קיבוץ בארי הפך לאחד מהסמלים של טבח 7 באוקטובר. 102 מחברי היישוב נרצחו ו-30 נחטפו לרצועת עזה. בקרבות בתוכו נהרגו 33 מאנשי כוחות הביטחון. זה סיפורו של סרן א', מפקד פלגה ביחידת הניוד 444, שהוקפץ מחופשה - וניהל קרבות גבורה בתוך הכאוס.
"בבוקר של 7 באוקטובר היינו בסופו של שבוע חופש, אחרי המון זמן אינטנסיבי בצבא. התעוררתי לטלפון ממפקד היחידה שלי, שאמר שיש אירוע מורכב בדרום וצריך שאקפיץ את הפלוגה שלי ואגיע למרחב היחידה בצאלים. זה היה בשעה מאוד-מאוד מוקדמת, ועדיין לא הבנו מה קורה.
סרן א' בזמן הלחימה בבארי
"בערך ב-6:45 כבר יצאתי לכיוון היחידה. אספתי איתי בדרך לוחמים. לא היינו חמושים, כי הנשקים שלנו היו מאופסנים בזמן שהיינו בחופש, אז יצאנו לכיוון מצוידים בסכיני מטבח. היחידה שלנו נמצאת במרחב העוטף ונפלו בה פצ"מרים, מה שגרם לפגיעה בציוד שלנו ובכשירות שלנו לצאת לקרב. תוך כדי ניסיון להשתלט על האש, ריכזתי כמה חיילים, לקחנו שני כלים ממוגנים מסוג טיגריס ונסענו.
"החלטנו להגיע לבארי בצורה די אינסטינקטיבית. ראינו עשן מיתמר מהקיבוץ עצמו, ושמענו המון קולות של ירי מקלעים ונשקים אוטומטיים. כשניסינו להיכנס בש"ג, בשעות הצהריים, נתקלנו באש כבדה והחלטנו שאנחנו צריכים לאגף את הקיבוץ ולהגיע מהמרחב הדרומי. אבל כשהגענו לשם הותקלנו מאש צלפים מדויקת לכיוון הכוח שלנו. נפרסנו שם והתחלנו להשיב באש, ותוך כדי שני לוחמים נפגעו. החלטנו בכל זאת להיכנס דרך הש"ג הראשי, כי הבנו שזו הנקודה היחידה שעוד איכשהו המחבלים לא ערוכים בה בצורה מיטבית.
"התקדמנו צמוד לגדר ההיקפית הצפונית בקיבוץ וראינו רכב עולה באש עם כמה גופות בפנים. בדיעבד אני יודע שזה היה רכב של אנשי ביטחון שהגיעו לקיבוץ לתת מענה. לאחר מכן הגענו לצומת וראינו לראשונה גופות של אזרחים בצורה ממש ברורה. גופות של נשים מוטלות וגם של ילדים. באותו הרגע התחלנו לקבל אש מאחד הבתים שהיה לימיננו. הסתערנו על הבית הזה, היו שם שלושה מחבלים שהצלחנו לנטרל. לצערי, חברי הבית כבר לא היו בחיים.
"רק כשהגעתי ליחידה שמתי לב שאני מכוסה בדם ושהציוד שלי הרוס. עשינו מסדרי ציוד זריזים, ויצאנו להשתתף בפעולות טיהור מול מחבלים שעוד היו בחיים"
"כל הלילה של הלחימה היה מאוד אינטנסיבי. באיזשהו שלב הגעתי עם עוד שני לוחמי שלדג שחברו אלינו במהלך הקרבות לשכונה יחסית חדשה בקיבוץ, למבנה שבער מצידו הימני. החלטנו לפרוק ולחפש אנשים ששרדו. תפסנו מחסות מאחורי אחד הרכבים השרופים וזיהינו מחבל שרץ לכיווננו. נטרלנו אותו, והתחלנו ללכת במין מסדרון בין הקיר לבין הבית. זיהינו שפרצו לבית מהצד דרך החלון של הממ"ד על-ידי ירי ומטען רב עוצמה שהונח שם. פרצנו את דלת הבית ואת החלון במקביל ונכנסנו לאותו ממ"ד, שם מצאנו גופת אישה, אם המשפחה, וילד שלצערי נהרג גם הוא. לידם ראינו את אב המשפחה פצוע ונאנק מכאבים וילדה שהייתה פצועה גם היא.
