שנתיים וחצי הפרידו בין פסק הדין בבג"ץ חוק הלאום מיולי 2021 לבין בג"ץ עילת הסבירות בתחילת ינואר 2024. את ההחלטה מהשבוע שעבר קיבל הציבור הערבי ברגשות מעורבים: לצד שביעות הרצון נוכח הקביעה שבג"ץ מוסמך להתערב בחקיקת יסוד, שררה גם תחושה של מועקה ואכזבה. שוב עלתה הטענה שבית המשפט לא עושה עם הערבים את הצדק שהוא מעניק ליהודים. הם אמנם חיים בדמוקרטיה אבל נהנים רק מפירוריה ובמקרים קיצוניים בלבד. הטענה העיקרית שלהם היא שהנימוקים שהובילו לפסילת החוק המתקן את עילת הסבירות יכלו להצדיק גם פסילת סעיפים בחוק הלאום, בעיקר אלה המבססים את העליונות היהודית ופוגעים בערך השוויון.
אכן, יש בפרשנות שהעניק בג"ץ לחוק הלאום בכדי להוציא את העוקץ הרעיל ממנו, אך כל עוד הוא קיים בספר החוקים, הרי שדבר לא יצליח לשאוב את התחושות הקשות בחברה הערבית. ביטול כמה מהסעיפים בו יכול היה להקהות אותן, להבטיח שוויון, ובעיקר לחזק את הזיקה וההזדהות של האזרחים הערבים עם המדינה, מוסדותיה והציבור הרחב. הפוטנציאל של חיזוק הזיקה קיבל תרגום מעשי אחרי אירועי 7 באוקטובר, במסגרת ההתגייסות של הערבים – בהצלה, בטיפול בנפגעים ובסיוע למפונים. ועדיין, רק לפני כמה ימים שודרה בערוץ "מכאן" כתבה על צעיר מוסלמי שהתחזה לדרוזי כדי לסייע לכוחות ההצלה באותה שבת בלי לעורר עליו את זעם הסובבים אותו.
חוק הלאום ביסס את זהותה הלאומית של מדינת ישראל תוך הגדרתה על פי מאפיינים דתיים בלבד, תוך התעלמות מעקרון השוויון ויתר המאפיינים הדמוקרטיים שנקבעו כאבני היסוד בהכרזת העצמאות. הוא גם קיבע את חובת המדינה לעידוד התיישבות יהודית בלבד. אף שמדובר בחוק מכונן, הוא התעלם לחלוטין מ-21% מאוכלוסייתה, אזרחיה הערבים ומיעוטים אחרים (למעט שנמוך השפה הערבית ל"בעלת מעמד מיוחד").
חוק הלאום בא לעולם אף שישראל היא ממילא מדינה עם רוב יהודי מוחץ וחרף העובדה שהחקיקה הקיימת גם כך מגנה על זהותה היהודית ועל כלל האינטרסים של הציבור היהודי. הציבור הערבי משוכנע שכל מטרתו של החוק הייתה לשלול מהם את המרכיבים הגרעיניים של דמוקרטיה ושוויון ולבצר את תחושת העליונות בציבור היהודי.
העתירות נגד חוק הלאום נדחו בזמנו ברוב של 10 שופטים מול אחד. אלה התעקשו שגם בהיעדר התייחסות ספציפית בנוסח החוק, המדינה עדיין מחויבת לנהוג בשוויון עם כלל אזרחיה. רק השופט ג'ורג' קרא ביטא בדעת המיעוט את אכזבתו, ודבריו הנוקבים משקפים את עמדת כלל המיעוטים בישראל: "יוזמי החקיקה ומוביליה, מעצם היותם קבוצת הרוב, אינם חשים על בשרם את הפגיעה הקשה שהם גורמים למיעוטים במדינה". באותה מידה גם שופטי הרוב לא התחברו לתחושות של עמיתם להרכב.
עו"ד שקיב עליוהנה, עיניכם הרואות, בשבוע שעבר החליט בג"ץ, ברוב של שמונה שופטים מול שבעה, לבטל את התיקון ל"חוק יסוד: השפיטה" שאסר על בתי המשפט לדון ולשמוע טיעונים בעניין סבירות על החלטות ראש הממשלה ושריה – יהיו מופרכות ככל שיהיו. שופטי הרוב קבעו שהתיקון פוגע באופן חסר תקדים בשניים מהמאפיינים הגרעיניים של מדינת ישראל – האחד היותה יהודית והשני היותה דמוקרטית - ולכן הורו על ביטולו. אז איך מתיישבת הדמוקרטיה עם אפליה חוקתית מיעוטים?
עם תחושות קשה להתווכח, והתחושה הרווחת בחברה הערבית היא שבג"ץ לא תמיד מגונן על זכויותיה. הפסיקה בעניין חוק הסבירות המחישה שחור על גבי לבן שכשמדובר בציבור היהודי, השמירה על האינטרסים החוקתיים הדוקה יותר בהשוואה למקרים הקשורים בציבור הערבי.
עו"ד שקיב עלי הוא אקטיביסט העוסק בחברה הערבית והדרוזית
