(צילום: נויל האריס)
שתי עדויות שעסקו בלב העילות למשפט החוזר נשמעו היום (רביעי) במשפטו החוזר של רומן זדורוב בבית המשפט המחוזי בנצרת. האחת עסקה באפשרות של זליגת הדם מהגופה בשעות שלאחר הרצח, והשנייה נגעה לכתמי הדם בתא השירותים הסמוך לזה שבו בוצע הרצח – מחוץ לנתיב הבריחה של זדורוב על פי ההודאה והשחזור.
במהלך הדיון, העיד איש זק"א אוהד רינגר. הוא שלל את הטענות שבעת פינוי גופתה של תאיר ראדה היו סביבה כתמי דם, וטען שגם מהחתך בצווארה לא נזל דם.
אחת הסוגיות המרכזיות שבהן עוסק המשפט, נזכיר, היא השאלה אם בשלב בו התגלתה הנרצחת, כחמש שעות לאחר הרצח, ובשעות שלאחר מכן, עוד יכול היה לזלוג דם מהגופה. עדים שעלו עד כה לדוכן היו חלוקים בדעותיהם, אולם השורה התחתונה היא כי בנסיבות מסוימות – אם הדם נקווה בבגד או בשיער, ואם הגופה נתונה בשיפוע מסוים – הדבר אפשרי.
הרופא שקבע את מותה של תאיר העיד כי לאחר שהוצאה מהתא הוא חשש לדרוך בדם, ואילו אב הבית יצחק מנשה סיפר כי כאשר הונחה המנוחה על ספסל בקומה הראשונה, בעת הזיהוי, נקוותה שלולית דם מתחת לספסל.
רינגר אמר עוד בדיון כי הגופה הוכנסה לשק אטום, סגור באזיקון, ופונתה לקומה הראשונה בבית הספר, שם הונחה על אלונקה והוסעה לאמבולנס, ללא השלב של הזיהוי, שעליו העידו אחרים. בחקירה הנגדית, עומת רינגר עם עדויות של אנשי זק"א אחרים, שטענו כי כלל לא היה מעורב בפינוי הגופה מבית הספר, אלא איש זק"א אחר, יחד עם איש מז"פ. הוא הכחיש את הדברים, והתעקש כי הוא זה שפינה את הגופה, כפי שתיאר.
לפניו העידה אידית גוטמן יעקובסון, שהייתה בעת הרצח תלמידה בכיתה ט'. היא העידה כי כ-45 דקות לאחר זמן הרצח המשוער, נכנסה עם חברה למתחם השירותים בו נרצחה תאיר. החברה ניסתה לפתוח את תא 2 שהיה נעול (התא בו אירע הרצח) ובהמשך עמדה בפתח תא 3. העדה העידה כי ראתה כתמי דם בתא, על מתקן נייר הטואלט ועל נייר הטואלט עצמו, וכן מה שתיארה כעקבה מוכתמת בדם על הרצפה.
בהמשך התברר כי לראשונה תיארה כתם דם על מתקן נייר הטואלט, דבר שלא עלה בעדויותיה עד כה. יעקובסון התקשתה לומר אם על הרצפה מדובר היה בטיפת דם שדרכו עליה, או בטביעת נעל מוכתמת בדם.