9 צפייה בגלריה
סרן א' וצוותו חילצו כ-130 חברי קיבוץ, ו-30 חללי צה"ל. ההרס שהותיר חמאס בבארי, ארכיון
(צילום: גדי קבלו)
"התחלנו במתן מענה רפואי. בדקנו האם ניתן להציל את האמא והילד, אבל לא זיהינו נשימה והפציעות שלהם היו די קשות. ביצעתי חוסם עורקים לילדה, ושני הלוחמים שהיו איתי בדקו דימומים אצל האבא. זיהינו שיש לו פגיעות בגב כתוצאה מירי. לקחנו כיסא, אני לא אשכח את הכיסא הזה, כיסא בצבע טורקיז שהיה במרפסת, והרמנו את הילדה לרכב. בחורה צעירה, עם תעצומות נפש מטורפות. המשפחה שלה מתה מולה, אבא שלה צורח מכאבים והיא יושבת בשקט ובדממה ומחזיקה לי את היד. אמרתי לה 'הכל בסדר, הכל בסדר, מוציאים אותך עכשיו', והיא ענתה לי 'אני יודעת שהכל בסדר, רק תדאגו לאבא שלי'. ילדה אמיצה.
"הכנסנו אותה לרכב ואז רצנו עם אלונקה לפנות את האבא. זה נגיד אירוע שאחריו היינו צריכים רגע לעצור, ובאמת הייתה שם איזו דקה שכל אחד ישב עם עצמו בשקט שלו ועיכל את הסיטואציה. ולאחר מכן שעטנו שוב חזרה, ולאט-לאט ככה חילצנו משפחות".
במהלך אותה יממה הצליחו סרן א' והפלוגה שלו לחלץ כ-130 חברי קיבוץ, ו-30 חללי צה"ל שאותם פינו מהתופת באמצעות רכבים משוריינים של הבלנ"ם (בית הספר לניוד מבצעי). רק ביום ראשון בצהריים הגיעו להחליף אותו, והוא נסע ליחידה לארגן את הפלוגה להמשך הפעילות.
"רק כשהגעתי לשם שמתי לב שאני כולי מכוסה בדם ושהציוד שלי הרוס. כבר בשעות הערב המוקדמות עשינו מסדרי ציוד זריזים, בדקנו את הכלים ואת המוכנות, ויצאנו למרחב המוצבים. שם השתתפנו בפעולות טיהור מרחב הגדר מול מחבלים שעוד היו בחיים.
"במשך שבוע וחצי היינו שם במרחב הגדר ביחד עם יחידות מיוחדות. בשלב הזה כבר הבינו שיש חטופים, והתחלנו לאסוף ממצאים, ראיות. פינינו חללי צה"ל וגם גופות של מחבלים. זה היה שבוע מאוד אינטנסיבי, ולדעתי זה היה החלק היותר קשה עבור החיילים. להסתובב עם מסכת קורונה על הפרצוף ולאסוף חלקי גופות כדי לנסות להשיב לקבורת ישראל אזרחים או חיילים.
"בהמשך, נכנסנו לרצועת עזה והשתתפנו בתמרון הצה"לי. זו פעם ראשונה שהאיתנים (רכב קרבי משוריין) השתתפו בפעילות מבצעית, ועוד פעילות מבצעית של תמרון בשטח אויב. פינינו על גבי האיתנים במהלך הלחימה 346 פצועים בנוסף וכמובן גם חללים לצערי. אנחנו עד היום פועלים ברצועת עזה.
"הייתי קשה עם עצמי בהתחלה. בשגרה אני לא חלק ממערך ההגנה על מרחב עזה, ועדיין, הייתה לי ביקורת מאוד נוקשה כלפי עצמי. למה לא הייתי שם? איך לא ידעתי לפני? האם יכולתי לעשות משהו טוב יותר כדי להציל חיים? עם הזמן הבנתי שכנראה לא יכולתי לעשות משהו אחרת, אבל זה משהו שליווה אותי לכל אורך הדרך, גם תוך כדי הלחימה. זה תפקידו של מפקד, לפחות באמונה שלי - לתחקר את עצמך ולהבין כל הזמן מה אתה יכול לעשות טוב יותר, כדי להיות טוב יותר ולתת מענה טוב יותר".
פורסם לראשונה: 08:42, 06.10.24
