צה"ל חושף הערב (מוצאי שבת) פרטים חדשים מהמבצע בג'באליה שבו חולצו ממנהרה גופות החטופים אוריון הרננדס, מישל ניסנבאום וחנן יבלונקה. לפי צה"ל, גופות החטופים חולצו במבצע מסובך בלילה שבין חמישי לשישי, בשיתוף פעולה עם השב"כ ותחת פיקודה של אוגדה 98. צפו בתיעוד מהמבצע שפרסם צה"ל:
כחלק מהלחימה של כוחות האוגדה באזור ג'באליה שבצפון רצועת עזה, כך נמסר, לוחמי גדוד 75 חיסלו מחבל שככל הנראה שימש כתצפיתן על המרחב שבו הוחזקו הגופות. הכוחות פשטו על המקום, ואיתרו את מיקום הגופות. זמן קצר לאחר מכן לוחמי יחידת יהל"ם, שב"כ ולוחמים מיחידה מיוחדת באגף המודיעין נכנסו למרחב, איתרו את שלוש הגופות – וחילצו אותן במבצע הלילי.
"המודיעין על מיקום הגופות הגיע תוך הסתמכות על מידע מודיעיני מדויק שהתקבל ונותח במהלך הימים האחרונים במודיעין האוגדה, בשב"כ ובמפקדת השבויים והנעדרים באגף המודיעין. המבצעים לחילוץ הגופות הינם חלק ממערכה מתוכננת ומנוהלת בעל ובתת קרקע שמובילה אוגדה 98 בג'באליה", מסר דובר צה"ל.
עוד נמסר כי "את המאמץ המחקרי והאינסופי ניהלו במפקדת החטופים שבאגף המודיעין כתף אל כתף עם שב"כ ויחידות צה"ל. המאמץ נמשך כמה חודשים וכלל איסוף מודיעיני וניתוח אינדיקציות מודיעיניות לכדי תמונה אחת. לאחר עבודת המודיעין המורכבת המפקדה הייתה בתקשורת רציפה והדוקה עם הכוחות המתמרנים כדי להכווין אותם אל המיקום המדויק שהמודיעין והניתוח העלו".
אותו מידע מודיעיני על מיקום הגופות הושג השבוע, וצה"ל קבע כי הרננדס, ניסנבאום ויבלונקה נרצחו כבר ב-7 באוקטובר – בין אם ברגע החטיפה עצמה, ובין אם בדרך לשבי. גופותיהם של השלושה אותרו באותו המרחב שבו אותרו גם גופותיהם של רון בנימין, יצחק גלרנטר, שני לוק ועמית בוסקילה – אך לא באותה המנהרה. בעקבות שני המבצעים הללו, מספר החטופים שנמצאים כעת בשבי חמאס עומד על 125.
בתיעוד שפרסם הערב צה"ל, משיחה שערך עם פקודיו מפקד חטיבה 7, אלוף-משנה אלעד צורי, מיד לאחר המבצע הלילי האחרון, הוא שיבח אותם ואמר: "הצלחנו להוציא במבצע מסובך, בחתירה למגע, שלוש גופות לשטח הארץ – וזו זכות גדולה עבורנו במלחמה הזאת, כי אנחנו נלחמים ביחד כבר מ-7 באוקטובר, ואני חושב שכולם פה צריכים להיות גאים בעצמם, בעצמנו. זה חלק ממטרות המלחמה, ויש ערך רב בלהשיב גופה הביתה לקבורה בישראל. אני מאוד-מאוד גאה בפעולה של הכוחות פה, אני מאוד גאה בכם".
מפקד גדוד 75, סגן-אלוף רון, ציין שהגדוד שלו נלחם כבר כשבועיים בג'באליה, ו"תוקף ומשמיד" תשתיות של האויב הן מעל הקרקע והן מתחתיה. "במוצאי השבת האחרונים הגדוד יצא להתקפה על מתחם לחימה נוסף של האויב, כתוצאה ממנו הרגנו מחבלים ואיתרנו תוואי תת קרקעי שהוביל להשבת שלושת החטופים מישל ניסנבאום, חנן יבלונקה ואוריון הרננדס. בהזדמנות הזאת אני רוצה למסור תנחומים למשפחות, ואני בטוח שהיכולת שלכן לפקוד את קבר בניכן ייתן לכן נחמה קטנה. אני רוצה למסור לעם ישראל, לגדוד ולחטיבה – שאנחנו נמשיך לפעול בנחישות, להפוך פה כל גרגר, לטהר פה כל בית, על מנת לעמוד במטרות המלחמה ולהשיב את החטופים הביתה".
אוריון הרננדס (30), אזרח מקסיקני-צרפתי ובן זוגה של שני לוק, בילה במסיבת הנובה לפני שנחטף – וכך גם חנן יבלונקה (42), אב לשניים מתל אביב. מישל ניסנבאום (59) משדרות נסע לאוגדת עזה כדי לחלץ את נכדתו בת ה-4, שהייתה עם אביה איש הקבע בסוף שבוע בבסיס ברעים. השלושה נתקלו במחסום של מחבלים בעיקול שבין קיבוץ מפלסים לאנדרטת חץ שחור, ושם נחטפו.
