ערב יום הכיפורים, החותם עשרת ימי תשובה, מהווה הזדמנות עבור ממשלת ישראל לבקש סליחה. סליחה מהחולים והחולות, מהאחים והאחיות, מהרופאים והרופאות, מהציבור הישראלי כולו.
סליחה על ההרעבה המתמשכת של מערכת הבריאות, שגם לפי המדדים השמרניים ביותר הביאה לפער של 12 מיליארד שקל בשנה ביחס להשקעה הממשלתית הממוצעת בבריאות בקרב המדינות המפותחות. סליחה על המחסור במיטות אשפוז וטיפול נמרץ, על העומס האדיר במחלקות, על מצוקת כוח האדם שנובעת מיד קפוצה בחלוקת התקנים, על זמני ההמתנה הארוכים לניתוחים ולרופאים יועצים.
סליחה על קווי היסוד היפים שלא נכנסו לתקציב, סליחה על הסיסמאות שהשמעתם בדבר חיזוק הרפואה הציבורית. הבטחתם להביא שינוי, אבל לא הבטחתם לקיים. גם הנאומים בדבר תוספת של מאות ואפילו אלפי תקנים חדשים, הסתכמו במנגנונים מסורבלים ומלאי התניות, שבמקרה הטוב יביאו לתגבור של שלושה רופאים בממוצע לכל בית חולים. מי שרוצה להוסיף רופאים ורופאות צריך להגדיל באופן דרמטי את מכסת הסטודנטים לרפואה כאן בישראל, לאפשר פרישה מאוחרת יותר לרופאים, ולעשות את מה שהממשלה מעולם לא הצטיינה בו: לתכנן לטווח ארוך.
סליחה מכל אנשי הצוות הרפואי שבשיא הקורונה התבשרו על ידי פקידי האוצר כי מנכים להם ימי מחלה על תקופת הבידוד בה שהו לאחר שנחשפו לחולה מאומת במהלך עבודתם. סליחה על הציניות ועל האטימות, רגע אחרי שמחאתם לנו כפיים במרפסת. מעולם לא ביקשנו מחוות והצדעות, רק שתאפשרו לנו לקיים את השליחות הרפואית בלי מכשולים, בתנאים ראויים.
כן, ממשלת ישראל צריכה לבקש סליחה. נכון, היא רק הוקמה ותחלואי המערכת בני שני עשורים לפחות, אבל מי שהבטיח לשנות ולתקן חייב קודם לערוך חשבון נפש עמוק. לא למהר לשלוף מהשרוול, לא לכנס מסיבות עיתונאים ולהודיע על בשורות שאין מאחוריהן דבר. כל הבעיות מונחות מזמן על השולחן, כך גם הפתרונות והאומדנים התקציביים. מי שמבקש לתקן, צריך לשבת עם הגורמים הרלוונטיים ולהוביל באומץ סדר עדיפות חדש. תקציב המדינה עבר בכנסת בקריאה ראשונה בלבד, ועד להעברתו הסופית במהלך נובמבר יש מספיק זמן כדי לבצע את ההתאמות הדרושות.
פרופ' ציון חגיצילום: ההסתדרות הרפואיתראש הממשלה נפתלי בנט בחר בצדק שלא לנקוט בסגר נוסף, מתוך גישה שמבקשת לחיות לצד הקורונה תוך מגבלות מסוימות ועם כמה שיותר חיסונים ובדיקות. זו בוודאי גישה נכונה, כל זמן שהתשתית של מערכת הבריאות מאפשרת זאת. בפועל, ואני אומר את זה בצער רב, לא זה המצב. כל מי שהקשיב לאחרונה לזעקה שמשמיעה פרופ' גליה רהב, מבין את המחיר הכבד שמשלם היום הציבור. עשרות מתים ביום מקורונה, מעל 900 ישראלים מאז תחילת אוגוסט, שמשום מה כבר פחות מדברים עליהם, כשלפחות בחלק מהמקרים הדברים היו יכולים להסתיים אחרת אילו היו יותר מיטות טיפול נמרץ ויותר צוותים רפואיים. אילו רק היו נערכים בזמן, כפי שהתרענו.
מר בנט - צריך לחיות לצד המגפה, אבל אסור לחיות לצד האטימות. אסור שנכיל את המתים, אסור שנעצום עיניים מול המצוקות הגדולות שאתה מכיר היטב. עדיין לא מאוחר לחשב מסלול מחדש ולעשות את הדבר הנכון. ואתה יודע מה? זה אפילו טוב יותר מלבקש סליחה.
פרופ' ציון חגי הוא יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל
