זה היה אחד המבצעים הנועזים של צה"ל, וזה קרה החודש לפני 50 שנה. בלילה שבין 9 ל-10 באפריל 1973 יצאו כוחות של סיירת מטכ"ל, צנחנים ושייטת 13 כדי לתקוף יעדים של אש"ף והחזית העממית בביירות ובצידון שבלבנון - במבצע שזכה לשם "אביב נעורים" ובו נהרגו שלושה בכירי אש"ף בדירות מסתור. שני לוחמי צה"ל - אבידע שור וחגי מעיין - נהרגו במבצע.
הפשיטה הייתה אחת הפעמים הראשונות שבה לבנון הפכה לזירת קרב בין ישראל לאויביה - וכך זה נשאר גם בחמישים השנים הבאות. הנועזות של החיסול הדהימה את הלבנונים. שנתיים אחר כך פרצה שם מלחמת האזרחים, והמדינה שנודעה כ"שווייץ של המזרח התיכון" ואליה הגיעו תיירים כדי לבלות, לבקר באתרים ארכיאולוגיים, לגלוש סקי ולהשתזף בחופים - השתנתה לבלי הכר.
בהגדרת המבצע נרשמו שבעה יעדים שחולקו לארבע משימות. העיקרית שבהן - חיסול שלושה מראשי אש"ף: מוחמד יוסוף אל נג'אר (אבו יוסוף), ממתכנני רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן וסגנו הבלתי רשמי של יאסר ערפאת; כמאל בוטרוס נאצר, דובר הארגון; וכמאל עדואן, ממפקדי ארגון "ספטמבר השחור" ומרכז פעולות הטרור בתחומי ישראל.
"זעם האל", אחרי רצח הי"א: "אסון לאומי שדרש נקמה"
הרקע למבצע היה טבח 11 הספורטאים באולימפיאדת מינכן 1972. "זה היה אסון לאומי שדרש נקמה", אומר בריאיון ל-ynet אל״מ במיל' מוקי בצר, מי ששימש כמפקד אחת החוליות שחיסלה את היעד המרכזי, יוסוף אל נג'אר. "הממשלה החליטה לצאת למבצע שכונה 'זעם האל', ומטרתו הייתה לפגוע בכל ראשי במחבלים שהיו קשורים לאירוע במינכן. המוסד קיבל מודיעין מצוין על שלושה ראשי מחבלים ובהם גם יוסוף אל נג'אר, שהיה השטן הגדול ותכנן פיגועים. הוא גר בביירות בשכונה יוקרתית בבניין גבוה בקומה השישית. קיבלנו מודיעין מדויק עם תמונות וצילומים מתוך הדירה. אהוד ברק קרא לי ואמר שהוא מטיל עליי את המשימה החשובה ביותר שהיא חיסולו של יוסוף אל נג'אר. נבחרו 16 לוחמים שהתחלקו לשלוש חוליות".
בעודם בים, התחפש מפקד הסיירת דאז ברק (לימים הרמטכ"ל וראש הממשלה) לאישה בעלת שיער ברונטי וגם עמירם לוין, לוחם הסיירת אז ולימים מפקד פיקוד הצפון, התחפש לאישה. גם יוני נתניהו, שנהרג במבצע אנטבה שלוש שנים אחר כך, היה חלק מהפעולה. ברק ניווט את חייליו לתוך בניין המגורים. ספינות חיל הים הובילו את הלוחמים לנמל ביירות ומשם הם הגיעו אל החוף באמצעות סירות הקומנדו הימי. עם הגיעם לחוף עלו הלוחמים, מוסווים בלבוש אזרחי, על מכוניות מקומיות נהוגות בידי אנשי המוסד שהובילו אותם ליעדים.