סביב אנדרטת "חץ שחור" התנהל אחד מהקרבות החשובים והמכריעים ב-7 באוקטובר, אחרי שהתקבצו שם המוני מחבלי נוחבה שחלקם כבר הספיקו לרצוח ישראלים. בתחקיר "7 ימים" בנושא, שפורסם לפני שבועיים, צוין כי ההערכה בישראל היא שזה היה אמור להיות שלב התקיפה הבא, אבל צירוף של כמה לוחמי יחידות מיוחדות, מפעיל כטב"ם עקשן במיוחד, הרבה מאוד גבורה ולא מעט מזל – מנעו קטל אכזרי נוסף.
סיפורי הנרצחים
אוריון היה מפיק מוזיקלי שמבקר ועובד בפסטיבלים מסביב לעולם. אמא שלו קראה לו "יו-יון" וסיפרה על בחור הרפתקן, אוהב טבע וטיולים, בחור חברותי ונדיב, שמסתובב בעולם ואוסף חברים. הוא היה אב מסור לאיאנה בת השנתיים. באחד מטיוליו באירופה, לפני כשנה, הכיר את שני לוק והיא הפכה לבת זוגו.
שני ואוריון עבדו ביחד עם חברים נוספים מארגנטינה על הפקת פסטיבל טראנס ביוון שהסתיים בספטמבר, ואז החליטו לצאת לחופשה משותפת. הם נחתו בישראל ב-1 באוקטובר, ובאחד המועדונים הכירו די ג'יי מקסיקני שהזמין אותם למסיבה בנובה – לשם הגיעו יחד עם חברם קשת קסרוטי, שנרצח גם הוא.
מטה משפחות החטופים והנעדרים פרסם בינואר שאביו של אוריון, סרג'יו, קיבל בדצמבר הודעה שבנו בחיים – והדבר השאיר לו תקווה, שכעת נגדעה.
חנן החליט לנסוע למסיבה ברעים בהחלטה ספונטנית, בשעות הבוקר המוקדמות של 7 באוקטובר, במקום לנסוע למסיבה אחרת בצפון הארץ. חנן, שהתגורר ועבד בתל אביב, היה אב לשני ילדים – ירין ואמילי. חודש לפני שנחטף עוד הספיק לחגוג ולשמוח בבת המצווה של בתו הבכורה, אמילי.
חבריו של חנן מספרים שסימן ההיכר שלו היה חיוך שאי-אפשר להישאר אדישים אליו. חנן אהב ספורט והיה אוהד מוכר של הפועל תל אביב. אחותו, אביבית, מספרת שחנן אהב מוזיקה ומסיבות, והיה רגיש לזולת והקפיד לדאוג למי שלצידו.
מישל, שנולד בברזיל ועלה לארץ בגיל 13, היה אב לשתי בנות וסב לשישה נכדים, שהגדול בהם בן 7. הקטן נולד לפני חודשיים ולא זכה לפגוש את סבו. ב-7 באוקטובר, בעקבות מתקפת הטילים, יצא לאסוף את נכדתו ממחנה צבאי ברעים, שם שהתה עם אביה הקצין. באותו הזמן, איש לא ידע על חדירת המחבלים. מישל לא הצליח להגיע אל נכדתו, ונחטף בעודו בדרך אליה. ב-7:23 בבוקר כבר ענו המחבלים לטלפון שלו. רק בחודש דצמבר נודע לבני משפחתו שנחטף, ומאז הם הביעו חשש כבד למצבו הבריאותי בשבי בשל מחלת הקרוהן שממנה סבל.
בשבע השנים האחרונות היה מישל מדריך ב"שביל הסלט" בתלמי יוסף. לפני המלחמה עשה הכשרה כמורה דרך, והתנדב כנהג אמבולנס במד"א צוחר.
מארי שוחט, אחותו של מישל, סיפרה ל-ynet בפברואר האחרון כי בנותיו מכנות את המגעים לעסקת חטופים כ"רכבת הרים שעולה, עולה, עולה – ופתאום בום טראח, יורדת ומתרסקת". היא הוסיפה כי המשפחה לא יודעת דבר על גורלו של מישל, ושגם נכדיה וילדיה קשורים אליו מאוד.
בתו, חן, סיפרה בעבר: "אלה ימים קשים, כמו רכבת הרים. אנחנו מנסים להיאחז בכל תקווה אפשרית, בכל שביב של אפשרות קטנה. אני לא אשקר, זה שובר את הלב כל פעם מחדש. אני מנסה להתנתק כי זה קשה לי נפשית, השינויים הדרסטיים האלה. אני לא עוקבת בדריכות ואני יודעת שכשיהיה להם משהו להגיד לי, מישהו ידפוק על הדלת".
פורסם לראשונה: 19:56, 25.05.24