גורמים במערכת הביטחון שעוברים לא פעם ליד ה"בור" בקריה בזמן דיונים שואלים כמעט תמיד אם מדובר בקבינט הקטן או הגדול, ולא סתם. לתחושתם, אם זה קבינט המלחמה הקטן מדובר בעניין רציני, ואם זה הקבינט המדיני-ביטחוני זאת הצגה לתקשורת.
מה שהיה פעם מרכז העצבים הביטחוני של המדינה הפך לזירת קטטות פוליטית. הדלפות בלתי פוסקות לתקשורת, עימותים בין היושבים, ותקיפות חוזרות ונשנות של הרמטכ"ל ואלופי צה"ל. כשזה המצב בקבינט המדיני-ביטחוני, מה הפלא שמרכז הכובד עבר לקבינט ניהול המלחמה (קבינט המלחמה המצומצם). כך מתנהל "קודש הקודשים" של ניהול המלחמה.
מהמטבחון לקבינט המלחמה
קבינט המלחמה אינו "המצאה" חדשה. קדם לו המטבחון ופורומים מצומצמים נוספים שבהם ניהלו ממשלות ישראל את המלחמות בעבר. קבינט ניהול המלחמה נולד כבר בהמלצות ועדת וינוגרד, שחקרה את מלחמת לבנון השנייה, וקיבל חיזוק ב-2016 בוועדת עמידרור.
שר החינוך דאז נפתלי בנט דרש מראש הממשלה בנימין נתניהו שימונה מזכיר צבאי לקבינט המדיני-ביטחוני. בעקבות הדרישה הוקמה ועדה בראשות אלוף במילואים יעקב עמידרור שבחנה את פעילות הקבינט והמליצה על הקמת "קבינט ניהול מלחמה". בבסיס ההמלצה עמד הרעיון שהקבינט הוא גוף די גדול, יותר מדי אנשים יושבים מסביב לשולחן. לצד בכירי מערכת הביטחון והרמ"טים (ראשי המטות) חברים בו גם 11-15 שרים.
הרעיון הוא שבזמן מלחמה יש צורך בגוף קטן יותר שיקבל החלטות טקטיות תוך כדי תנועה, במסגרת ההחלטות העקרוניות שהקבינט המורחב (הקבינט המדיני-ביטחוני) התווה. קבינט המלחמה, למעשה, אמור לנהל את המערכה, או כמו שאמרו רמטכ"לים לשעבר "לנהג את המלחמה", מלשון "ניהוג".
הקמת קבינט המלחמה הנוכחי עוגנה בהסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד למחנה הממלכתי ב-11 באוקטובר, אבל גורמים בממשלה אומרים כי לא מן הנמנע שהיו מקימים אותו גם בלעדיהם. לטובת העניין, החליטו במשרד ראש הממשלה להיצמד להגדרות של ועדת עמידרור.
מבין חברי קבינט המלחמה יש רק שלושה שיש להם זכות הצבעה והכרעה – ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט והשר בני גנץ. יחד איתם חברים גם שלושה משקיפים: השר גדי איזנקוט מהמחנה הממלכתי, השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר מהליכוד, ויו"ר ש"ס אריה דרעי, שמגיע לרוב ישיבות קבינט המלחמה.
מלבד נבחרי הציבור, בקבינט המלחמה נמצאים גם הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי, ראש המוסד דדי ברנע, וראש שב"כ רונן בר. לרוב מצטרפים לדיונים גם האלופים שמנהלים את המלחמה – ראש אגף האסטרטגיה אלוף אליעזר טולדנו, ראש אגף המבצעים אלוף עודד בסיוק, ראש אמ"ן אהרון חליוה, ומתאם פעולות הממשלה בשטחים אלוף רסאן עליאן. בנוסף נמצאים בכל הדיונים גם ראש המל"ל צחי הנגבי, המזכיר הצבאי של נתניהו אלוף אבי גיל, מזכיר הממשלה יוסי פוקס וראש הסגל של ראש הממשלה צחי ברוורמן.
על פי ההסכם הקואליציוני, קבינט המלחמה אמור להתכנס בתדירות של 48 שעות, ובמשרד ראש הממשלה משתדלים לעמוד בדרישה, אך לרוב הוא מתכנס פעמיים או שלוש בשבוע, בהסכמה עם גנץ. הדיונים מתקיימים בדרך כלל בקריה בתל אביב, בבור של אגף המבצעים או במשרד ראש הממשלה. מעת לעת, אם יש אילוצי לו"ז, הדיונים מתקיימים בחדר הקבינט המדיני-ביטחוני.
