הזעם של מאות האלפים שיצאו אתמול (ראשון) לרחובות היה ספונטני וצודק, אבל צער, תסכול, כעס והטלת אשמה אינם תוכנית עבודה ומדינת ישראל צריכה לצאת מהר מהמצב המסוכן לקיומה שאליו נקלעה. לא רק גורל החטופים מונח כאן על הכף, גורל המדינה הנמצאת בעיצומה של מלחמת התשה פנימית וחיצונית; התשה מדממת שעלולה לגרום לכך שבעוד זמן לא רב ינחית עליה הציר השיעי את המכה הסופית, אחרי שהשסע הפנימי, הבריחה לחו"ל והמצב הכלכלי יקריסו אותה מבפנים. לפיכך יש צורך לבצע תיקון מסלול חריף בארבעה תחומים:
1. צריך להביא לאלתר לשחרור החטופים, לפחות אלה שבחיים.
2. צריך לשנות את המצב שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו מקבל החלטות כמעט לבדו, יחד עם קבינט שהוא למעשה חותמת גומי ועם צוות יועצים שמנסים לרצות אותו, ועל-ידי כך מעמיק והולך הפילוג בעם.
3. צריך להביא לסיומו את המצב הנוכחי בצפון.
4. צריך להחליף את הממשלה מפני שהיא מוכיחה יום-יום שאינה מסוגלת לנהל באופן ענייני את המדינה בזמן מלחמה. לגופים הפוליטיים שמרכיבים את הקואליציה יש אינטרסים ואידיאולוגיות שנוגדים את המטרות המקוריות של הציונות, והניסיון להגשימם מסכן את הביטחון הפיזי של ישראל. בכך שונה מלחמת חרבות ברזל מכל מלחמה אחרת שניהלה המדינה מאז הקמתה. לאידאולוגיות והאינטרסים של עוצמה יהודית ושל המפלגות החרדיות, שעל פיהם פועלת כעת הממשלה, אין דבר וחצי דבר עם הביטחון הלאומי במשמעותו הפשוטה והבסיסית – הבטחת קיומה הפיזי של מדינת ישראל.
אלה הפעולות שאפשר וצריך לנקוט כדי להשיג את ארבע המטרות החיוניות הללו:
1. לקבל את המתווה לעסקת שחרור החטופים והפסקת המלחמה בדרום שמגבש כעת ממשל ביידן-האריס בוושינגטון. הצעה זאת היא המפתח לכל, ולכן יש לקבל אותה ללא עוררין. כניעה לחמאס לא באה בחשבון אם ישראל רוצה להמשיך לחיות באזור הזה, אבל הצעה אמריקנית, אפילו אם תכלול בליעת צפרדעים, היא מוצא קביל וחבל הצלה לחטופים שעודם בחיים. חובה להחליט עם האמריקנים מראש מה עושים אם חמאס מסרב לקבל את המתווה ככתבו וכלשונו, כולל הודעה פומבית שלפיה ארה"ב תמנע כל שיקום של עזה והכנסת כל דבר שאינו סיוע הומניטרי מציל חיים, עד שחמאס יענה בחיוב. יחיא סינוואר רגיש למצב האוכלוסייה העזתית.
יש לסכם עם בעלי ברית אחרים מי ואיך ישלוט ברצועה ביום שאחרי. המועמדת הטבעית תהיה הרשות הפלסטינית עם תמיכה אמריקנית. במקביל, צה"ל צריך לשנות את דפוסי הפעולה בתוך הרצועה באופן שלא יסכן חטופים נוספים. יש דרכים להפעיל לחץ על חמאס גם בלי לרדת פיזית למנהרות שיש חשד לגביהן ששוהים בהן חטופים.
2. נתניהו חייב ליזום הקמת קבינט חירום לניהול המלחמה שיכלול נציגים מהאופוזיציה ויהיה בעל מעמד חוקי. הצעד הזה נחוץ כדי למנוע קבלת החלטות שגויות והימורים מסוכנים על חיי החטופים והביטחון הלאומי של מדינת ישראל על-ידי אדם אחד. איני מתכוון לנתח מה היו ומה הם מניעיו עד כה, אבל כעת ברור לגמרי שנתניהו, מוכשר ככל שיהיה, עשה שגיאות נוראות מאז שהתפרק קבינט המלחמה בהשתתפות הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגדי איזנקוט מפני שפעל לבדו.
