רמי שמש מספר על הביקור במירון ב-2012: "הייתי בשוק"
(צילום: לע"מ)
שבוע הדיונים החמישי של ועדת החקירה הממלכתית בעניין אסון מירון, שנפתח הבוקר (יום א'), עמד בסימן המחלוקת בין אנשי מקצוע מתחום ההנדסה והבטיחות על האפשרות לקיים במקום הילולה המונית בהשתתפות רבבות.
קובי נחשוני מדווח לאולפן מהוועדה, הבוקר
(צילום: אלכס גמבורג, אורי דוידוביץ)
2 צפייה בגלריה
"יצאתי ממירון מבועת כבר ב-2012". רמי שמש בוועדת החקירה וזירת האסון
(צילום: עמית שאבי, רויטרס )
המהנדס רמי שמש, שמחבר בימים האלה חוות דעת בעניין לפי הזמנת "ועדת החמישה" - הגוף שמנהל את מתחם קבר רשב"י - קבע חד משמעית, עוד לפני פרסום מסקנותיו, כי התנאים באתר "בעייתיים מאוד" והוא אינו יכול להכיל יותר מ-15 אלף איש. בהילולה שבה אירע האסון, נזכיר, הכיל האתר עשרות אלפי בני אדם. לעומתו, עלי שואהנה, מהנדס קונסטרוקציה שהוזמן אף הוא לחוות את דעתו לקראת הילולה, הצהיר: "מניסיון של 30 שנה - המקום בטוח".
שמש מסר עדות ארוכה בפני ועדת החקירה, סקר את הנושא באופן כללי וטען כי התחום פרוץ לחלוטין בישראל. הוא תיאר מציאות שבה "כל אדם יכול להחליט שהוא 'יועץ בטיחות', משום שאין בישראל רישוי או פיקוח מצד רשויות המדינה על המקצוע, וגם לא קיים תואר אקדמי ב"הנדסת בטיחות".
המהנדס הוסיף כי בהיעדר ההסדרה והפיקוח בעניין, יחד עם החרגת הטקסים הדתיים מחוקי רישוי העסקים, התכנון והבנייה, התוצאה היא שאירועים מרכזיים כמו תפילות המוניות ברחבת הכותל המערבי ובהר הבית נערכים כדבר שבשגרה - על אף פערים אדירים בין הוראות הבטיחות המקובלות לבין המציאות בשטח, ובעיקר במספר פתחי המילוט בשני האתרים הקדושים.
"בפעם הראשונה שלי במירון, ב-2012, הייתי בשוק מהאירוע", אמר שמש. "יצאתי משם מבועת. לא נתקלתי בדבר כזה". לדבריו, ההילולה מתקיימת "ללא מפיק מוגדר, בלי כתובת לנושאי בטיחות ובלי גורם אחראי", עד ש"התחושה היא שהאירוע מתנהל מעצמו". זהו, לדבריו, "המחדל הכי גדול". התוצאה של כל זה, לדבריו, היא ש"היכולת לקבל החלטה ולהוריד את ההוראות לשטח היא אפס".
על הנקודה שבה התרחש האסון - מעבר דב - אמר שמש: "במשך השנה, חוץ מההילולה, מעבר דב הוא גשר צדדי שכמעט לא משתמשים בו. השיפוע שלו בעייתי. ביום יום אני מעדיף שהוא יהיה קיים מאשר שלא יהיה בכלל, אבל בזמן האירוע אסור להשתמש בו. זו מלכודת מוות". בחישוב שערך לגבי מספר פתחי המילוט הנצרכים, לפי כמות הקהל, מצא שמש כי רק עשירית מהם אכן קיימים במקום.
מהנדס ההילולה: "לא בדקתי את המעבר"
(צילום: לע"מ)
המהנדס שואהנה הודה בעדותו כי לשם בחינת בטיחות ההילולה במירון הסתמך על מידע שנמסר לו על ידי מזמיני חוות הדעת מבלי לראות בעצמו את המסמכים הרלוונטיים. הוא דחה את הסברה כי פנו אליו על מנת שינהג לקולא, לטובת המארגנים, והסביר: "חוות הדעת האחרת (המחמירה יותר) ניתנה על ידי מהנדס שמרן".
מהנדס ההילולה הודה: "לא בדקתי את המעבר"
לפני כשבועיים דיבר בוועדה עאמר ח'ליילה, מהנדס הבטיחות של ההילולה. הוא סיפר שאמר לקצין המשטרה שהיה בהדלקה של תולדות אהרון כי המקום עמוס, וכי כמות האנשים הייתה אדירה. "אני קובע את הכמות שנכנסת, אבל אני לא יכול לפקח כמה אנשים ייכנסו בפועל", אמר. "התרעתי על זה שיש הרבה יותר תפוסת קהל ויש צפיפות. אמרו לי שיטפלו בזה באמצעות זה שיעכבו את האנשים בערים שלהם דרך ההסעות. המשטרה אמרה את זה. כל השוטרים הבכירים שם. אני שמעתי ודיברנו על זה יום לפני".
בנוגע למעבר דב, שעליו התרחש האסון, שאלה השופטת נאור את חלילה האם לדעתו הוא תקני. "כן, הגשר הזה קיים עוד לפני שהגעתי", השיב, ואמר למעשה שלא בדק אותו מסיבה זו.
"אתה אי פעם בדקת הלכה למעשה את הגשר? האם בדקת אם הם עומדים בתקנים?", הקשתה. "ברגע שזה כבר עבר כמה שנים, לא התייחסתי לזה בצורה כזו של לבדוק אם זה תקני או לא תקני", השיב ח'ליילה.
"אז מבחינתך אם קיבלת משהו מהעבר, אז הוא בסדר?", שאלה. "יש מקומות שעשיתי כל מיני מעברי חירום כמו מדרגות. לא בדקתי אם השיפוע של המעבר תקני או לא", השיב.
"ואחרי האסון, לא שאלת האם הגשר בנוי כדין?", תהתה. "שאלתי את עצמי מה קרה שם, שאני לא יודע, ועל כמות הקהל שנכנסה לשם", ענה ח'ליילה, והוסיף שאולי האסון בגשר התרחש באשמת האנשים שהגיעו למקום. נאור נזפה בו ואמרה "תוריד מהפרק את אשמת האנשים. מציעה להוריד מהפרק את האופציה בכלל".
"לא שאלת את עצמך לאחר מעשה אם לא היית צריך לסגור את המקום הזה?", היא חזרה על שאלתה. "לא חשבתי אף פעם", ענה ח'ליילה. "כי זה מעבר חיוני ליציאת אנשים. אם סוגרים את המעבר, זה יסגור מעבר של יציאות חירום".