בניגוד לדיונים של הקבינט המורחב, בקבינט המלחמה הדיונים קצרים יותר. ההסבר פשוט – יש פחות נבחרי ציבור שרוצים לדבר, פחות משתתפים בכללי, ולכן הדיון קצר וענייני יותר. גם המעטפת של קבינט המלחמה מצומצמת יותר מזה של הקבינט המורחב. כ-15 איש מהווה הפורום השלדי של קבינט המלחמה, לעומת 25 בפורום השלדי של הקבינט המורחב, שיחד עם ראשי המטות והעוזרים של השרים מגיע לעתים גם ל-50 איש.
העימות החריף וסוגיית ההדלפות
הדיונים בתוך קבינט המלחמה מאוד ויזואליים. ברוב המוחלט של הדיונים מוצגים שקפים ותצלומי אוויר שמראים את פריסת הכוחות, כמו גם סרטונים של אירועים משמעותיים מהלחימה בגזרות השונות – כולל תקיפות אוויריות והישגים במרחב התת-קרקעי.
לא כל החומרים שמוצגים בפני חברי קבינט המלחמה מסווגים, אבל אין ספק שהיושבים בחדר ראו דברים שהציבור לא נחשף אליהם, וכנראה שגם לא ייחשף. בין היתר, הוצג בקבינט המלחמה סרטוני הזוועה שמהם הוכן הסרט של דובר צה"ל. בדיונים אין תיעודים ישירים מפעולות צה"ל בגזרות השונות, השידורים בלייב של מבצעים ופעולות קורים בפורומים מצומצמים יותר.
גורמים שמעורים בעבודת קבינט המלחמה אומרים כי הוא פועל היטב. מטבע הדברים יש מחלוקות, אבל הדיונים מתנהלים יותר כגוף לסיעור מוחות. עד עכשיו לא נרשמו עימותים רבים בין החברים, אולי בגלל שהם מבינים שזה המקום היחיד שדיוניו לא באמת דולפים.
"אני חושב שב'קודש הקודשים' של ביטחון המדינה הדברים מתנהלים בצורה מכובדת ועניינית", אמר גורם שנכח בכל ישיבות קבינט המלחמה. "לרוב הדברים לא דולפים, היו פה ושם הדלפות, אבל אין ספק שיש הרבה יותר הדלפות בקבינט המורחב".
בסביבתו של נתניהו אומרים שגם יריביו יודעים שבדיונים האלה הוא הכי נינוח, מכיל ורגוע בחדר. הוא מאפשר לכולם לדבר ולהציג רעיונות שהם בבחינת איפכא מסתברא. "ראש הממשלה לא קובע כללים נוקשים. הדיון זורם, ולפעמים טוראי אריה דרעי יכול להגיד משהו מאוד מבריק ומועיל לדיון, לא פחות מאחד האלופים שיושבים בחדר", תיאר בכיר שמעורה בדיוני קבינט המלחמה.
"הדיון זורם, ולפעמים טוראי אריה דרעי יכול להגיד משהו מאוד מבריק ומועיל, לא פחות מאחד האלופים שבחדר"
לא אחת מתרחשת סיטואציה שבה גורם ביטחוני בכיר אחד מושך את הדברים לכיוון אחד, ומנגד, גורם ביטחוני בכיר אחר נותן את האיפכא מסתברא באותה מידת שכנוע. דווקא אז הדילמה של חברי קבינט המלחמה קשה יותר, כי הם צריכים להכריע בנושאים של ביטחון לאומי מובהק בין שתי גישות מנוגדות.
כך, למשל, התנהלו ויכוחים נוקבים בשאלת עסקת החטופים. באמצע ינואר התנהל ויכוח בתוך קבינט המלחמה ברקע המבוי הסתום במגעים לעסקה. גנץ ואיזנקוט סברו שישראל צריכה לחשוב מחוץ לקופסה ולתת עדיפות להשבת החטופים, גם במחיר של עצירת המלחמה, ורק אחר כך להשלים את יעד המלחמה השני – מיטוט חמאס.
באחד הדיונים הבודדים שדלפו אמר איזנקוט: "צריך להפסיק לשקר לעצמנו, לגלות אומץ ולהוביל לעסקה גדולה שתחזיר את החטופים הביתה. הזמן שלהם אוזל וכל יום שעובר מסכן את חייהם. אין מה להמשיך באותה מתכונת שהולכים בה כמו עיוורים, כשבינתיים החטופים שם. זה זמן קריטי לקבל החלטות אמיצות, אחרת אין לנו מה לחפש פה".
מנגד, ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גלנט והשר לעניינים אסטרטגיים דרמר סברו שרק לחץ צבאי יביא לעסקה ושאין להסכים להפסקת הלחימה, ובכל מקרה לא להוביל לעסקה בכל מחיר.
