מאות מבכירי הקהילה היהודית של ארצות הברית התכנסו אמש (יום שני) לטקס הדלקת הנרות המסורתי בבית הלבן לכבוד חג החנוכה, באירוע שנצבע עד מהרה כולו בטהרת הפרידה מהנשיא היוצא ג׳ו ביידן. ״אנחנו נתגעגע אליך״, צעקו לעברו המשתתפים, כשנשא את דבריו והגדיר את עצמו שוב כ״ציוני״. ״אוהבים אותך ג׳ו״, אמרו המשתתפים לנשיא.
בטקס נכחו בין היתר השליח המיוחד למזרח התיכון עמוס הוכשטיין, הסנאטור צ׳אק שומר והשגריר מייק הרצוג, לצד ידוענים כמו השחקן בן סטילר והשף מייקל סולומונוב. כולם נאלצו לעבור כאחד האדם את חמשת תחנות הבידוק הביטחוני המוקפד בקור ובגשם הוושינגטוני של דצמבר. חבר בית הנבחרים ג'רי נדלר, למשל, דחף אותנו בנימוס בתור כדי להגיע למעילו. הסנאטור שומר, מנהיג הרוב בסנאט, עזב את האירוע עוד לפני נאומו של ביידן, בטענה שיש לו התחייבויות קודמות - אך הקפיד לנהל שיחות חולין עם כל מי שעצר אותו בדרך החוצה. פוליטיקאי מהדור הישן.
ההזמנות לאירוע - אחד הנחשקים ביותר בלוח השנה של הקהילה היהודית בארה״ב - נשלחו על-ידי שלי גרינשפן, מנהלת קשרי הממשל עם הקהילה היהודית בבית הלבן, וצוותה במועצה לביטחון לאומי. כל המשתתפים עברו בידוק ביטחוני קפדני במיוחד, עד כדי כך שיש שגיחכו, רק חצי ברצינות, שאולי גם ההודעות שלהם בטלפונים נסרקו.
לרגל המאורע, תזמורת חיל הנחתים של ארצות הברית - זאת שמנגנת בכל הטקסים הרשמיים של הבית הלבן מאז 1801 - הפכה ללהקת כליזמרים עליזה, וקיבלה את פנינו עם ביצוע סוחף ל״הבה נגילה״. למרות שהבית הלבן קושט כולו לכבוד חג המולד המתקרב, האוכל שהוגש היה כולו ברוח חג החנוכה: לביבות תפוח אדמה לצד לביבות בטטה, רסק תפוחים ושמנת צמחונית, סופגניות, רוסטביף, קבב והרבה יין כשר. לטעמנו, היה מצוין; השפים היהודים המפורסמים שהיו במקום דווקא העירו בחיוך שהלביבות "טעונות שיפור". כמה אורחות לצידנו נצפו דוחסות לכיסים את המפיות המעוטרות בסמל הבית הלבן. כשמגיעים לאירוע כזה, לא בוחלים במזכרות.
ביידן, שנראה במצב רוח מרומם, נשאר זמן רב לאחר נאומו כדי להתרועע עם המשתתפים - הרבה מעבר למה שאנשי האבטחה שלו היו שמחים לאפשר. המאבטחים, מתברר, נאלצים לחסום את כל הדרכים בבית הלבן ולנעול דלתות בכל פעם שהנשיא עובר מנקודה אחת לאחרת. "תתפלאו לגלות כמה אנשים מנסים לעצור את הנשיא, לגעת בו ולעשות דברים מוזרים בזמן שהוא פשוט מנסה להגיע ממקום למקום", סיפרה לנו אחת המאבטחות בזמן שנעלה אותנו בחדר המבואה. "בינתיים, תהנו מהפורטרטים המרשימים של הנשים הראשונות״.
בנאומו חזר ביידן על זיכרונותיו מביקורו באושוויץ עם ילדיו ונכדיו: "בגיל 14 לקחתי כל אחד מהם למחנה ההשמדה כטיול הראשון שלהם לחו"ל. רציתי שהם יראו ויבינו שאסור להתכחש למה שהיה, שאי-אפשר להעמיד פנים שזה לא קרה. כך למדתי מזמן – להיות יהודי זה להיות ציוני״. הוא התייחס גם לזוועות 7 באוקטובר ולמאמץ להחזרת החטופים: "זהו חנוכה השני מאז הזוועות של אותו יום – יותר מאלף נרצחו, מאות נלקחו כבני ערובה, אלימות מינית שלא תתואר. הצלקות של אותו יום עדיין טריות ונמשכות. הצלחתי להחזיר מעל 100 בני ערובה הביתה. לא אעצור עד שאחזיר כל אחד ואחת מהם".
עוד הזכיר ביידן את ההסכם להפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה, ואמר: ״השגנו את ההסכם כדי שהתושבים יוכלו לשוב בבטחה לבתיהם. אמרתי פעמים רבות בעבר – המחויבות שלי לביטחון העם היהודי ולביטחונה של ישראל היא בלתי מעורערת. הקהילה היהודית מתמודדת עם עלייה מתועבת באנטישמיות באמריקה וברחבי העולם. זה לא מוסרי, זה לא נכון, וזה חייב להיפסק עכשיו. אני יודע שקשה למצוא תקווה כשנושאים כל כך הרבה כאב, אבל מבחינתי, העם היהודי תמיד גילם את הדואליות של כאב ושמחה.
"החוסן הזה והאמונה הנחושה אל מול רדיפה וכאב – הם שהאריכו את חיי האור למשך שמונה ימים, הם הנס של ישראל עצמה. לאורך חיי, רבנים, חברים יהודים, תמיד היו שם עבורי ועבור משפחתי. עברנו זמנים קשים מאוד והם היו שם על מפתן ביתנו, בביתנו, איתנו. הם לימדו אותנו כל כך הרבה על הרוח האופטימית של העם היהודי. מעל לכל, הם לימדו אותי דבר אחד: אסור לנו לאבד תקווה. תקווה, תקווה, תקווה״.
את דבריו סיכם ביידן בעצה אחרונה ליהודים כנשיא: "בשבוע הבא, כשתדליקו את שמונת נרות החנוכייה, המסר האחרון שלי אליכם כנשיא הוא זה: החזיקו בתקווה הזו, הפיצו את האור שלכם, את אור האופטימיות, ומעל לכל – שמרו על האמונה. מי ייתן ואלוהים יברך אתכם. חג חנוכה שמח״. הנשיא ירד מהפודיום, והחדר התפזר לאט, לאט מדי, עד שהמאבטחים נאלצו לדחוף אנשים החוצה בכוח. אולי בגלל הקור שבחוץ, אולי בגלל התחושה שזה באמת היה ערב של פרידה.