המכתב של הנרצחת מלפני 30 שנה הפך לשיר: ריאיון עם סי היימן
(צילום: ניצן דרור, אבי חי)

עינב רוגל ז"ל נרצחה לפני 31 שנים על ידי מי שהיה בן זוגה באותה תקופה. היא ביקשה להיפרד ממנו והוא, שתקף אותה לא אחת בפרק הזמן שיצאו, חדר לביתה שבקיבוץ שער הגולן וירה בה למוות. השבוע, 31 שנים אחרי הרצח הנורא, התפרסם שיר במילותיה של רוגל ז"ל. צפו בכתבה, זהו השיר.
העיניים של עינב/ צחקו בין תלתלי זהב/ שמרו את הסוד שלה היטב/ חיוך שקט על הפנים/ צלקות שלא רואים/ ואיזה שם יפה.
מי חשב שכל זה יקרה.
לא ידעת עם מי לדבר/ בבית לא יכלו לתאר/ מרוב בושה לא רצית לספר/ אמרת שזה משהו אחר
"השיר, 'העיניים של עינב', מספר את הסיפור שלה", מסבירה המבצעת, הזמרת סי היימן, בריאיון לאולפן ynet. "זה קרה לפני 30 שנה - וכאילו כלום לא השתנה". מי שפנו להיימן היו בני משפחתה של עינב. "הם שאלו אותי אם אני מוכנה להירתם לכתוב שיר על ילדה שנרצחה בגיל 19.5 על ידי בן זוגה הנתעב", אומרת היימן. "היא - שהייתה חיילת - כתבה מכתב שבו היא רוצה לעזוב את החבר שלה - שכבר השתחרר מהשירות. כעבור חצי שנה הוא נכנס לחדר שלה ויורה בה מאפס סנטימטר. הוא רצח אותה".
"זו הייתה תקופה שלא צילמו ולא היו רשתות. לא היה אפילו וידאו שלה אז לך תספר את הסיפור הזה היום בעידן הרשתות", הוסיפה הזמרת. מטרת השיר, ציינה, היא לעורר את השיח הציבורי ואת המודעות לאלימות. "הכוונה של המשפחה היא שישמעו את האישה הבאה שצועקת - כי כנראה שלא מספיק שומעים, ונשים לא מספיק צועקות 'הצילו'".
התחברת לשיר ממקום אישי? "נכון. למעשה, המפגש עם המשפחה החזיר בי הרבה מאוד זיכרונות מצעירותי. הייתי נערה בערך בגיל של עינב, וגם אני הייתי בתוך שתי מערכות יחסים אלימות - מילולית וכלכלית. גם הייתי בחורה כזו שהסתובבה וסגרה דלתות, ופשוט לא חזרתי אחורה".
זו סגירת מעגל עבורך? "אני לא יודעת. אני פשוט יודעת שנדרשים כוח ואומץ לאישה. היום התקופה היא כל כך אחרת, הכול יותר אלים ויותר נגיש. להגיד, לצעוק, לקרוא לשכנה, למשטרה, לספר לחברה טובה... בעיקר לא לפחד. אז, לא היה לי למי לספר. הייתי חיילת בודדה בארץ, ההורים שלי חיו בחו"ל אז פשוט קמתי ויצאתי ממערכת היחסים הזו. יותר זה לא קרה, אבל היום זה קצת אחרת. נשים שיש להן ילדים, אישה שהבעל חושב שיש לו חזקה עליה והבושה לספר".