גם בתור מי שמורגלים בחדשות קשות, במראות כואבים ובדיווחים זוועתיים על בסיס כמעט שעתי - קשה היה שלא להישבר אל מול התמונות הנוראות שהגיעו השבוע מהפצצת בית החולים בעיר האוקראינית מריופול. נשים כורעות ללדת הובהלו מבין הריסות מחלקת היולדות, ורק במזל לא נמנו ילדים עם עשרות הפצועים במקום. יש כבר מי שמכנים את זה פשע מלחמה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הפלישה הרוסית לאוקראינה כבר גבתה את חייהם של אלפי חיילים ואזרחים, והיא ממשיכה לייצר זרם בלתי פוסק של אירועים מזעזעים, מהסוג שהעולם המערבי לא ראה זה עשרות שנים. מסביב מדינות המערב עוד מהססות, מגעים דיפלומטיים לא מצליחים להבשיל לכדי תוצאה משמעותית, והאוקראינים הופכים בהמוניהם מאזרחים לפליטים. אלא שגם בתוך המסגרת הכאוטית של מלחמה יש ניסיון לייצר אמות מוסר בסיסיות, להחיל חוקים, ואם צריך גם להטיל אחריות על האשמים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"כל פגיעה מכוונת ביעד אזרחי היא, על פניו, הפרה של דיני מלחמה ויכולה להיחשב פשע מלחמה", מסביר פרופ' יובל שני, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה למשפט בינלאומי באוניברסיטה העברית. "דיני מלחמה לא עוסקים בשאלה מתי יוצאים למלחמה, אלא במה מותר ומה אסור משכבר פרצה. הכלל הכי חשוב הוא שמלחמה צריך לנהל נגד צבאות ויעדים צבאיים, ולא נגד אזרחים או יעדים אזרחיים".
כשצבא רוסיה מפציץ בקייב, אפשר לנחש שזה לא נגד מטרות צבאיות.
"צריך לבדוק כל דבר ברזולוציה ספציפית. אם מדובר בתקיפת מבני ממשל, למשל, אז זה יכול להיות מקום שממנו גם הצבא מנוהל - ואז זאת מטרה לגיטימית. אם מדובר בתקיפה של שדה תעופה, ניתן לטעון שהוא משמש גם להטיס ולהנחית כלי טייס צבאיים. אפילו גשר - אם זה גשר שמשמש תנועה של כוחות צבא - מותר לתקוף אותו. יש דברים שברור שאי אפשר לעשות. אסור לתקוף מבנה מגורים במכוון. אסור לתקוף בית חולים, בית ספר, כנסייה או בית כנסת".
עד כמה צריך להיזהר כשמדובר במטרה צבאית שנמצאת בקרבת בית חולים?
"צריך להיזהר, אבל זה מבחן יחסי. צריך להראות שננקטו צעדים. שנבחר כלי נשק מתאים, שהזהירו את התושבים. פורסם שהרוסים מזהירים מעת לעת שהם עומדים לתקוף באזור מסוים ובשעה מסוימת, ושהאזרחים מתבקשים להתרחק מהאזור הזה. אלה דברים שעלו גם בתקיפות צה"ל בעזה, ואז נשאלת השאלה אם האזהרות האלה אפקטיביות או לא - כי אם מזהירים שעומדים לתקוף במקום מסוים אבל אין לאן לברוח, או שהבריחה מסוכנת לא פחות מההישארות, אז האזהרה הזאת היא לא מאוד אפקטיבית".
לזה נועדו מסדרונות הומניטריים?
"זאת דרך טובה לממש את עיקרון הזהירות. להמשיך במתקפה, אבל לאפשר לאזרחים לעזוב קודם את המקום מבלי להיפגע. יש טענה שהרוסים הפציצו את המסדרון, וזאת כמובן הפרה חמורה של דיני המלחמה. אם זה מכוון, זה יכול להיחשב כפשע מלחמה. כל פגיעה מכוונת באוכלוסייה אזרחית היא לא חוקית. יש לזה חריג במקרה שהיעד הצבאי והאזרחי מעורבבים זה בזה, כמו במקרה של מגינים אנושיים - כשהצבא פועל מתוך אוכלוסייה אזרחית. במקרה כזה מותר לפגוע בצבא גם אם ייפגעו עקב כך אזרחים, ובלבד שהפגיעה באזרחים היא מידתית לתועלת הצבאית".
גם הדיווחים על שימוש בפצצות מצרר מעוררים שאלות קשות בהקשר של דיני מלחמה. "זאת פצצה גדולה מאוד שמכילה הרבה פצצות קטנות", מסביר שני. "כשהפצצה הגדולה מתפוצצת, היא מפזרת הרבה מאוד פצצות קטנות בשטח נרחב. יש טענה שאסור לעשות שימוש בכלי לחימה כזה באזור שיש בו אזרחים, כי הנשק הזה לא מסוגל להבחין בין מטרות צבאיות לאזרחיות. חפים מפשע יכולים להיפגע, גם במהלך הסכסוך וגם אחריו, כי לפצצות האלה יש אחוזי נפל. חלק מהן לא מתפוצצות מיד, ויש חשש שאזרחים ידרכו עליהן או ירימו אותן בטעות וייפגעו".
