דבר אחד טוב קיבלנו מהממשלה הנוכחית: היא תלשה מעל פניה את המסכה שבמשך שנים אפשרה לישראלים מתונים וסבירים לתמוך במפלגות הימין ללא הרבה היסוס. כעת, כשברור לאן מועדות פניהן, אפשר לדון ברצינות באפשרויות האמיתיות שהן מעמידות בפני המדינה. הרקע ברור: ניסיון לרתך את הגדה המערבית לישראל בואכה מדינה דו-לאומית; המשך ריצוי המפלגות החרדיות בהתעלם מהמשמעויות הקשות – הדמוגרפיות, הכלכליות והחברתיות; וחתירה למבנה משטרי חדש שמונע מהחברה להתגונן. לפיכך, להלן כמה תרחישים המבוססים על מה שראיתי בעולם בשנים ארוכות ככתב זר ועורך חדשות.
ניצחון דמוגרפי לימין. רבים מניחים שכך יהיה, על רקע שיעורי הילודה בחברות החרדית והדתית, שיובילו להתחזקות הכוחות שמבקשים מדינה דתית עם שלטון סמכותני על חשבון ישראל הליברלית. דברים כאלה כבר קרו בנסיבות שונות, ע"ע איראן, ואני מעריך שהסיכויים לכך גבוהים גם אצלנו, בגלל הסבירות הגבוהה יותר של התרחיש הבא.
הגירה המונית של ליברלים. אוכלוסייה זו יושבת על הרוב המכריע של התל"ג ומתגאה ברבים מההישגים של המדינה. אנשיה לא יסכימו עוד זמן רב לחיות במדינה שאינה דמוקרטית (בגלל דיכוי קבוע של הפלסטינים) והופכת דומה יותר ויותר לאיראן. אם תאזול התקווה, הם ינטשו את המדינה, בדומה לעזיבת הנוצרים את לבנון, מהלך שחיזק את כוחם הדמוגרפי של השיעים במדינה.
פיצול בימין. התרחיש הרצוי, מנקודת מבטם של ציונים קלאסיים, הוא שמצביעי ימין ינטשו את הברית עם החרדים והמשיחיים. יש סימנים שזה מתחיל כתוצאה ממדיניות הממשלה הנוכחית. מעברים בדעת הקהל קורים בעקבות טראומה – למשל התזוזה ימינה בישראל בעקבות האינתיפאדה השנייה – והחודשים האחרונים הם אכן טראומה. אם המגמה בסקרים תתחזק, זה עשוי לאפשר קואליציה שתתמתן בכל החזיתות, בעיקר בעצירת ההתיישבות בגדה וביטול ההסדר עם החרדים בנוגע לתקצוב מוסדות חינוך ללא ליבה וקצבאות ילדים.
חלוקה למדינה ליברלית מערבית ולמדינה דתית-אוטוריטרית. רצועת החוף מגוש דן עד לאזור חיפה מכילה כמחצית מהאוכלוסייה ותהיה מדינה ליברלית, חילונית, מערבית, משגשגת וכמעט לגמרי יהודית. זה יכול לקרות במתינות, למשל פדרליזציה או קנטוניזציה - אבל גם כגירושין נוסח צ'כוסלובקיה ז"ל. אלמלא הקושי להגן על מדינה כל כך קטנה, כמעט ברור שזה הדבר הנכון. הרעיון יפה, אבל מימושו אינו ריאלי במציאות הנוכחית.
מלחמת אזרחים. הרוב מתעלם מהאפשרות המחרידה והכחשה דומה ראיתי בזמנו ביוגוסלביה. לישראל יש את המאפיינים הקלאסיים של חברות המצויות בסיכון למלחמת אזרחים: סכסוכים אתניים ודתיים עמוקים, היעדר הסכמה על הסדרי חלוקת כוח ומתיחות בין אזורים גאוגרפיים. זה נורא, אבל זה אפשרי, ואולי אף יוביל בסוף לחלוקה.
דן פריהפיכה צבאית. במשך עשרות שנים מערכת הביטחון יותר יונית מהפוליטיקאים ומהציבור. המנהיגים האינטליגנטיים של הצבא, המוסד, שב"כ והמשטרה מכירים את העובדות. ההבנה שלהם תואמת לזו של מקביליהם באליטה העסקית, המדעית והאקדמית. אבל אם גוש הימין יישאר בשלטון, אנו יכולים לצפות שזה ישתנה בשל מינויי קצינים נאמנים. לעת עתה, ראשי הביטחון מבועתים ברובם מדריסת הדמוקרטיה. מאבק ארוך שנים בין צבא לבין כוחות דת ניתן למצוא כמובן בטורקיה. נכון להיום הדת ניצחה (והמדינה הפסידה).
ההתאבדות הלאומית שבה אנו חוזים בישראל בחודשים האחרונים הינה מחזה נדיר בהיסטוריה. המצב מחייב כל ישראלי לבחון בקור רוח את האפשרויות העומדות בפנינו ולהחליט איזו מהן היא הפחות גרועה. אני מייחל להתפכחות הליכודניקים.
- דן פרי היה העורך הראשי של סוכנות AP באירופה, באפריקה ובמזרח התיכון, וכיהן כיו"ר התאחדות עיתונאי החוץ בישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
