"שמעת מי מתה?", שואלת אותי פעילת שטח. אני מקווה בכל לבי שזו לא מישהי שאני מכירה. נכון, אני יודעת, כולן חשובות, אבל אני חוששת שזו אישה שדיברתי איתה, או גרוע מכך, מישהי שנכנסה לי ללב. "שמעת מי מתה?", זה משפט שאני שומעת לעיתים קרובות מדי. זו תמיד מישהי צעירה, שרק אתמול עוד קיווינו שתשתקם. אבל היא נרצחה - ואסור לפרסם שהייתה בזנות, כי המשפחה שלה והבושות, או שמתה ממנת יתר - כי הנפש שלה לא יכלה להכיל יותר את הזוועות שעברה בחייה, והסמים אפשרו בריחה זמנית ממציאות בלתי אפשרית, או שהתאבדה, כי גם בריחה זמנית לא הספיקה.
שבוע המודעות לאלימות כלפי נשים מוקדש ברובו לאלימות בתוך המשפחה או לאלימות מינית שחוות נשים במרחב הציבורי. אבל אלימות כלפי נשים בזנות היא אכזרית לא פחות, רחבה אפילו יותר, ולא מדוברת כלל.
לא שמעתי אפילו על אישה אחת בזנות - ואני מכירה מאות כאלה, מכל המגזרים והגילאים, רמות השכלה וכו' - שלא חוותה אלימות. אני אפילו לא מתייחסת לאלימות הנפשית המגולמת עמוק בתוך הזנות: קללות, השפלה, הקטנה, כינוי בשמות ולעג שמתקיימים על בסיס יומיומי. אני מדברת על אלימות פיזית גלויה: אגרופים, שבירת עצמות ושיניים, פנסים כחולים בעיניים.
בכל זנות ישנה אלימות מובנית, גם אם נדמה שלא. שום זירת זנות מפונפנת, מצעי סאטן, או מלון פאר לא יצליחו למחוק את המעשה האלים שבקניית אישה
אני מתייחסת גם לאלימות סמויה יותר, כמו הדרישה לבצע אקטים מיניים ללא רשות, לא לכבד בקשות ועוד. מחקרים מכל העולם מצאו שאלימות היא נורמה עבור נשים בזנות, וכי מדובר ב"עיסוק" מסוכן הרבה יותר בהשוואה לכל עיסוק אחר, כולל כאלה שמראש כרוכים בסיכון פיזי, כמו לוחמי אש, שוטרים ועוד. נשים בזנות תמיד חשופות ופגיעות יותר למעשי אונס, סדיזם ורצח, לא מעט בשל העובדה שהתוקפים יודעים שהם מוגנים. הרי האישה לעולם לא תתלונן.
"אנחנו תת-אדם בעיניהם, לא מישהי שהיא חלק מהחברה, לכן הם מרגישים בנוח לפרוק אגרסיות עלינו, גם כי יש לזה פחות השלכות וגם כי המערכת רואה בנו כאלו", אמרה לי לאחרונה אישה בזנות כשדיברנו על האלימות שהיא ואחרות סובלות.
חריג מאוד שאשה בזנות תיגש לתחנת משטרה ותדווח על לקוח אלים. היא תצטרך להתגבר על הרבה מאוד מכשולים פסיכולוגיים בדרך, כולל האפשרות לחשוף את עצמה כזונה בפני גבר אחר (במקרה זה השוטר). המשטרה ורשויות אחרות לא עושות הרבה כדי להקל על נשים בזנות שמעוניינות להגיש תלונה, ובמקרה הזה ישראל אינה חריגה.
אישה בזנות אמרה לי פעם שגם הלקוחות הנחמדים אלימים, כי הם שילמו ועכשיו את החפץ שלהם. בכל זנות ישנה אלימות מובנית, גם אם נדמה שלא. הטענה כאילו תהליכי מיסוד זנות יספקו הגנה על הנשים מאלימות, מוטעית מיסודה. שום זירת זנות מפונפנת, מצעי סאטן, או מלון פאר לא יצליחו למחוק את המעשה האלים שבקניית אישה.
- יונית בן טוב היא ראש מערך פניות בעמותת "לא עומדות מנגד – מסייעות לנשים במעגל הזנות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
