגזרו הם ברף שצפיתם? ירתיעו את היורשים?
מירום: "הבנו שמעבר למספר השנים שהנאשמים ישבו בכלא, יש משמעות הרתעתית משמעותית, הן לצורך גיוס עדי מדינה באופן שהעבריינים לא יוכלו יותר לסמוך האחד על השני, והן לתוצאה הסופית המשמעותית. בהכרח יהיה לכך אפקט על מערכת אכיפת החוק בארץ, כפי שאכן קרה: התמוטטות ארגוני הפשיעה המרכזיים".
הר ציון: "המראה שלי מטעה. עד המדינה שהכין את המטענים לשני האירועים אמר לי: 'את נכנסת לחדר, אשכנזייה, בלונדינית, מה העין מבינה? אני מהפושעים של פעם, אני לא סופר אשכנזייה בלונדית. אבל אותך אי-אפשר לסובב'"
אמרו שאחרי 512 תשקוט הארץ. התעוררנו למשפחות פשע חדשות, חזקות, אלימות ומתוחכמות יותר, כולל שת"פ עם ארגונים מהמגזר הערבי.
"לוואקום שיצרה פרשת 512 נכנסו לצערנו בעיקר ארגוני פשיעה מהמגזר הערבי, שבלשון המעטה, הם לא פחות מסוכנים ואכזריים. נדמה שבשנה-שנתיים האחרונות, מערכת אכיפת החוק מבינה זאת היטב, ועושה למיגור העניין".
אז יהיה עוד תיק 512?
"אני מקווה שלא נידרש לפרשייה נוספת של 512, אלא שנעשה בזמן אמת לסיכול ומיגור הנושא".
מזור-קולר: "אני כבר נמצאת באתגרים חדשים. בעבודה הזו אין ריק, ואחרי הארגונים האלה, אני בתיקי אלימות במגזר הערבי ואחראית על הנושא הזה וגם מוצאת בו עניין וחשיבות ציבורית".
היקף ההשקעה בתיק, הזמן, הכסף, גיוס עדי המדינה מכל העולם - כל אלו הצדיקו את עצמם?
מירום: "בפירוש כן. 512 זאת הצלחה".
ומה איתכם? איזה מחירים שילמתם?
מירום: "ברמה האישית, 18 שנה אני מתעסק בתיק הזה. העשור האחרון בחיי לא דומה לשם דבר אחר שידעתי. גם החיים האישיים שלי ושל משפחתי השתנו באופן קיצוני, ואנחנו משלמים מחיר. נכון שאני בחרתי את הדרך הזו ואני בוחר בה כל יום מחדש; אני לא מצטער על שום דבר והייתי עושה שוב את אותה דרך, פעם אחר פעם. הקושי היחיד הוא שבני משפחתי משלמים מחיר, והם לא בחרו בזה.
"אחרי שסיימתי עם הפנטזיה שבפרקליטות אלמד איך להרוויח כסף בחוץ, הבנתי את השליחות האמיתית של העבודה בפרקליטות לטובת הציבור. אנחנו חיילים של הצדק, של ביטחון הציבור במובן הכי בסיסי. ואני לא לבד במערכה הזאת. כמוני יש עשרות חיילים, גם במשטרה וגם בפרקליטות, שמשלמים מחיר יום-יום.
"זה נכון שהמחיר שאני משלם הוא חסר תקדים. ועדיין, בכל רגע נתון אני יכול להפסיק את זה לכאורה, אבל אני בוחר שלא לעשות את זה, מתוך החלטה ומתוך שליחות".
הר ציון: "גם אני שילמתי מחירים לא פשוטים. אמא שלי הייתה מאושפזת בבית החולים במהלך המשפט. באמצע דיון, ראיתי שמחפשים אותי מבית החולים, ויצאתי החוצה. בישרו לי שהיא נפטרה. חזרתי בדמעות לאולם, ונסעתי. יש לי ארבעה ילדים, הם יכולים לדקלם את 512 בעל פה. בימי ראשון, שלישי וחמישי הייתי תקועה במשפט, ובשאר הימים מתכוננת מהבית, וזה היה ברמה מטורפת. אין יום ואין לילה. ועם כל הקושי, אני חושבת שהם גאים בי.
"כשאת בוחרת להיות פרקליטה פלילית, את בוחרת לגעת בחיי הפשע. זו הבחירה שלי. יום לפני דיון ההוכחות, כשישבתי עם המתמחים שלי, אמרתי להם שבשביל התיק הזה הלכתי ללמוד משפטים, כי 512 זו תמצית אכיפת החוק. לא הייתי עושה משהו אחר".