ברק בריאיון לאולפן ynet על "אביב נעורים", לפני חמש שנים
(צילום: משי בן עמי)
"זה היה מבצע מאוד מתוחכם, בין היתר כי התחפשנו לגברים ולנשים וכך הצלחנו לתעתע כולם. הצלחנו לחדור לתוך ביירות כשהמסר למחבלים היה שנגיע לכל מקום ולא נוותר להם. ממשלת לבנון התפטרה בגלל המחדל שחדרו להם אנשים לתוך ביירות". משחזר בצר.
שלושה שבועות התאמנו הלוחמים אימונים מפרכים שכללו שלל התרחשויות בים ובאדמה, ביום ובלילה. "היה לנו מודל של שלוש דירות בשיכון ל' ליד שדה דב. התאמנו שם כל לילה. הרמטכ"ל דאז דדו אמר שאמנם אנחנו עם בגדים אזרחיים אבל זה לא נראה טוב. זרקתי את הרעיון שחלק מאיתנו יתחפשו לנשים. מאחר שאהוד ברק היה נראה צעיר, הוחלט לחפש אותו לבחורה צעירה. עמירם לוין נבחר גם כן ועוד בחור אחד. שלוש בחורות בסך הכול. שיטת הביצוע הייתה לעלות על סירה בחיפה כשכולנו לבושים אזרחית. איפרו אותנו, שמו פאות לאהוד ברק ועמירם לוין. היו גם רגעים קומיים. כולנו לבושים ואהוד ברק נותן פקודה וזה נראה בחורה. זה היה מצחיק וכולם התפוצצו מצחוק. נסענו לחיפה ושם הגיע הרמטכ"ל ונתן תדריך. בסוף הוא אמר 'תהרגו את המנוולים'".
"ברק חשש שאם ידווח לרמטכ"ל, יבטלו את המבצע"
הלוחמים לבשו ניילונים על הבגדים כדי שלא יתלכלכו מהמסע המפרך וכעבור שעתיים וחצי הגיעו לביירות, שם חיכו להם שלוש מכוניות של המוסד שהובילו אותם ליעד. "לא היה שום חשש", מתאר בצר. "היינו בזהות מושאלת והמוסד לקח אותנו. כאשר ברק עלה לאוטו הנהג אמר לו שהוא סייר בשכונה ויש שם שומרי משמר הגבול לבושים בשחור עם תתי מקלע. אהוד אמר לו לנסוע בכל זאת. ברק חשש שאם הוא ידווח לרמטכ"ל, יבטלו את המבצע. אחרי נסיעה של כ-20 קילומטרים הגענו לנקודת החניה וכל אחד ידע לאן הוא הולך.
"אני ואהוד הלכנו כמו זוג מאוהבים כאילו חזרנו מפאב. ראינו את השומרים, הם לא התייחסו אלינו כי היינו על אזרחי. הכתף שלי אפילו התחככה עם אחד מהם. המשכנו הלאה. החוליה שלי הגיעה לפתח של הבית של יוסוף אל נג'אר. במודיעין אמרו שיש מאבטח בבניין או בתוך הלובי או מבחוץ, והחיסול בוצע בחיסול שקט עם משתיק קול. המאבטח לא היה בפנים ולא בחוץ. עלינו לקומה השישית והגענו לבית. צביקה ליבנה שם את המטען הקטן על המנעול והרעיון הוא שאם אני מוכן אני לוחש שלוש נקישות לאהוד ברק וכאשר כולם מוכנים לפוצץ את הדלת, אהוד מקיש לנו חמש נקישות באוזן ואני מסמן ביד לצביקה עד חמש והוא מפעיל את המטען".
