בשבוע שעבר נחשף במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" כי עומר אצילי, אחד המעורבים בפרשת "הכדורגלנים והקטינות", ישוב לנבחרת ישראל בכפוף להתנצלות על מעשיו. בתמימותי שיבחתי את ההתאחדות לכדורגל על המהלך, חשבתי שסוף-סוף הכדורגלן יתנצל כמו שצריך, גם אם זה אומר שהוא ישחק בנבחרת ישראל. אבל הייתי תמים בדיוק כמו אוהדים שחושבים שיש לנו סיכוי לעלות למונדיאל מתישהו.
נזכיר את פרטי הפרשה: לפני קצת יותר משנה נחשף שאצילי ודור מיכה, אז כוכבים במכבי תל אביב, קיימו יחסי מין עם קטינות בנות 15. הם נחקרו על כך במשטרה והפרקליטות סגרה את התיק מחוסר אשמה. מכבי תל אביב החליטה להיפרד משניהם, אבל לאחר תקופה קצרה בקפריסין הם שבו לכדורגל הישראלי מהדלת הראשית: אצילי חזר בינואר האחרון למכבי חיפה והוביל אותה לאליפות. מיכה הצטרף להפועל באר שבע לפני כחודש.
אצילי לא טרח להתנצל בפני הנערות אלא כתב בזמנו: "שגיתי ברמה המוסרית... אני מתנצל בפני כל אלו שאוהבים אותי ואכזבתי אותם", ולכך הוסיף התקרבנות: "לא חושב שצריכים לתלות אותי על עץ". לקיחת אחריות לא ממש הייתה שם, אבל זה הספיק. עולם הכדורגל סלח לו.
אחר כך מתפלאים למה העם כבר לא מחובר לנבחרת וחלקו נהנה ללעוג לה כשהיא מפסידה. המנותקים שמנהלים את הכדורגל הישראלי חיים בשנת 1971, מי שמע אז על "מי טו"?
למזלו, אצילי טוב בכדורגל. לכן גם מגיע לו פרס: בקושי שנה עברה מאז הפרשה, והנה הוא מוזמן לנבחרת. "טעיתי בשיקול הדעת, באירוע שלא היה צריך לקרות", כתב שוב אתמול (יום ב'). עוד "התנצלות" שנוסחה כנראה על ידי עורכי דין ויח"צנים, הנערות שנפגעו לא מוזכרות אפילו ברמז. היה "אירוע שלא היה צריך לקרות", זה יכול להיות כל אירוע. גם לאחר לעבודה זה "אירוע שלא צריך לקרות". התנצלות שכל-כולה מוקדשת למען האינטרס הפרטי שלו ולא הייתה מתפרסמת לו הנבחרת לא הייתה רוצה בשירותיו. זאת לא הודאה בטעות ולא הכאה על חטא. זאת ההגדרה המילונית למס שפתיים.
מנסחי ההודעה וכל מי שקשור לזימון אצילי לנבחרת צריכים להתבייש. למען תוצאות הם מכרו את הערכים שהנבחרת אמורה לייצג, ובין היתר מדובר בדוגמה אישית. ערן זהבי זרק את סרט הקפטן באמצע משחק (להזכירכם, מדובר בחפץ) והושעה לשנה, ולאצילי הספיק לכתוב את הקשקוש הזה באינסטגרם כדי לחזור.
למרבה האירוניה, הוא יצא מהפרשה חזק יותר. היא עזרה לקריירה שלו: תקשורת הספורט סימנה אותו כקדוש מעונה, והחבר'ה העסקנים דאגו שהוא יהיה בנבחרת וישמש "דוגמה אישית". כל כדורגלן צעיר יכול ללמוד מכך שהוא חסין מכל דבר אם הוא בועט מספיק כדורים לרשת. הוא לא ישלם שום מחיר, ואפילו יש סיכוי שהקריירה שלו תמריא לגבהים חדשים.
עולם הכדורגל הישראלי לא למד שום לקח מפרשת "הכדורגלנים והקטינות", להפך. הוא למד איך לצופף שורות ולהגן על הבנים הסוררים שלו. אחר כך מתפלאים למה העם כבר לא מחובר לנבחרת וחלקו נהנה ללעוג לה כשהיא מפסידה. המנותקים שמנהלים את הכדורגל הישראלי חיים בשנת 1971, מי שמע אז על "מי טו"?
- גיא לייבה הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
