אני מבקש להציג רעיון לחוק שיתקן את שיטת המשטר המקולקלת שלנו, אך תחילה לתיאור הבעיה. הדמוקרטיה הייצוגית הנהוגה בישראל אינה באמת דמוקרטיה במובן של שלטון העם. זאת בגלל כמה סיבות, ואציג כאן שתיים מהן.
א. הנציגים הנבחרים לא מייצגים את הבוחרים והנאמנות שלהם לאזרח נמצאת בסדר עדיפות אחרון. לפניה עומדת נאמנותם לראש המפלגה, לקבוצות אינטרסים שונות (איגוד נהגי המוניות, איגוד סוכני הביטוח וכו'), לשותף הקואליציוני שסוחט אותם וכמובן לעצמם. טובת כל אלה קודמת, בעיני הנציגים הנבחרים, לטובת הציבור.
ב. גם אילו היה מתחולל נס, והנציגים היו נאמנים להבטחותיהם לאזרחים, הם לא היו יכולים לייצג אותם בכל החלטה. שהרי כשאזרח מצביע למפלגה הוא בוחר בעסקת חבילה על כל מרכיביה. ההסתברות שהבוחר מסכים עם 100% מסעיפי המצע של אותה מפלגה קרובה לאפס.
ניקח למשל את אורנה פרץ מקריית שמונה ("אורנה המשעממת"). כזכור היא חברת מרכז הליכוד שביקשה להקים חדר מיון בעיר מגוריה. היא מעוניינת שבנימין נתניהו יהיה ראש ממשלת ישראל, אבל עמדתה בנושא חדר המיון מנוגדת לעמדת הליכוד. איך תוכל פרץ להביע את התנגדותה? הרי לפי השיטה הקיימת, דרכה "הדמוקרטית" היחידה להשפיע היא לבחור במפלגה אחת על כל סעיפי המצע שלה.
פוליטיקאים נוהגים להגיד ש"האזרחים הם הריבון באמצעות נציגיהם", אך זוהי הטעיה, והראיה לכך בימים אלה היא שהרוב בחר בגוש ימין ברוב קולות, אך על פי כל הסקרים, בנושא הרפורמה המשפטית הוא לא מסכים איתו. המסקנה היא שהנבחרים לא מייצגים את הציבור, וכתוצאה מהשיטה המעוותת נחקקים בישראל חוקים רבים שאין להם רוב (פטור מגיוס ולימודי ליבה, תחבורה ציבורית בשבת, חוק הלאום ללא סעיף שוויון וכו'). מנגד, לא נחקקים חוקים שיש להם רוב בציבור (חוק הוויזות, חוק המטרו, חוק שמירת ראיות פורנזיות במקרי אונס, הגבלת מספר שרי הממשלה, שירות לאומי חובה וכו').
הפתרון המוצע חוק משאל עם בדומה לזה הנהוג בשוויץ, שיעביר את הריבונות מהפוליטיקאים לאזרחים. בתנועת "אזרחים" אנו מציעים שני סוגים: הראשון הוא משאל עם וטו על חוקי הכנסת. כלומר, כל חוק שעובר בכנסת יוקפא לשלושה חודשים, ואם במהלכם ייאספו 50 אלף חתימות - אזי הוא יעמוד למשאל עם שיקבע אם לאשר אותו. אם לא ייאספו החתימות, החוק יעבור. סעיף חשוב: כל חקיקת חוק יסוד תחייב משאל עם ללא צורך באיסוף חתימות. הסוג השני: יוזמה עממית לחקיקת חוק באמצעות משאל עם. יוזמה כזו תוכל להתבצע בתנאים יותר מחמירים (למשל 100 אלף חתימות, במשך חצי שנה, הוכחת כיסוי תקציבי ועוד).
משה סלוניםעל ידי כך מחד תימנע חקיקת החוקים שאין להם רוב בציבור, ומאידך יתקבלו חוקים שיש להם רוב בציבור ולא עוברים כיום. והעיקר, יש סיכוי גדול שלצד הרווח של הפיכת ישראל למדינה דמוקרטית מתוקנת, יקום רווח שאף עולה בערכו על תיקון הדמוקרטיה, הלוא הוא הפחתת הקיטוב והשנאה בין המחנות בעם. שהרי השיטה הנוכחית היא של win-lose. כדי שמחנה אחד ינצח, הוא חייב שהמחנה השני יפסיד. זו הסיבה שרוב מעייניהם של הפוליטיקאים נתונים להשמצת הצד שכנגד. אלה מוכנים להצביע נגד טובת בוחריהם ובלבד שימנעו הישג מהצד השני.
בשיטת משאל העם, הצעות חוק שלא ייטיבו עם הציבור כלל לא יעלו לדיון מפאת הידיעה הברורה שהציבור יפסול אותן. הפוליטיקאים לא יוכלו לבנות את כוחם על ידי הסתה והשמצה, וכוחם יוכל להיבנות רק על ידי עבודה קונצנזואלית לטובת הציבור. ישנם עוד אמצעים משלימים שיגבירו את הצלחת המהלך (כינון חוקה, חלוקה לאזורים, סובסידיאריות), אבל אלה דורשים מאמר נפרד.
- משה סלונים, "אזרחים – התנועה למען דמוקרטיה ישירה בישראל"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