אז מי אוכף את דיני המלחמה?
"מי שאמור לאכוף את הכללים והחוקים האלה הם קודם כל הצבאות עצמם. כל מדינה צריכה לדאוג לכך שהצבא שלה מקיים את הכללים. אם מדינה שמה את ידה על חיילים של הצד השני, היא יכולה להעמיד אותם לדין על הפרה של החוקים. אבל הכללים האלה נאכפים גם על פי אמנות בינלאומיות, על ידי צד שלישי. זאת יכולה להיות מדינה אחרת שפושעי המלחמה נמלטו לשטחה, או גופים בינלאומיים שקיבלו סמכות - כמו בית הדין הפלילי בהאג, שמעמיד לדין אנשים שביצעו פשעי מלחמה.
"הרוסים, לפחות בעמדה הרשמית, פועלים אך ורק נגד מטרות צבאיות, לא תוקפים אזרחים ושומרים על כללי המלחמה. לא בטוח שזה נכון ושהם מתכוונים למה שהם מצהירים"
"לבית הדין בהאג יש תובע, כרים קאן. כבר ב-2014 קיבל בית הדין מאוקראינה הסכמה לבחון אם בוצעו פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות בשטחה של אוקראינה, עם הפלישה לחצי האי קרים ולחבל דונבאס. ההליך התנהל עד לא מזמן על אש קטנה, ולפני שבוע התובע הודיע שעכשיו הוא נותן גז, מאיץ את פעולות החקירה שלו וכולל בתוכן גם הפרות שמתבצעות לכאורה בסיבוב הנוכחי. זה קורה באופן מהיר יחסית. בדרך כלל העמדות לדין מתקיימות הרבה אחרי שהמלחמה נגמרה".
במה עוסקים שם בעיקר כיום?
"עיקר ההליכים שמתקיימים כיום נוגעים לסכסוכים שהיו באפריקה - במלחמות בקונגו, ברפובליקה המרכז-אפריקנית, בלוב. קאן מנהל חקירות גם לגבי מלחמת גיאורגיה-רוסיה, וגם לגבי פשעים שהטליבאן ביצע באפגניסטן, וכמובן בסכסוך הישראלי-פלסטיני. יש לו שורה של חקירות ויש גם כמה משפטים שמתנהלים, אבל לאחרונה הוא הודיע שאת אוקראינה הוא מקדם בדחיפות. מדובר בסכסוך חי, שיש טענות על כך שמתבצעות בו הפרות בוטות".
כבר קרה שהתנהלו חקירות במקביל לסכסוך חי?
"החקירות עצמן מתחילות הרבה פעמים במקביל. למשל, נגד שליט לוב, קדאפי, הוגש כתב אישום והוצא צו מעצר תוך כדי מלחמת האזרחים בלוב ב-2011. הרעיון היה להשפיע על התנהגות הצדדים תוך כדי הלחימה, בכך שאם הם ידעו שהפעולות שלהם מפוקחות על ידי בית הדין, זה אמור להרתיע אותם מלבצע פשעים. בסוף בית דין צריך ראיות ועדים, אז לא תמיד אפשר לעשות זאת, אבל נראה שבמקרה של רוסיה ואוקראינה מנסים לקיים את החקירה כמה שאפשר במקביל לאירועים, כדי להרתיע. התובע הודיע לצדדים מפורשות שבית הדין יחקור, והזהיר אותם".
מניסיון העבר, זה בכלל מרתיע?
"אנחנו יודעים שבהקשר הישראלי הייתה לזה הרבה מאוד הרתעה. כשמקבלי ההחלטות במדינה דמוקרטית שהיא מדינת חוק, כמו ישראל או ארצות הברית, יודעים שאנשי הצבא או הם עצמם תחת חקירה, בוודאי שזה יוצר הרתעה. לפחות בהקשר הישראלי, מרגע שבית הדין התחיל לפעול, משפטנים צבאיים כאן הפכו יותר דומיננטיים בתהליך קבלת ההחלטות. לפני כל תקיפה עושים בדיקה אם היעד הוא חוקי או לא, אם כלי הנשק שמשתמשים בו חוקי. נכון שעושים את זה ממילא, אבל כשיש פיקוח בינלאומי ויש סכנה שיהיו הליכים משפטיים – הדבר הזה עובד".
איך זה עובד במדינה שהיא לא בדיוק דמוקרטית, כמו רוסיה?
