אין רגע דל בזירה הפוליטית שלנו: פורשים, מצטרפים, מנצחים, מפסידים, פליטי גוש אחד ונקלטי גוש אחר. ובדרך? בלגאן: מחליפים שמות, מתאחדים, מתפצלים, מפרקים ובוחרים. וכל זה במערכת בחירות חמישית בתוך שלוש שנים. אם זה לא היה שלנו, היינו צוחקים. אבל מה ייצא מכל זה ב-1 בנובמבר? לא בטוח שיותר מדי.
בגוש השמאל-מרכז, הודעתו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט על הצטרפותו לבני גנץ וגדעון לסער, ביחד עם מתן כהנא, הפיחה רוחות של תקווה במפלגת כחול לבן. כלומר, כחול לבן-התקווה החדשה. כלומר, הרוח הלאומית. לא, הרוח הממלכתית. לא, המחנה הממלכתי. כל כך הרבה שמות, לך תזכור.
ההצטרפות של איזנקוט היא כנראה בעלת משמעות, אחרת לפיד לא היה מנסה לצרף אותו דווקא אליו. אבל כמה מנדטים היא שווה? כמה כוח עומד מאחוריו? מוקדם לומר. סקרים שנערכים בימים אלו לא יכולים לספק הערכה טובה, כי המהלך עדיין לא חלחל אל הציבור. אבל גם אם נניח שהמחנה הממלכתי ירוויח עוד 3-2 מנדטים, או אפילו יותר, כלל לא בטוח שהם יגיעו מגוש נתניהו. ואז זה כמעט חסר משמעות.
ומנגד, בגוש הימין, אחרי ארבע מערכות בחירות שבהן לא הצליח לגבש סביבו 61 מנדטים, ברור לגמרי מה יהיה המחיר אם בנימין נתניהו יצליח לעשות זאת כעת: תיקים בכירים ביותר, אולי אפילו משפטים וביטחון פנים, לגזען בצלאל סמוטריץ' ולכהניסט איתמר בן-גביר. הם כבר הכריזו על כך כתנאי לכניסתם לקואליציה, ואם לא יקבלו זאת – ידהירו אם כולנו בשמחה למערכת בחירות שישית. ונכון, אנחנו עדיין לא איטליה, שם כיהנו 61 ממשלות מאז תום מלחמת העולם השנייה – לעומת 34 אצלנו באותה תקופה – אבל מצבנו מחמיר והולך.
יש מי שמקווים שהפתרון יגיע מכיוונם של יריבי יו"ר הליכוד בתוך מפלגתו – כמו יולי אדלשטיין, שהעז לקרוא עליו תיגר ולהודיע שיתמודד מולו, ואף שחזר בו נענש בדחיקתו למקום נמוך בפריימריז, או אחרים דוגמת ישראל כ"ץ, חיים כץ, דוד ביטן ועוד, שגם הם מצאו עצמם במקומות נמוכים בהרבה משציפו. את הזעם הם נוצרים, לפחות בינתיים. אחרי הבחירות, כל שיידרש הוא ארבעה חברי כנסת שירצו לפרוש כדי להקים סיעה עצמאית. האם הם יעזו? ימים יגידו.
לימור לבנתצילום: אוהד צויגנברגאבל אל תצפו שזה ישנה משהו בגישתו של נתניהו – הוא ימשיך לרוץ, שוב ושוב. אין לו שום כוונה לפרוש. יש לו היום מאחזים חזקים יותר מאי פעם בתוך הרשימה, המחויבים אך ורק לו ולסדר היום שקבע. וגם אם הוא לא יצליח להשיג רוב בכנסת, בהיעדר רוב ציוני לגוש הנגדי – וכל עוד החרדים לא מצטרפים ללפיד – אנו עלולים למצוא את עצמנו בלופ תמידי. בחירות שישיות ואולי שביעיות.
ומה בינתיים אצלנו, האזרחים? המדד משתולל, המחירים מזנקים, הרוגים ופצועים מדי יום בתאונות דרכים. הלו, אתם שם למעלה, אתם רואים את זה בכלל? אתם מודעים לכך שחיי אדם נמצאים כאן בסכנה קבועה, ולא רק בגלל איומי טרור ומלחמה? שהחיים עצמם גם הם חשובים, ודורשים טיפול נמרץ? תתעוררו. ודחוף.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
