במשך שבועות לא הצליחה נטליה זדויאבונה ליצור קשר עם אחיה דמיטרי, שהיה לכוד בעיר מריופול הנצורה. הכוחות הרוסיים הפגיזו את בית היתומים שבו עבד, ודמיטרי בן ה-32 הצטופף עם עשרות אנשים נוספים במרתף הקפוא של הבניין, שבו אין דלתות או חלונות. כשלבסוף יצר קשר עם נטליה, הוא התייפח. "אני חי", אמר לאחותו הגדולה. "אני ברוסיה".
דמיטרי ורבים אחרים גורשו ממריופול לרוסיה, אחרי שהכוחות הרוסיים החריבו את עירם וכבשו אותה. קרוב ל-2 מיליון פליטים אוקראינים נלקחו לרוסיה מתחילת המלחמה, כך לפי גורמים רשמיים משתי המדינות. אוקראינה טוענת שמדובר ב"טרנספר", גירוש לארץ אויב – מהלך שנחשב לפשע מלחמה. רוסיה מגדירה את מעבר הפליטים לשטחה כ"פינוי הומניטרי". מתחקיר של AP עולה כי התמונה מורכבת יותר מזו שקייב מנסה לתאר, אך בכל זאת פליטים רבים אכן גורשו למדינה השכנה. המסמכים המזהים שלהם נלקחו מהם ולא ברור מתי הם ישובו למולדתם – ולאן הם נלקחו ברוסיה.
הפליטים האוקראינים באזורים הכבושים לא מגורשים לרוסיה באיומי אקדח, אך הצבא הרוסי מעמיד בפניהם בחירה אכזרית: למות באוקראינה, או לחיות ברוסיה. הם עולים על אוטובוסים, והגורמים הרוסיים ומתחילים בתהליך "סינון". בדרך מאוקראינה לרוסיה הם עוברים בכמה "תחנות סינון". הם נחקרים, וחלקם נדרשים להתפשט לצורך חיפוש על גופם ויש גם כאלה ש"נעלמים". פליטים סיפרו ל-AP על אישה מבוגרת שמתה מקור, ועל פליטה שהוכתה נמרצות וגבה התמלא חבלות.
במהלך הסינון הגורמים הרוסים מצלמים את הפליטים ולוקחים טביעות אצבעות. האוקראינים שעוברים את הסינון מקבלים הצעה להישאר ברוסיה, וברוב המקרים המדינה מבטיחה להם מענק של כ-10,000 רובל (170 דולר). רבים מהם לא יקבלו את הכסף. בחלק מהמקרים הגורמים הרוסים לוקחים להם את הדרכונים האוקראיניים, ומציעים להם לקבל אזרחות רוסית. ידוע גם על מקרים שבהם נאלצים הפליטים לחתום על מסמכים שמפלילים את צבא אוקראינה והממשלה שלה.
הפליטים שמגורשים לרוסיה ללא כסף או קשרים – ולפי AP מדובר ברוב הפליטים - יכולים להתגורר רק ביישוב שאליו הם יישלחו ולא רשאים לבחור היכן יגורו. לפי AP הפליטים הועברו ליותר מ-20 ערים ויישובים ברוסיה. בתחקיר שוחחו כתבי AP עם 36 אוקראינים שהועברו לשטח רוסיה – רובם ממריופול. 11 מהם עדיין שם, והשאר הצליחו לעזוב. הם חיים באסטוניה, ליטא, פולין, גאורגיה, גרמניה, אירלנד ונורבגיה. אותם פליטים אסירי תודה לרוסים שסייעו להם, בחשאי, לעזוב את רוסיה.
הרוסים שעזרו לפליטים שהגיעו מהמדינה השכנה מתנגדים לנרטיב של הממשלה, שטוענת שהיא "הצילה" את האוקראינים מהנאצים. המתנדבים הרוסים עזרו לפליטים להשיג בחזרה את המסמכים שלהם, למצוא מקלט, לקנות כרטיסים לרכבת ולאוטובוס, להמיר את הכסף האוקראיני לכסף רוסי ולהגיע לגבול של רוסיה עם המדינה שאליה נמלטו.
