סמח"ט ב' בחטיבה 401, סגן-אלוף במיל' שלום אייזנר (49) מירושלים, פיקד על לוחם המילואים סבסטיאן איון (51) - שנהרג בקרבות באזור בית החולים שיפא בעזה - וכואב את אובדן חברו. "הוא היה יותר כמו חבר, שותף, מאשר חייל שלי", סיפר סא"ל אייזנר על איון, ששימש כמפקד בחפ"ק מח"ט 401. " קשה להפסיד בן אדם - ובטח אדם כזה".
בשנתיים האחרונות התמודד איון עם מחלת הסרטן והצליח להחלים ממנה, ולמרות זאת בחר להתנדב למילואים עם פרוץ המלחמה. סא"ל אייזנר, נשוי ואב לשבעה, ציין כי איון "אף פעם לא התעייף, הייתה לו אנרגיה בלתי נגמרת ובטריות תמיד מלאות. היו ימים שכבר לא יכולתי לזוז והוא תמיד המשיך במשימות, נוסע, מוביל, נלחם. מאז 7 באוקטובר בבוקר הוא התייצב ללחימה, והיה חלק ממנה עד אתמול, למעט כמה ימים שלקח הפוגה כי רצה לבלות עם ילדיו. הוא היה אבא מדהים".
לדברי סא"ל אייזנר, "איפה שנגמרו הפתרונות הקונבנציונליים של הצבא, התחילו הפתרונות של סבי. משאית שחטפה טיל והנהג חושש להוציא אותה, או משאית עם פנצ'ר שצריך להחליף גלגל, סבי שומע את זה והמשאית מגיעה לארץ. היה חסר מאה מוקשים כדי לסיים את פיצוץ המנהרות מתחת לאונר"א. סבי מופיע ומביא מאה מוקשים".
הוא הוסיף: "אחד הסודות שלנו הוא שסבי לקח את טובי הלוחמים של צה"ל במשאיות פנימה לעזה למקומות הכי מסוכנים. הוא נהג על משאיות סולר למקומות הכי מרוחקים. נסע אלפי קילומטר בתוך עזה ואין לו רישיון למשאית. הוא למד לנהוג עליהן תוך כדי תנועה".
כאמור, איון החלים לאחרונה ממחלת הסרטן. לדברי סא"ל אייזנר, הנחמה של איון אחרי מה שעבר הייתה להיות חייל. "הוא כל כך פרח, הוא שמח והוא חי בשישה חודשים 200%. זה מילא אותו", אמר. "ניסיתי לבקש בשבילו דרגות קצונה עוד לפני שנפל, אבל בגלל בירוקרטיה לא אישרו לנו. סבי דאג לכל המחלקה כאילו זו המשפחה שלו. אם חייל היה במשבר, הוא אמר לי לעודד אותו. כשלחייל אחר קרס העסק, הוא ביקש שכולם יתגייסו בשבילו ותרמנו לו כסף. הוא תמיד היה שם בשביל החברים שלו ללחימה. יש צעירים במחלקה שהוא ליווה אותם שנים וזה בלתי נתפס".
הלווייתו של סבסטיאן איון, הערב
במסגרת תפקידו של איון, הוא היה אחראי בין היתר להוצאת ולהכנסת שיירות מהרצועה והחוצה, ולהכנסת אמצעים מיוחדים. "התפקיד שלו בגדול היה לסגור כל מיני פינות, להתעסק במשימות האפורות של צה"ל", הסביר סא"ל אייזנר. "היינו בליווי של 150 מחבלים שהיינו צריכים להוציא מחוץ לעזה לצורך תחקור. אחד מהם ניסה לברוח, סבי ניסה להשתלט עליו ונהרג. תמיד הייתה לנו בדיחה במשימות מיוחדות מי ייפול הראשון. באותו ערב, שעה לפני שהוא נהרג, נכנס אלינו המח"ט של החטיבה ופגש את סבי. המח"ט שאל מי זה, והחבר'ה אמרו לו שזה הבן אדם שיפתור לו את כל הבעיות, היחיד שגם אפשר לצחוק איתו וגם יעשה הכול בכל מחיר", ציין.