היריות שלפני הפיצוץ
האימונים כללו הכנות לעשרות התרחשויות בלתי צפויות, וממש לפני הפריצה הבלתי צפוי אכן קרה. "לפני הפיצוץ אני שומע למטה יריות. לא הבנו מאיפה זה", מתאר בצר את רגעי החיסול. "אנחנו פורצים פנימה, אני מזהה את יוסוף אל נג'אר ואנחנו מחסלים אותו. המשימה השנייה הייתה לאסוף מסמכים משולחן העבודה שלו, אבל למטה יורים ושאר הלוחמים בדירות האחרות. נתתי פקודה לעזוב את המסמכים ולרדת למטה. ראינו ג'יפ עם ארבעה הרוגים של משמר הגבול. ואז מגיע עוד ג'יפ וכולם יורים עליו. ואז שומעים צפצוף מרכב, תקלה. אהוד ברק קורא ללוחמים של המוסד ואנחנו מתכוונים להעלות לרכב ופתאום מגיע עוד ג'יפ עם ארבעה ז'נדרמים, מאבטחים.
"אנחנו מזנקים ומחסלים את הג'יפ. שלושה כלי רכב מרוסקים בירי בלב ביירות. לא ציפינו לזה. כל הרעיון היה ביצוע של דקות ולסגת במהירות. איך הגיעו פתאום ז'נדרמים? המחבלים גרו במקום הזה כי הם חשבו שלא נדע שהם מסתתרים בתוך שכונה יוקרתית. מה שהתברר שאותו מאבטח שהיה אמור להיות בבניין היה לו משעמם אז הוא ישב באוטו ונמנם. הוא קלט תנועה חשודה, יצא מהאוטו, הלוחמים ירו בו ואחד הכדורים פגע במערכת החשמל באוטו שלו שעשה קצר חשמלי ולכן הצופר שבאוטו צפצף. הג'יפים הגיעו בגלל שכנים שהתריעו על צופר. לרוע מזלם הם נתקלו בנו וחיסלנו אותם. לא צפינו בכלל שיהיה לנו קרב ברחוב. ממש הפתעה. קבעתי כלל אחרי המבצע הזה שהבלתי צפוי הוא הצפוי".
ערפאת מיהר לאשר כי סגנו נהרג בפעולה, ואחד מעוזריו הודה שהכוחות הישראליים פוצצו בתים רבים שבהם שהו אנשי אש"ף. "כאשר שמעתי את היריות הראשונות סברתי שמדובר באיזו תקרית מקומית", שחזר שכנו של יוסוף אל נג'אר. "הצצתי מהחלון וראיתי גברים לבושים אזרחית שעומדים ליד שלוש מכוניות מרצדס. האנשים האלה ידעו בדיוק לאן הם הולכים. אחרי שהחלו היריות הגיע למקום רכב משטרה, כשהוא מפעיל צופר, אך הישראלים ירו עליו והרגו שניים מהשוטרים שישבו בו".
לבצר חשוב לציין לשבח את סוכנת המוסד יעל מן שהלכה לעולמה לפני כשנה ובזכותה קיבלו מודיעין מדויק שהביא להצלחת המבצע. "יעל הצליחה לשכור בית בבניין מול נג'אר והיא זו שהודיעה בקשר שאכן כולם בבית. ההנחיה ליעל הייתה לעזוב מיד אחרי החיסול. מייק הררי אמר לה לשקול להישאר עוד קצת. היא עשתה הצגה למטה, אמרה לבעל הדירה שהיא מבוהלת פה והם אמרו לה שזה חד פעמי. אחרי כמה ימים היא הגיעה דרך אירופה לארץ. אישה גיבורה שהפגינה אומץ לב. היא שמרה על קשר עם המשפחה ששכרה לה את הבית והם עד היום לא ידועים שיש קשר בינה לבין החיסול".
את הדרך חזרה מביירות עד להגעה לשייטת עשו הלוחמים במהירות, אך נתקלו בנגמ"שים שעיכבו אותם. "ראינו שני נגמ"שים שמפטרלים על החוף ואי אפשר היה לעקוף אותם. נסענו אחריהם. זה היה מצחיק כי שלושה כלי רכב עם רכבים של המוסד שחיסלו מחבלים נוסעים אחרי נגמ"שים שמחפשים אויבים. חברנו לשייטת והפלגנו לכיוון לחיפה. אהוד ברק מאוד שמח כששמע שחיסלנו את היעדים. התקבצנו באולם בחיפה. זה היה תחקיר ראשוני שכל אחד דיווח מה קרה. דדו היה מאושר למעט העובדה שהיו שני הרוגים וזה העיב על השמחה".