כשדמיטרי שהה במרתף במריופול, תשוש ורעב, הוא השלים עם העובדה שהצבא הרוסי יפנה אותו מהעיר. הצבא הרוסי אמר לו שהוא יכול לעלות לאוטובוס שיביא אותו לעיר זפוריז'יה באוקראינה, או לאוטובוס שייקח אותו לרוסטוב-על-הדון ברוסיה. זה היה שקר: האוטובוסים נסעו אך ורק לרוסיה.
במהלך המסע הגורמים הרוסים ערכו חיפוש בטלפון שלו וחקרו אותו. הוא נשאל בין השאר על יחסו לנצרות ועל נטיות הומוסקסואליות. דמיטרי ופליטים אחרים הגיעו לתחנת רכבת, שם נאמר להם שהיעד הבא שלהם הוא ניז'ני נובגורוד – שרחוקה 1,300 ק"מ מהגבול האוקראיני. ברכבת הוא התקשר לאחותו נטליה, שגרה בפולין. "תרד מהרכבת", היא אמרה לו. "עכשיו".
לפי אולכסנדרה מטבייצ'וק, ראש המרכז לחירות אזרחית באוקראינה, הסיבות לגירוש האוקראינים לשטח רוסיה אינן חד-משמעיות. היא מעריכה שאחת המטרות היא להשתמש בפליטים למטרות תעמולה, וכך לשכנע את הרוסים שהמלחמה מוצדקת. היא מוסיפה שהגירוש של תושבי הערים הכבושות מאפשר להחליף אותם בתושבים שנאמנים למשטר החדש, כפי שקרה בחצי האי-קרים שרוסיה סיפחה מאוקראינה ב-2014.
בהקשר התעמולתי מספר דמיטרי שלפני שהוא עלה על הרכבת לניז'ני נובגורוד ניגש אליו עובד של הטלוויזיה הממלכתית ברוסיה. אותו עובד הציע לדמיטרי להגיע למוסקבה ולקבל תשלום תמורת ראיון שבו ישמיץ את האוקראינים. דמיטרי סירב להצעה הזאת.
במסמכים של הממשל הרוסי התגלה שהעברתם של המוני אוקראינים לרוסיה היא חלק מאסטרטגיה שיטתית ומכוונת. חלק מהאוקראינים שמועברים לרוסיה נשארים בה, מכיוון שלמרות שטכנית הם רשאים לעזוב – כבר אין להם לאן ללכת ואין להם ברירה. לאותם פליטים אין כסף ומסמכים מזהים, או דרך בטוחה לחצות את הגבול בחזרה לארצם. אחרים מעדיפים להישאר מכיוון שיש להם קרובי משפחה ברוסיה, ויש מי שמעדיפים להתחיל פרק חדש בחייהם במדינה שבה הם מכירים את השפה.
חלק מהפליטים חושבים, ללא הצדקה, שאוקראינה תעמיד אותם לדין על שיתוף פעולה עם האויב כשישובו הביתה. לפי נציבות זכויות האדם של רוסיה רק 55,502 אוקראינים קיבלו מקלט זמני מרוסיה – ומעמדם של האחרים אינו ברור.
פליטים רבים מסרבים להשלים עם רוע הגזרה ומנסים לברוח מרוסיה. איוון זברז'נוב, מפיק טלוויזיה ממריופול, הצליח לברוח במעבורת מרוסיה לעיר טאלין באסטוניה יחד עם עוד כ-2,000 אוקראינים. "אתה מבין שאתה הולך ל'לוע הדוב' – מדינה תוקפנית. לא הייתה לי הרגשה שאני בטוח ברוסיה".
משפחתה של לודמילה בולבד יצאה ממריופול והועלתה על רכבת לעיר חברובסק - ליד הגבול של רוסיה עם סין וקרוב ל-1,000 ק"מ מאוקראינה. באזור מגוריהם החדש לודמילה ובעלה עובדים במפעל. הם מסרו את הדרכונים האוקראיניים שלהם כשקיבלו הבטחה לאזרחות רוסית - ואז גילו שבעלי הדירות לא משכירים דירות לאוקראינים ללא מסמכים מזהים. המענק שהובטח להם מתעכב, ובינתיים הם משתכנים במלון מוזנח יחד עם מאות תושבים אחרים ממריופול, עם מעט מזון שראוי לאכילה. לודמילה מאמינה שאם היא תחזור לאוקראינה, מולדתה תתייחס אליה בתור בוגדת - ולכן היא מתכננת להישאר ברוסיה. "אנחנו מנסים לחזור איכשהו לחיים נורמליים, מעודדים את עצמנו להתחיל את החיים מאפס".