(צילום: אורי דוידוביץ)
"אנחנו בוכים. מותר לבכות, אבל אין לנו בית אחר", תיאר אייזנר את ההתמודדות עם האובדן הכבד. "אנחנו חייבים לנצח, ולכן אתמול שוב הוצאנו שיירה והמשכנו במשימות שלנו. אמרתי לעצמי שבתי הקברות מלאים באנשים שיש להם תחליף, אבל זה קשקוש, זה בן אדם שאין לו תחליף. כל אחד במחלקה יצטרך לתת עוד כמה אחוזים מעצמו כדי להשלים את החסר".
הוא סיכם: "זה קשה, אבל אחד מהחבר'ה אמר 'די, אי אפשר יותר. אם סבי היה פה, הוא לא היה חושב פעמיים ועולה על המשאית ונכנס שוב? הוא היה עולה'. נמשיך כי אין לנו ברירה אחרת, כי זו המלחמה הכי צודקת שהייתה פה שנכפתה עלינו באכזריות. ראינו את הדברים בעיניים שלנו ב-7 באוקטובר - ואין לנו ברירה אלא להמשיך עד לניצחון - גם בשבילו וגם בשביל הילדים שלו".
"דוגמה ומופת, הפנס שהראה את האור"
סבסטיאן הובא למנוחות היום בבית העלמין בנהריה, שם ליוו אותו מאות מבני משפחתו, חבריו ואחיו ללחימה. "אני כל כך גאה בך בן שלנו. אתה דוגמה ומופת לכל עם ישראל ובעיקר לי. היית עבורי הפנס שהראה לי את האור", ספדה רותי איון, אימו.
הוא הותיר אחריו גם ילדים, וכמה מהם ספדו לו ותיארו אבא שאינו דומה לאף אחד אחר בעולם. "אבא שלי היה אדם אדיר, גיבור עם חלומות גדולים" אמר בנו. "אבא תמיד ידע לחנך ולאהוב ופיזר שפע של אהבה לכל מי שנקרה בדרכו. לא תמיד היה קל להיות הבן שלך. אדם של עקרונות עקשן שלא מתפשר ולא נח לרגע. חי כל יום כאילו הוא יומיים". אחותו הוסיפה גם היא דברים לזכרו: "לימדת אותנו לאהוב את הארץ, האדמה והים. אנחנו הילדים הכי גאים בעולם. מאחלים לכל ילד אבא כמוך. תשמור עלינו כמו שרק אתה יודע. אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים יותר מידי".
דרור לביא, חברו של איון, סיפר היום ל-ynet כי ללוחם המילואים "היה לא לב מזהב, אלא לב יהלום, ברמות שאי אפשר להבין. סבסטיאן היה יותר מחבר, הוא היה אח. הוא תמיד היה עוזר - אם אתה רוצה או לא - זה לא עניין של שאלה".
הוא התלבט אם לחזור למילואים אחרי שהחלים מסרטן?
"זו הייתה בדיחה, סבסטיאן לא התלבט בדברים האלה. ישבנו בדיוק שבוע שעבר, חזרתי מחו"ל והוא בא אלינו. ישבנו, אכלנו וגם אמרתי לו 'סבסטיאן, נו מה, אולי די?', הוא אמר לי 'דרור, אם לא אנחנו אז מי כן? אם כל אחד יגיד שהוא לא, אז מה יהיה? אנחנו נכסח להם את הצורה וננקה אותם'".
מתי דיברת איתו בפעם האחרונה?
"ביום ראשון או שני. היינו בשלבים די מתקדמים לסגור טיול אופנועים ביוון. בשנה שעברה סבסטיאן היה אמור להיות איתנו גם כן בטיול אופנועים, והיה לו משהו בכתף. סבסטיאן לא יודע לוותר, הוא היה אחד שלא ויתר על כלום".
חששת לו כשהוא היה בעזה? הוא סיפר בכלל אם הוא נמצא באזורים מסוכנים?
"סבסטיאן מעולם לא סיפר מה הוא עושה ואיך הוא עושה כדי לא להדאיג. הוא קשקש איתנו פה, אז מדי פעם נפלט לו פה ושם. זה כל כך ברור שסבסטיאן בחפ"ק, דואג לחיילים".