מזור-קולר: "נכנסתי להיריון במהלך המשפט, בין החקירה של עד המדינה י"מ לחקירה של עד מדינה אחר. אז כדי שאספיק לפני הלידה, הקדמנו עדות של עד מדינה. עשינו את הסיכומים לתיק בסגר הראשון עם כל הילדים בבית, ותליתי על הדלת שלט: 'אמא עובדת, נא לפנות לאבא'"
ומה עם האיומים, ההפחדות?
"ניסים שמר עליי" (צוחקת).
את בכלל היית צריכה להיות רופאה היום. ברגע האחרון החלטת לשנות וללמוד משפטים.
"היום בדיעבד", היא אומרת בכנות, "הייתי הולכת להיות רופאה. אבל הפלילים זה עולם מרתק. בהתחלה, כשנאשמים מסתכלים עליי, המראה שלי מטעה: אשכנזייה, בלונדינית. הם חושבים שיש לי איזשהו תפקיד טיפולי, עד שאני מתחילה בדיון ואז הם מתעשתים".
זורקים לך מילים? הערות סקסיסטיות?
"בעיקר הנשים של הנאשמים: יכולות ללחוש לי: 'נחש', או 'את רעה'. אשתו של אחד מהם כל הזמן הייתה מקללת אותי ואת הילדים שלי, גם באולם וגם בחוץ. הייתה הולכת אחרי ממש עד למכונת הקפה".
ואיך הגבת? זה לא מערער את הביטחון העצמי?
"אני לא עונה ולא מתייחסת לזה. אני מפוקסת. שום דבר לא מעניין אותי, רק התיק. עד המדינה שהכין את המטענים לשני האירועים אמר לי: 'את נכנסת לחדר, אשכנזייה, בלונדינית, מה העין מבינה? אני מהפושעים של פעם, אני לא סופר אשכנזייה בלונדית. אבל אותך אי-אפשר לסובב".
ולך, מיכל, היו רגעי משבר?
מזור-קולר: "לא אגיד לך שלא. היו שבירות. לי ולשרון היו רגעים שישבנו בבית קפה, עוד שנייה מתמוטטות בשיאי שלבי ההוכחות, ואחת תמכה בשנייה. זה היה אגרסיבי מאוד, ואינטנסיבי. שלושה דיונים בשבוע במשך כל כך הרבה זמן, זה מרתון בקצב של ספירנט. נכנסתי להיריון במהלך המשפט, בין החקירה של עד המדינה י"מ לחקירה של עד מדינה אחר. אז כדי שאספיק לפני הלידה, הקדמנו עדות של עד מדינה. עשינו את הסיכומים לתיק בסגר הראשון עם כל הילדים בבית, ותליתי על הדלת שלט: 'אמא עובדת, נא לפנות לאבא'".
זה שווה את זה?
"מעבר לאמונה שלי בצדקת הדרך ובחשיבות הציבורית שיש לדברים, יש כאן גם עניין אישיותי. אני מהאנשים האלה שמכורים לעבודה, לאנדרנלין, לעניין, ובתכל'ס, אני גם מאוד אוהבת את מה שאני עושה".
מה הלקח שלך מהפרשה?
"זו חוויה של פעם בחיים. בשביל תיק כזה אתה בא לעבוד בפרקליטות. אני מאוד מאמינה בתיק הזה ובחשיבות הציבורית של הדברים. ואני גם מאמינה, שהנאשמים עשו פה מעשים נוראיים והמלחמות שהם ביצעו עם ארגוני פשיעה לא איפשרו לאנשים לחיות".
ניסים, ובראייה לאחור, מה בכל זאת היית עושה אחרת ב-512?
מירום: "לחבר כבר ב-2004 את כל התיקים שטופלו בנפרד, כמו שעשינו ב-2012".
ואז?
"הרבה זמן היה נחסך בתיק הזה. הרבה מאוד".
פרקליטו של אברג'יל, עו"ד שמשון וייס, מסר בתגובה:
"גזר הדין סיים תקופה ארוכה בה נאבקנו על חפותו של יצחק אברג'יל. לצערנו בית המשפט לא קיבל את טענותינו וגזר הדין לא הפתיע אותנו. אנחנו נלמד את ההחלטה ונתחיל לעבוד על הגשת ערעור".