עבור אוקראינים רבים שגורשו לרוסיה ומנסים לברוח, הישועה עשויה להגיע מהתושבים המקומיים. גבר רוסי, שביקש שלא לחשוף את זהותו, סייע למשפחה ממריופול לחצות את הגבול מרוסיה לאסטוניה. הוא חלק ממערך מתנדבים שמתפרס לאורך 1,900 ק"מ, מרוסטוב וטאגאנרוג ברוסיה ועד לנרווה – עיירה אסטונית בגבול הרוסי. אותו מתנדב, אמן קעקועים במקצועו, מספר שהרוסים שעוזרים לאוקראינים מכירים אחד את השני רק דרך אפליקציית "טלגרם", וכמעט כולם שומרים על אנונימיות "בגלל שכולם מפחדים מהעמדה לדין".
על הסיוע שלו לאוקראינים הוא אומר: "אני לא יכול לעצור את המלחמה, אז זה מה שאני יכול לעשות. לירות על אנשים במאה ה-21, עם חתיכות ברזל סובייטיות ישנות, זה נורמלי? זו שטות גמורה".
מתנדבת רוסייה סיפרה שרשת המתנדבים מתמודדת עם מכשולים לוגיסטיים ובירוקרטיים רבים מצד הממשלה הרוסית. "היו להם בעיות ארגוניות, אבל הם יצרו רשת מדהימה שעוזרת לפליטים אוקראינים", סיפרה.
בחודש מאי מתנדבים רוסים מהעיר פנזה הפסיקו לסייע לפליטים האוקראינים אחרי שקיבלו איומים אנונימיים. מי שאיימו עליהם ניקבו להם את צמיגי המכוניות, וריססו את האות Z – הסמל של תומכי "המבצע הצבאי המיוחד", על הדלתות ועל השמשות. בנוסף רוססו כתובות בעיר שבהן נכתב שהמתנדבים הם משתפי פעולה "אוקרא-נאצים".
גם דמיטרי הצליח להימלט מרוסיה בעזרת סיוע של מקומיים. כשירד מהרכבת בניז'ני-נובגורוד הוא ואוקראינים נוספים קיבלו סיוע מאנשי כנסייה מקומית, שהעניקו להם מקלט ועזרו להם לברוח מרוסיה לגאורגיה. "הנזק הנפשי שנגרם לו גדול", אומרת אחותו נטליה. "כמו כולם".
חילצו את ולנטינה בת ה-80: "נגד פוטין והמלחמה"
ולנטינה בונדרנקו, בת 80 שגורשה ממריופול, קיבלה מסמכים מהרוסים אחרי שחיילים נכנסו למרתף שבו הסתתרה. היא לא הבינה על מה היא חותמת. בתום מסע מפרך היא הגיע לעיירה רוסית שנמצאת בקרבת הגבול עם גאורגיה, במרחק של 2,100 ק"מ ממריופול. הילדים שלה באוקראינה חיפשו מתנדבים רוסים שיסייעו לה, ומצאו: אחד המתנדבים הגיע למעון שבו שהתה עם פליטים נוספים ודרש לקחת אותה משם. הוא הצליח לקחת אותה לביתו. המתנדב ורעייתו האוקראינית קנו לה נעליים, אוכל ובגדים. "אנחנו נגד המלחמה, אנחנו נגד פוטין", הם אמרו לה.
ולנטינה הגיעה לאחר מכן לסנט פטרבורג, שם פגשה מתנדב נוסף. הוא לקח אותה לדירתו ועזר לה לעלות על האוטובוס בדרך לגבול רוסיה ואסטוניה. "בגבול הרוסי, לא משנה מה, אל תגידו להם שאת רוצה לחזור לאוקראינה", הזהיר אותה. "תגידי שאת הולכת לאסטוניה לבקר קרובי משפחה". ולנטינה הצליחה להגיע לאסטוניה, ובחודש מאי הגיעה למערב אוקראינה ופגשה את ילדיה בעיר אוז'הורוד. הקשישה האוקראינית השלימה מסע של 4,300 ק"מ, שתוכנן ובוצע על-ידי המתנדבים הרוסים.
