נתניהו מברך את אופיר חיים והנבחרת
(ביבי נתניהו מברך את אופיר חיים והנבחרת)
גם למי שאינו מתעניין בספורט, כמוני, ברור מכותרות הענק שעליית נבחרת הנוער של ישראל עד לחצי הגמר באליפות העולם בכדורגל היא הישג חסר תקדים. אפשר להעריך שכשיחזרו הם יזכו לקבלת פנים מיוחדת. בשדה התעופה יחכו להם עסקנים, שר הספורט יבוא לברך וסביר שהם יוזמנו להצטלם בלשכות של הנשיא או ראש הממשלה. אולי שניהם. באוזניי רוחי אני שומעת את הנאומים שיינשאו במעמדים הללו: כולנו כאיש אחד, מרכז ופריפריה, ימין ושמאל, יהודים וערבים. ההתרגשות הגדולה ביותר תהיה אצל המשפחות. הילד שלהן, שרק אתמול זרק כדור לחבריו בחצר, אחראי כעת לפלא הלאומי הזה. גאווה כחול לבן.
בין הקרובים המאושרים יהיו בני המשפחות של אחמד סלמן, חמזה שיבלי וענאן חלאילי. האם הסיפוק מהישגיהם יהיה שלם? ואולי סימן שאלה ירחף מעל הצהרות האחווה שיושמעו באוזניהם? שמא צילם של חוקים יעיב על השמחה האישית הגדולה?
הכוונה לחוקים שעוררו כעס ועלבון בקרב בני מיעוט גדול של אזרחי ישראל, ובהם דרוזים ואחרים שמשרתים בכוחות הביטחון. לפני כחמש שנים נחקק "חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי", ובקיצור, חוק הלאום. הייתה עליו ביקורת כבר אז, שכן הוא מיסד את החלק היהודי בזהותה של ישראל והתעלם מהמרכיב המרכזי השני, הדמוקרטי. העניין הזה חשוב במיוחד במדינות לאום בעלות מיעוטים. כן, אפילו אלו מהם שמצביעים עבור מפלגות שמנהיגיהן תורמים לאורך השנים לניכור בינם לבין המדינה ובין חלקי האוכלוסייה – לא חוכמה להיות נאור וסובלן כלפי צייתנים.
אולם חוק הלאום נתפס אז כהצהרתי, וכעת עולה כפורח אחיו הצעיר והמעשי, חוק "הציונות כערך מנחה בפעולות הממשלה". מטרתו היא להלביש עור וגידים על קודמו ולהפכו להנחיות מעשיות לניהול המדינה. לפיו, ערכי הציונות כפי שהם באים לידי ביטוי בחוק הלאום יהיו ערכים מנחים ומכריעים בפעולות ממשלתיות שונות, המנויות בחוק, כגון התיישבות. "מכריעים" פירושו שיש להם יתרון על פני חוקים קיימים. עוד נאמר בו שהטבות יינתנו לבוגרי שירות לאומי ומשרתים בכוחות הביטחון.
ואז, כדי לרצות את המפלגות החרדיות בקואליציה, הוחלט לתקן את החוק החדש. לימוד תורה ייחשב לערך ציוני, ואברכים יהיו זכאים לאותן הטבות. מפאת קוצר המקום, לא ארחיב על האבסורד ורק אומר שאבות הציונות אמנם כיבדו את הדת, ונתנו לה מקום, אך היא בוודאי לא הייתה אמורה להוות תחליף לעבודה יצרנית, עיקרון בסיסי של התנועה הציונית מראשיתה.
כלומר, להטבות יהיה זכאי מי שפועל לממש בגופו את החזון הציוני של ריבונות עם ישראל בארצו. בנוסף, משיקולים קואליציוניים, ייהנה מכל הטוב הזה גם מי שפטור מהנטל, ומתכחש לסמלי הציונות דוגמת הדגל וההמנון, אך נציגיו חברים בקואליציה. כלומר, יהודים יקבלו. ולמי לא נשאר? לאנאן חלאילי, לאחמד סלמן ולחמזה שיבלי, ואיתם כ-20% מאזרחי ישראל.
טובה הרצלכאמור, לצד היותנו מדינה יהודית, ערכים אוניברסליים ובהם שוויון נחשבים לאבני יסוד של זהותנו הלאומית המתחדשת. טבעי שכך – הם הופיעו עוד בחזונו של בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה. יישומם, כפי שנוסח בין היתר במגילת העצמאות, הם שהפכו אותנו לחלק בקבוצת המדינות הדמוקרטיות. זכותנו להחליט שאנחנו מקנים ליהודים זכויות יתר, ובכך מוותרים על ערך השוויון, אבל אם נבחר בדרך הזו, אל לנו להתלונן על מי שיטען שישראל אינה דמוקרטיה.
אם נהפוך את נקודת המבט ונשאל את עצמנו כיצד היינו מגדירים מדינה שבה החוק מקנה הטבות לרוב, בעוד מיעוט גדול, נניח המיעוט היהודי, מודר מהן, האמת על אודותינו תשתקף מולנו. בשורה התחתונה (ואולי בשל ההקשר מוטב לומר: על קו הגמר?): מסתמן שבראייה הישראלית, בן מיעוטים זכאי ללבוש את מדי הנבחרת, ובמיוחד נשמח אם יכבוש בשם ישראל שער שוויון. אבל שוויון עבורו? זה כבר עניין אחר.
- טובה הרצל הייתה השגרירה הראשונה במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ וכיהנה כשגרירה בדרום אפריקה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
