אולי צריך להתחיל מהסוף: איראן תהיה חייבת להגיב על החיסול המסתורי לפנות בוקר של ראש הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה בטהרן. סביר שחיזבאללה לא היה מבליג על החיסול של פואד שכר (חאג' מוחסן), "הרמטכ"ל" של חיזבאללה או מי שעמד בראש פרויקט הדיוק של הארגון. אך ייתכן שהתגובה תוכננה להיות מוגבלת.
כעת, לאחר החיסול הנועז של הנייה, גם האיראנים ירצו לראות בתגובה קשה יותר נגד ישראל, כדי לייצר הרתעה וכדי לשקם את הפגיעה בכבודם הלאומי. השאלה איזו תגובה זו תהיה. אם יהיה מדובר בפעולה שתביא להתלקחות כוללת בין ישראל-איראן-חיזבאללה, האיראנים שקרובים יותר מאי-פעם ליכולת גרעינית, עשויים לגלות שפרויקט הגרעין שלהם יספוג את הנזק הכבד ביותר. ואולי רק אולי, המחשבה הזו, תגרום לאיראנים להרהר לא פעם ולא פעמיים באופן התגובה שלהם נגד ישראל.
אופן הביצוע של החיסול של איסמעיל הנייה מעורר התפעלות. דירת מסתור של משמרות המהפכה האיראניים בלב טהרן, מותקפת בטיל או טילים מסתוריים ורק הנייה ושומר ראשו נהרגים בתקיפה. הביצוע המדויק והמודיעין מעידים על יכולות יוצאות דופן. האירוע הזה מזכיר חיסול אחר, מפברואר 2008, של "רמטכ"ל" אחר של חיזבאללה שחוסל אז, עימאד מורנייה. האיש שהיה מבוקש במשך 26 שנים, חשב שהוא נהנה מחסינות בלב הבירה הסורית דמשק, ושהה בדירת מסתור בכפר סוסא, שכונת יוקרה של העיר.
מכונית תופת שהמתינה לו ביציאה מדירת המסתור, הביאה לחיסולו. אולם במקרה ההוא, מורנייה בא ויצא מדמשק במשך שנים. כלומר למי שביצע את החיסול היו חודשים אם לא שנים לאסוף עליו מודיעין מדויק. במקרה של הנייה מדובר בביקור יחסית יוצא דופן, במסגרת טקס ההשבעה של הנשיא האיראני החדש, מסעוד פזשכיאן. הנייה תועד אתמול מתחבק ומתנשק עם פזשכיאן, מניף את אצבעותיו לסמל ניצחון וחוגג את האירוע. הוא לא התגורר בטהרן ולא שהה שם במשך זמן רב ובכל זאת, הגוף או המדינה שביצעו את התקיפה ידעו לומר היכן הוא נמצא ומי שוהה עימו (שומר הראש בלבד).
החיסול מהווה מכה מורלית לא פשוטה לחמאס, בוודאי כאשר מסתכלים על רצף החיסולים האחרונים נגד הנהגת הארגון. בזה אחר זה, שלל הבכירים, מהזרוע הצבאית (מוחמד דף ושלל המח"טים) והזרוע המדינית (סאלח אל-עארורי, סגנו של הנייה שחוסל בדירת מסתור בדאחיה של ביירות), מחוסלים, נהרגים, במה שנראה כפעולות ישראליות.
עזה משלמת מחיר
הציבור הפלסטיני שחגג את שבעה באוקטובר ואת "הניצחון" על ישראל, מגלה שגם חמאס פגיע ושביר. אי-אפשר להסתיר זאת יותר, אי-אפשר להתהדר בניצחון על ישראל. עזה משלמת מחיר קשה וגם צמרת חמאס, בשל שיגעון הגדלות של יחיא סינוואר וחבריו בעזה. סינוואר בשנים האחרונות הצליח להפוך את הנייה למנהיג סמלי יותר, שאולי נושא במשרה הבכירה ביותר בתנועה אבל בפועל לא הייתה לו השפעה דרמטית על המתרחש בעזה. הוא אמנם היה חלק מהנושאים והנותנים מול הקטארים והמצרים בכל הקשור לשחרור החטופים, אך ההחלטה הייתה ונותרה בידיי סינוואר.
הנייה היה ונותר פוליטיקאי שהפך עם השנים לפוליטיקאי מושחת ונהנתן. הוא שאף להיות הנשיא הפלסטיני ביום מן הימים ולמרות שהתנתק מעזה ועבר לחיי המותרות בקטאר, הוא עדיין נהנה מתמיכה עצומה
בין סינוואר לבין הנייה היו יחסים סבירים כל השנים. שניהם ילידי רצועת עזה ולכן ביקשו לנטרל את המתחרים בקרב הנהגת חמאס בחו"ל או בגדה המערבית (חאלד משעל, אל-עארורי ואחרים). ועדיין, צריך לזכור, הנייה היה ונותר פוליטיקאי שהפך עם השנים לפוליטיקאי מושחת ונהנתן. הוא שאף להיות הנשיא הפלסטיני ביום מן הימים ולמרות שהתנתק מעזה ועבר לחיי המותרות בקטאר, הוא עדיין נהנה מתמיכה עצומה בציבור הפלסטיני.
הוא נחשב בתוך חמאס לפרגמטיסט בהשוואה לסינוואר ודף ועדיין, בשבעה באוקטובר, טרח להצטלם כשהוא מתפלל ומודה לאללה על הטבח ביהודים. סינוואר לעומת זאת, היה ונותר פעיל טרור ואיש שטח בכל רמ"ח איבריו שאינו מהסס לרצוח אנשים במו ידיו. הנייה לא היה כזה. הוא הפך מכדורגלן, לסטודנט באוניברסיטה האיסלאמית בעזה ומשם כבר נכנס לפוליטיקה המקומית מיד עם הקמת חמאס והיה חלק ממועצת הסטודנטים של חמאס.
לימים הפך למנהל האדמיניסטרטיבי של האוניברסיטה האיסלאמית ולאחר גירושו למרג' א-זוהור התקדם בשורות הארגון. לאחר שחרורו של מייסד חמאס השייח' אחמד יאסין מהכלא (בעקבות ניסיון החיסול הכושל של חאלד משעל) הפך למנהל לשכתו וכך בעצם הכרתי אותו אישית. נפגשתי עימו כמה פעמים בעזה, גם לאחר שהתמנה להיות ראש ממשלת חמאס בתחילת 2006. הוא שמר תמיד על נימוסים גם מול התקשורת הישראלית אך מעולם לא הסתיר את דעותיו הניציות באשר לעתידה של מדינת ישראל כשטרח והדגיש כי סופה קרב.
פורסם לראשונה: 10:34, 31.07.24