"זה לא בדיוק ברור. יש מדינות שנוטות להתעמת עם הגופים הבינלאומיים ופחות מתחשבות בהחלטות שלהם, אם כי יש לומר שעד הזמן האחרון רוסיה כן הלכה על קו דק. היא לא התנערה מהגופים הבינלאומיים, המשיכה להשתתף בדיונים - גם כאלה שעסקו בכך שהיא מפירה את הדין הבינלאומי - והגנה על עצמה. היא גם עדיין חלק מבית הדין האירופי לזכויות אדם. אבל עכשיו נדמה שהרוסים חוצים כל מיני קווים אדומים ביחס לזירה הבינלאומית".
כשאומרים שפוטין איבד את הבלמים, זה ניכר גם בהקשר של החוק הבינלאומי? יש פה עליית מדרגה?
"יש חשש כזה. הרוסים, לפחות בעמדה הרשמית, פועלים אך ורק נגד מטרות צבאיות, לא תוקפים אזרחים ושומרים על כללי המלחמה. לא בטוח שזה נכון, ושהם מתכוונים למה שהם מצהירים".
נדמה שמרבית העולם המערבי מסכים על דבר אחד: התוקפנות של רוסיה ושל העומד בראשה, ולדימיר פוטין, אינה מוצדקת. אם שואלים את המומחים למשפט הבינלאומי, המצב דווקא לא כל כך פשוט.
יש גם הפרות מצד האוקראינים?
"יש דיון ער ברשת סביב סרטונים שהאוקראינים מוציאים, שבהם מצולמים שבויים רוסים. החיילים האוקראינים חוקרים אותם ושואלים 'למה יצאתם למלחמה נגדנו?', או נותנים להם טלפון להתקשר להורים שלהם ברוסיה ולספר איפה הם נמצאים. באמנת ז'נבה השלישית, שעוסקת בטיפול בשבויי מלחמה, יש איסור להפוך את השבויים ל-Object of public curiosity (מושא לסקרנות ציבורית). בעבר היו עושים תהלוכות שבויים, מעין Walk of shame. זה נחשב דבר משפיל, ולכן נאסר על הצגה לראווה של שבויים. הטענה היא שהאוקראינים מפירים את האיסור הזה. זה אולי לא הכלל הכי חשוב, אבל מראה איך הטכנולוגיה החדשה - שימוש במדיה החברתית - מתחברת עם כלל ישן".
רגע, אין איסור על לקיחת שבויים?
"לקחת שבויים זה דבר הומני. זה פשע מלחמה להודיע שלא לוקחים שבויים. חייבים לאפשר ללוחם אויב את האפשרות להיכנע ולהציל את חייו".
הרוסים רמזו שאם כוחות נאט"ו יתערבו, הם יפעילו יכולות בלתי קונבנציונליות. תגיד לי לפחות שדיני המלחמה אוסרים על שימוש בנשק להשמדה המונית.
"יש איסור על שימוש בנשק ביולוגי וכימי. יש אמנה שאוסרת שימוש בנשק גרעיני, אבל המדינות שמחזיקות בנשק כזה לא הצטרפו אליה - כולל ישראל, למרות שישראל לא הצהירה מעולם על כך שהיא מחזיקה בנשק גרעיני. חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון מחזיקות בנשק גרעיני, ואף אחת מהן לא הצטרפה לאמנה נגד. צריך לשים לב שיש הוראות ספציפיות לעניין מלחמה שאוסרות על תקיפה של יעדים רגישים שיכולים לייצר קטסטרופות, כמו כורים או סכרים. יש טענות שהרוסים מפירים את הדינים האלה מכיוון שהם מפעילים כוח צבאי באזור של כורים גרעיניים, וזה דבר שיכול לייצר קטסטרופה הומניטרית בסדר גודל יוצא דופן".
איום אלים נוסף מצד רוסיה הוא המודיעין על כוונה לחסל את זלנסקי. זה מותר?
"בזמן מלחמה מותר לפגוע במנהיג המדינה השנייה - שכן הוא נחשב כמפקד העליון של הצבא. אסור לעשות זאת באמצעים של התחזות לאזרחים או ללוחמי הצד האחר".
זה נשמע כל כך קר. מדובר בחיים של אנשים.
"בסוף, דיני מלחמה הם לא דינים פציפיסטיים. לא מדובר בחוקים שנועדו למנוע מלחמות, אלא לאפשר אותן תוך הפחתה הדדית של הנזק ההומניטרי. זה חוזר לשאלה הראשונה, מי קובע את הכללים. אלה מדינות העולם, וזה מה שהמדינות הסכימו: להגביל את היכולת שלהן להילחם זו בזו".
מהו הסיכוי שנראה את ולדימיר פוטין על ספסל הנאשמים, בהאג או בכל בית דין בינלאומי אחר?
"הסיכוי נמוך. ברוב מוחלט של המקרים הקודמים, שבהם ראשי מדינה עמדו לדין, הדבר קרה רק לאחר שינוי משטרי במדינתם".