למחלוקת הזאת קדם עימות חריף באמצע נובמבר בין שני צירים - גלנט, בר והלוי שטענו שאסור לקיים מו"מ על שחרור חטופים ושיש להמשיך בלחץ צבאי כבד, שיוביל רק בהמשך לעסקה. מנגד, בציר השני שבו היו רון דרמר, דרעי, גנץ ואיזנקוט, עם תמיכה ברורה של ראש המוסד ברנע, סברו שתוך כדי לחימה נכון לקיים מו"מ - כי יש סיכוי לשחרור 50 נשים וילדים. דרמר אף הדגיש כי לדעתו ניתן לקבל אפילו יותר. נתניהו השתכנע, והכריע בעד הציר של דרמר - כאשר הקו הזה נחל הצלחה משמעותית שהפתיעה רבים, כאשר המו"מ שהוביל ראש המוסד הסתיים בשחרורם של למעלה מ-100 חטופים.
דיונים קצרים, הסכמה רחבה
ישיבות קבינט המלחמה אורכות בדרך כלל בין שעתיים לארבע שעות, זאת בניגוד לישיבות הקבינט המורחב שיכולות להתמשך גם שש שעות ויותר. בתוך החדר עצמו ממתינים לחברים בקבוקי שתייה קלה או קפה ותה, ולכל היותר קצת נשנושים. מחוץ לחדר כבר יחכה כיבוד קל – לפעמים סנדוויץ' עם גבינה, חביתה או אבוקדו לטבעונים. מדי פעם גם מזמינים פיצה.
הדיונים עצמם נפתחים בדרך כל בעדכונים וסקירות ביטחוניות של הגורמים בזירות השונות. ככל שיש צורך בקבלת החלטה טקטית בדיון, נציגי המל"ל מציגים את סדר היום, אם כי לא בכל ישיבה יש צורך בקבלת החלטה. למעשה, קבינט המלחמה מקבל מעט מאוד החלטות, הממוצע עומד על פחות מהחלטה אחת בישיבה. הסיבה לכך היא התדירות הגבוהה שבה מתכנס קבינט המלחמה, כך שחבריו כבר מכירים לעומק את כל התוכניות ואין צורך בקבלת החלטה פורמלית בכל מפגש.
כך, למשל, לאחר שנושאים מסוימים בתמרון לובנו בדיוני קבינט המלחמה אין צורך בהחלטה פורמלית, מכיוון שהדברים נמצאים גם כך במנדט של שר הביטחון והרמטכ"ל. אם הלך הרוח בקבינט המלחמה הוא שיש הבנה בנושא – זה נותן להם למעשה אור ירוק להתקדם.
אנשים שהשתתפו בדיונים סיפרו שקבינט המלחמה לא מתבונן על הדברים רק בעיניים צבאיות. גם ראש הממשלה, שהוא לא גנרל, וגם דרמר ודרעי מאזנים באופן משמעותי את ההסתכלות של האחרים בחדר, שהם גנרלים. "יש לפעמים הפתעות כאשר מישהו שהזיהוי שלו בחוץ יהיה יותר מתון, ובנושא מסוים יציג עמדה מאוד מיליטנטית, ולהפך. אנשים לא מקובעים שם".
גורמים שמעורים בעבודת קבינט המלחמה טענו כי "ראש הממשלה נתניהו מצליח לנווט את הספינה הזאת היטב, גם עם כל הרגישות הפוליטית בחדר. ברוב המקרים מצליחים להגיע לקונצנזוס ואפילו לא נדרשת הצבעה".
כבר היו בחודשים האחרונים הצבעות שבהן החלטות עברו פה אחד, אבל הדינמיקה בקבינט המלחמה מייתרת פעמים רבות את הצורך בהצבעה. כאשר נתניהו, גלנט וגנץ לא רואים נושא מסוים עין בעין, אז צריך להצביע.
"אם מישהו היה זבוב על הקיר בחדר דיוני קבינט המלחמה הוא היה מתרשם שזה מתנהל בשיא האחריות ושהגוף הזה עושה את מלאכתו בצורה מרשימה ולא מחפף", אמר גורם שמעורה היטב בעבודת קבינט המלחמה.
בין שני קבינטים
על פניו, חלוקת העבודה בין הקבינטים השונים אמורה להיות ברורה וחד משמעית. "הקבינט המורחב לא עוסק בטקטיקה של המלחמה, הוא מקבל החלטות מדיניות עקרוניות. קבינט ניהול המלחמה זה החלטות טקטיות שוטפות או מימוש הדירקטיבה של החלטות הקבינט", הסביר גורם שנכח בכל ישיבות הקבינט. "זה לא אומר שההחלטות שמתקבלות ברמה הטקטית בקבינט המלחמה הופכות לשוליות".
