יותר משלושה חודשים חלפו מאז מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס בישראל, והעדויות מזוועות 7 באוקטובר ממשיכות להיחשף. בעיתון "הגרדיאן" הבריטי התפרסמה כתבה שמתמקדת באונס השיטתי ובתקיפות המיניות שביצעו המחבלים הפלסטינים באכזריות בלתי נתפסת במסגרת הטבח.
חלק מהעדויות הקשות בכתבה כבר פורסמו, כולל עדויות להתעללות מינית, אונס קבוצתי והשחתת איברים של נשים וגברים, וחלקן חושפות עוד טפח מהפשעים של המחבלים שחדרו לשטח ישראל מרצועת עזה. הכתבה כוללת תיאורים קשים.
בכתבה צוטטה בין השאר שרי מנדס, שהשתתפה בהכנת הגופות לקבורה במחלקה לזיהוי גופות הנשים במחנה שורה, וסיפרה לכתבים: "ראינו נשים שנאנסו, החל מילדות ועד לקשישות. היינו במצב של הלם. צעירות רבות הגיעו בבגדים מכוסים בדם, רק עם התחתונים שלהן, ולעיתים קרובות התחתונים היו ספוגים בדם רב". לדבריה, הצוות שלה ראה כמה חיילות שנורו במפשעה, באזורים אינטימיים, בנרתיק או בשדיים.
מתנדב זק"א, שמחה גריינימן, סיפר ל"גרדיאן" שבאחד הקיבוצים הוא נתקל באישה שהייתה עירומה מהמותניים ומטה, מעל מיטה, ירויה בעורפה. בבית אחר הוא גילה גופת אישה עם חפצים חדים בנרתיק, כולל מסמרים.
בכתבה צוין כי יחידת להב 433 עדיין סוקרת יותר מ-50,000 ראיות חזותיות ו-1,500 עדויות ראייה מטבח 7 באוקטובר, ואומרת שאין ביכולתה לנקוב במספר הנשים והנערות שסבלו מאלימות מינית במסגרת המתקפה. על ידי הצלבת עדויות שניתנו למשטרה, ראיונות שפורסמו עם עדים, וצילומי תמונות וסרטוני וידאו שצילמו ניצולים ועדים לזוועות, נכתב בגרדיאן כי העיתון מודע לפחות לשש תקיפות מיניות שלגביהן קיימות ראיות רבות המאששות אותן. שתיים מהקורבנות, שנרצחו, היו בנות פחות מ-18.
עם זאת, קרוב לוודאי שמספר הקורבנות האמיתי גבוה בהרבה. לפי פרופ' רות הלפרין-קדרי, חוקרת משפטית ופעילה בינלאומית לזכויות נשים, מבדיקת הראיות שעשתה עד כה עולה כי לפחות שבע נשים שנרצחו גם נאנסו. הניו יורק טיימס ו-NBC זיהו שניהם יותר מ-30 נשים ונערות שנרצחו ועל גופן נמצאו סימני התעללות, כמו איברי מין מגואלים בדם ובגדים חסרים.
לא רק נשים נפגעו במתקפה. לפי משרד הרווחה, מבין השורדים, חמש נשים וגבר אחד התייצבו בחודשים האחרונים בבקשת עזרה בעקבות התעללות מינית. המשטרה אמרה כי אישה אחת ששרדה אונס קבוצתי במסיבה ליד רעים טופלה כשהיא סובלת מטראומה נפשית ופיזית חמורה, ולא הייתה במצב לדבר עם החוקרים.
מירית בן מיור מדוברות המשטרה הסבירה כי לאחר מתקפת הטרור, לנוכח מספר הקורבנות העצום ומצבן השרוף או המעוות של חלק מהגופות, חדרי המתים היו עסוקים בזיהוי ולא היה להם זמן או יכולת לבדוק תקיפות מיניות באמצעות ערכות אונס. גם מחסור בכוח אדם מיומן של פתולוגים משפטיים היווה בעיה.
בכתבה בגרדיאן צוין כי רבים אמרו שבחלק מהמקרים אנשי זק"א, לצד ניסיונם לשמור על כבוד המתים, גם זיהמו זירות פשע ופגעו בראיות. גופות הקורבנות גם שוחררו מהר ככל האפשר מחדרי המתים למשפחותיהן, לצורך הקבורה המהירה הנדרשת על פי המסורת היהודית, וראיות מכריעות נקברו איתן. עוד נכתב כי בדיקה משפטית כלשהי לאחר המוות עדיין אפשרית, אך לא סביר שההיקף המלא של האלימות המינית שבוצעה ב-7 באוקטובר ייוודע לעולם.
העדות המפורטת ביותר על אונס היא מאישה צעירה שהשתתפה בפסטיבל נובה. העדה, שנורתה בגבה, סיפרה שהיא הסתתרה בצמחייה ליד כביש 232 כשהגיעה קבוצה גדולה של מחבלי חמאס, שאנסו ורצחו לפחות חמש נשים. בעדות שמסרה למשטרה היא סיפרה על אונס קבוצתי והשחתת איברים. העדה סיפקה למשטרה תמונות של מקום המחבוא שלה, וניצול נוסף שהסתתר באותו מקום אישר שראה לפחות אישה אחת נאנסת.
אחד ממארגני הפסטיבל, רמי שמואל, שחזר למקום למחרת הפיגוע, תיאר את מציאת גופותיהן של שלוש צעירות שהיו "עירומות מהמותניים ומטה, ברגליים פשוקות". הוא סיפר כי לאחת מהן נשרפו הפנים, אחרת נורתה בפניה ואילו האחרונה נורתה בכל החלק התחתון של גופה.
מעבר לאלימות המינית ב-7 באוקטובר, יש דאגה רבה לשלומן של הנשים שעדיין מוחזקות בשבי חמאס ברצועת עזה. ד"ר רננה איתן, מנהלת המערך הפסיכיאטרי בבית החולים איכילוב בתל אביב, אמרה בעבר ל"גרדיאן" כי מתוך 14 החטופים המשוחררים שתחת השגחתה – כולל ילדים – כמה מהם עברו או היו עדים להתעללות מינית.