חבורה של יועצים שהם ידידיו האישיים ומעריציו אינה תחליף לדעות עצמאיות של אנשים מנוסים המבינים דבר או שניים בתחום הצבאי. אין כאלה כעת – חוץ משר הביטחון יואב גלנט – לא בלשכת נתניהו וגם לא בקבינט הביטחוני. הקמת קבינט חירום לניהול המלחמה שבו יהיו חברים אנשים מנוסים בענייני ביטחון, המייצגים גם את המרכז והשמאל, היא חיונית לא רק לטיוב תהליכי קבלת ההחלטות בניהול המלחמה אלא גם לאיחוד העם. צריך לשקם במשהו את חוסר האמון המוחלט שיש לפחות לחצי מהציבור בממשלה הזאת, אחרת תהיה התפוררות גם בשורות המילואים.
3. צריך לנצל את הפסקת האש שתוכרז עם יישום המתווה לעסקת חטופים כדי לתת הזדמנות למתווכים האמריקנים והערבים להשיג הסדרה בצפון. לא שביתת נשק בכל מחיר, אלא מצב ביטחוני חדש בדרום לבנון שיהיה מקובל הן על ממשלת ישראל והן על המפונים. הסדרה בצפון שלא תסיר את איום הפלישה והנשק הכבד של חיזבאללה, כולל טילי נ"ט וכטב"מים, עדיף שלא תבוא לעולם.
לכן, במקביל, צריך לנצל את הפסקת האש להכנת הכוחות, המלאים והחלפים (בעזרת האמריקנים) למערכה בלבנון, כולל תמרון קרקעי שיאכוף על חיזבאללה הסדר שיהיה מקובל על ישראל. ואם האיראנים ינסו להתערב, כוחות המשימה הימיים והאוויריים של ארה"ב שנמצאים באזור יעזרו לישראל להדוף אותה ואת שלוחיה. גם את זה צריך לסכם מראש עם הממשל הדמוקרטי שעתיד להישאר בוושינגטון לפחות עד 20 בינואר 2025.
הפגנת ענק בקריאה להשבת החטופים, אתמול בתל אביב
(צילום: SATVIEW)
4. צריך להכריז על בחירות בתאריך המוקדם האפשרי, כנראה מתישהו בדצמבר הקרוב. המהלך הזה נחוץ כדי למנוע את ההתפוררות הישראלית מבפנים ואת המצב המתהווה שבמסגרתו מתגבשות במדינה שתי קבוצות המחזיקות במטרות שונות וקוטביות. אחדות המטרה היא חיונית להשגת ניצחון במלחמה, ועדיף לעשות זאת באמצעות הליך פוליטי דמוקרטי מאשר דחיקת אחת מהן עם גבה אל הקיר, משם היא עלולה לברוח מהמדינה או חלילה לפנות לאמצעים אלימים. אם לא יהיו בחירות, קיימת סבירות גבוהה שניקלע לעימות פנימי ואולי חלילה אף למלחמת אזרחים.
ואם זה לא יקרה?
אלו הם ארבעת היעדים הדחופים ביותר להשגה במצב הנוכחי, והציבור בישראל רשאי וחייב לדרוש את ביצועם לאלתר, אפילו אם יצטרך לאכוף את רצונו על הממשלה.
ומה יקרה אם נתניהו וממשלתו יסרבו לתקן מסלול? האופוזיציה, או כל מי שדרכה של הממשלה הזאת נראית לו מסוכנת, יידרשו לפעול בדרך של "גרילה פוליטית" אינטנסיבית. לא צריך להמציא שום דבר. הלחץ הפסיכולוגי והפיזי הכבד שנתניהו ותומכיו הפעילו על הקואליציה של נפתלי בנט ויאיר לפיד היו דוגמה מצוינת, במיוחד אם יתלוו לכך שיבושים והשבתות במשק. למתנגדי הקואליציה הנוכחית יש יתרון יחסי עצום בהיותם הסקטור הגדול בציבור הישראלי שעובד, מרוויח למחייתו ומשרת.
איני מציע בשום אופן להשתמש בסירוב לשרת כנשק פוליטי. אסור לשפוך את התינוק עם המים העכורים של האמבטיה. אבל גם לא צריך לחכות להסתדרות כדי לבצע באופן וולונטרי וביוזמות פרטיות מרי אזרחי באמצעות שיבושים והשבתות של סקטורים וגופים כלכליים ושירותיים. הציבור בישראל, כבר הוכח, ניחן ביצירתיות מופלאה והיא צריכה רק להיות מתועלת כדי להביא, בלי אלימות, לשינוי פוליטי שיאחד את העם. העיקר להתחיל לפעול ומהר. אין לנו זמן.