כך, למשל, כל תוכנית השלבים והתמרון הקרקעי אושרו בקבינט המורחב. אבל המעבר בין שלבי הלחימה זאת החלטה טקטית שמתקבלת בקבינט המלחמה. החלטות תוך כדי תנועה בתמרון, כמו איך פועלים בחלק הצפוני או הדרומי של הרצועה וסדר הכוחות והאוגדות, אלה החלטות שמתקבלות על ידי הצבא, ומנווטות פה ושם על ידי קבינט המלחמה.
"כמו בכל מלחמה, כשיש נופלים בקרב תמיד אפשר לבוא ולומר שההחלטה הטקטית אם להיכנס מפה או משם הייתה לה השפעה על כמה חיילים ייפלו. כל החלטה, גם בדרג נמוך יותר, יש לה השלכות על חיי אדם. אבל החלטות הרות גורל למדינה נחתכות בקבינט המורחב", הסביר בכיר שמעורה בעבודת הקבינטים.
לפי הבכיר, "אם היו מחליטים, למשל, לא לצאת לתמרון קרקעי ולהסתפק במערכה אווירית – זה היה דבר שרק הקבינט המורחב יכול להחליט עליו, זו שאלה משמעותית. גם ההחלטה אם לצאת בבוא היום מהרצועה, אחרי שצה"ל ישלים את מטרות הפעולה, תתקבל בקבינט המורחב".
על חלק מהנושאים הייתה מחלוקת מי מוסמך לקבל את ההחלטה, אחד מהם הוא הסיוע ההומניטרי. השאלה העקרונית אם להכניס סיוע הומניטרי לרצועה כדי לעמוד במטרות המלחמה ולהבטיח שלא יעצרו את הלחימה – הוכרעה בקבינט המורחב. אבל הפרטים נמצאים במחלוקת. מדובר בשאלות טקטיות כמו מספר המשאיות שייכנסו, היקף הסיוע, המקום שדרכו יעבור הסיוע ואיפה ישראל עומדת בין הרצון להטיל מצור מול הרצון לעסקת חטופים.
בין השרים הייתה דרישה להביא חלק מהשאלות הללו להכרעת הקבינט המורחב, כמו בסוגיית הדלק ומשאיות הקמח. במקרה אחר, הקבינט המורחב היה זה שאישר לפתוח את מעבר כרם שלום לבידוק ביטחוני, כדי לעמוד ביעד של 200 משאיות ביום, לאחר שנוצר פקק במעבר רפיח. תיאורטית קבינט המלחמה אמור היה לדון ביוזמה הזאת של המתפ"ש, אך בעקבות דרישת שרים זה הוכרע במשאל טלפוני של הקבינט המורחב.
אבל זה לא ההבדל היחיד בין הקבינטים. אפילו בקרב אנשים בממשלה יש תחושה שקבינט המלחמה הוא אי של שפיות, ששם באמת נסגרים העניינים במלחמה. מנגד, ההתנגדות לקבינט המלחמה בקרב חברי הקבינט המדיני-ביטחוני לא עוסקת רק בשאלות ספציפיות של סמכות, אלא גם בשאלת ההרכב.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר סבור שהבעיה המרכזית בקבינט המלחמה היא שהוא מורכב מחברי הקונספציה שהביאה את 7 באוקטובר. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' דרש להרחיב את קבינט המלחמה ולהכניס אליו נציג מכל מפלגה בקואליציה. כלומר, להוסיף אותו ואת בן גביר. גנץ הטיל וטו, והבקשה סורבה.
גורם בסביבת נתניהו דחה את הטענות: "אמנם בעלי זכות ההצבעה הם רק ראש הממשלה, גנץ וגלנט, אבל יש עוד אנשים, גם אם הם משקיפים, וכולם אומרים את דעתם. כשדרמר אומר את דעתו, או איזנקוט, או אריה דרעי – בהחלט יש כאן גיוון גדול של עמדות, ובהחלט לא רק הסתכלות צבאית".
"זה נכון שאם הייתה בקבינט המלחמה נציגות של הציונות הדתית ועוצמה יהודית היו יותר פערים בין העמדות, כי הם היו מציגים עמדות יותר ימניות", הוסיף הגורם. "אבל זה ממש לא נכון שיש בקבינט המלחמה קונספציה אחת. יש מכנה משותף רחב, ויש הסתכלות גם צבאית, גם בינלאומית, וגם הסתכלות אסטרטגית שלא קשורה לצבא".
אבל בעקבות התעקשויות חברי הממשלה, נתניהו הבטיח לאחרונה לשרים שכל העניינים הקשורים לעסקת חטופים יובאו לקבינט המדיני-ביטחוני. ייתכן שהסיבה לכך היא שראש הממשלה חושש שגנץ ואיזנקוט ילחצו אותו להסכים לעסקה במתווה דומה לזה שעל הפרק עכשיו. נראה שקבינט המלחמה הגיע כעת לנקודת מבחן.