21 שעות לאחר פשיטת צה"ל הגיש ראש ממשלת לבנון סאיב סלאם את התפטרותו. הוא עשה זאת לאחר שנשיא לבנון דחה את דרישתו להדיח קצינים בכירים בצבא המקומי, שגילו אוזלת יד ולא הצליחו להדוף את הפשיטה הישראלית.
הפשיטה המקבילה: "הכול עלה השמימה"
אלוף בדימוס עמוס ירון שימש כסמח"ט הצנחנים בזמן המבצע. הוא התבקש לבחור באחת משתי משימות שהוטלו על החטיבה: האחת, תקיפת בסיסי מחבלים בביירות בשיתוף פעולה עם המוסד והשנייה, פשיטה על יעדי מחבלים בצידון. הוא סבר כי הפעולה בביירות מורכבת ולא תצא לפועל ולכן קיבל על עצמו את הביצוע של הפעולה בצידון. "המשימה שפיקדתי עליה הייתה הגעה למפקדה של מחבלים וגם למפעל של רכבים או תחמושת. ירדנו באותו לילה בסירות גומי בלב ים. אני זוכר שכשירדנו לחוף עבר סיור לבנוני שהיה מפטרל לאורך חוף הים מכיון שהם ידעו שאנחנו בלילות חשוכים הולכים לבצע פעילות וזו הייתה הדרך שלהם להתגונן. שכבנו בתוך המים כשהגלים מכים בנו, אבל הסיור של הלבנונים עבר ולא זיהו אותנו״.
גם הכוח של ירון נתקל בקשיים, וכמו בביירות - גם שם הלוחמים התגברו עליהם. "ההתקרבות ליעדים שהיו מעבר לכביש נעשתה כמתוכנן. השתלטנו עליהם ללא בעיות מיוחדות והכנו את אותם מבנים לפיצוץ. היו שם לפחות חמישה מחבלים שנהרגו והם השיבו באש דלילה יחסית. הכנו את היעדים לפיצוץ. הכול היה מוכן ונתתי פקודה לצוות לסגת כדי שאף אחד לא ייפגע מהפיצוץ. אני וקצין החבלה נשארנו באזור המבנים כדי להפעיל את מערכת הפיצוץ ונתתי הוראה לקצין החבלה להפעיל אותה. נשכבנו, חיכינו לפיצוץ והזמן עובר ואין פיצוץ. ואני אומר לעצמי 'איך זה יכול להיות. הרי אני לא אחזור לארץ כשהמבנים פה עומדים'. מצד שני, זה מסוכן להתקרב חזרה כי הפיצוץ יכול לקרות כל שנייה ואנחנו עלולים להיפגע. בסופו של דבר זה התברר כתקלה די אופיינית. תיקנו מה שהיה צריך לתקן והכול עלה השמימה״.
גם במרחק של 50 שנה מהמבצע, ירון זוכר היטב את הרגעים הדרמטיים והפרטים הקטנים וטוען כי המבצע הרתיע את המחבלים: "המבצע הזה היה מבצע מורכב, אמנם לא כמו בביירות, אבל עדיין חשוב. פספסתי את ביירות, אבל קיבלתי משהו אחר. החברים הטובים שלי אהוד ברק ואמנון ליפקין שחק ז״ל פיקדו בצורה מאוד מוצלחת על הפעולה בביירות, אז אין מה להצטער. הבאנו את המחבלים למצב שהם יתעסקו בעצמם ולא ינסו לתכנן מבצעים אחרים כי גם להגן על עצמם וגם לתכנן מבצעים זה לא קל".
