כך פעלו מחלצי 669 בשיטפון שבו נספו האחים מעיין וסהר עשור | שטח אש
(צילום: דו"צ | עריכה: קורל קוט)
זה היה אחד החילוצים הנועזים והמסוכנים בזירה האזרחית שידעו יחידה 669 ומערך המסוקים של חיל האוויר בעשור האחרון. בחודש אפריל, בלילה סוער במיוחד, החלה הצפה אדירה של כבישי הדרום, בעקבות כמות גשמים של עונה שלמה שירדה בתוך שעות אחדות. עשרות משפחות שעשו את דרכן לחופשה באילת נקלעו לעין הסערה. שניים, מעיין וסהר עשור ז"ל, אח ואחות מטבריה, לא חזרו בשלום מהחופשה.
במשך 38 שעות פעלו יותר מ-40 לוחמים וטייסים, כשליש מהם במילואים, בפעולות החילוץ, בסיוע של שבעה מסוקים, בהם צמד מסוקי קרב מסוג אפאצ'י ושני מסוקי משטרה. לפני כשבוע, כמעט ארבעה חודשים אחרי החילוץ הדרמטי בערבה, העניק מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, תעודות הערכה ללוחמים שהשתתפו בחילוץ.
"הפעולה המחישה כמה החובה שלכם היא לסייע לא רק לכוחותינו מעבר לקווי האויב, אלא לכל אזרח בעת צרה, תוך הפגנת אומץ לב, מקצוענות, ולקיחת סיכון", אמר בטקס אלוף בר. סא"ל ד', מפקד 669, הוסיף: "זה מה שיקרה גם בחילוץ בלבנון או 1,500 קילומטרים מפה. ואם יגידו לי שזה בלתי סביר ולא אפשרי – אגיד שזו העבודה שלנו, שאין מישהו אחר".
מפקד 669 רמז בדבריו לאימונים חדשים יחסית שמבצעים ביחידה בשנה האחרונה – חילוץ לוחמי אוויר מאדמת איראן, אם ייאלצו לנטוש את מטוסיהם בתקופה עתידית. אבל בינתיים הם צוברים ניסיון מכל אירוע אחר שנקלע בדרכם, ומתפנים לשחזר עכשיו, ארבעה חודשים אחרי החילוץ בערבה, את היממה הסוערת שכללה לא מעט מצבים הרואיים.
"תעלה לאוויר את כל מי שיש לך"
זה היה עוד ערב שגרתי בבסיסי חיל האוויר פלמחים ותל נוף שבמרכז הארץ. התחזיות אמנם צפו גשמים אל תוך הלילה, אך ללא צפי חריג שיעיד על הבאות. הטייסות היו באותו הזמן בתקופת הדממה, ומי שאיישו את כוננות החירום בטייסות מסוקי היסעור והינשוף היו בעיקר צוותי מילואים. עם רדת החשכה נראו הבהובי הברקים הראשונים הרחק בקו האופק, ואז צלצל הטלפון הנייד של רס"ן ד', מנהל הטייסת התורן בטייסת הינשופים בבסיס הסמוך לראשון לציון.
על הקו היה יורם ראיטי, מפקד יחידת החילוץ ערבה. "הוא אמר לי 'מתחיל אירוע גדול בדרום. תעלה לאוויר את כל מי שיש לך, תוציא צוותים, כי יש הרבה טלפונים מאנשים שנתקעו בהצפות שמתחילות בערבה'", שחזר ד'. "מיד שלחתי הודעות לכל מי שבשיכון ויכול להגיע לטייסת, מעבר לאלו שהיו בכוננות. הזנקנו גם שני מסוקים מהצפון".
"מזג האוויר היה כל כך גרוע, שבמשך שעות לא התירו למסוקי הקרב שמסייעים באיתור לכודים במים להמריא ממחנה רמון", הוסיף ד'. "בטיסה דרומה לא ראינו כלום, העננות הסתירה הכל. נחתנו בחפ"ק שהוקם בשטח והבנו שהסיכוי שנאתר ניצולים הוא קלוש, בגלל הזרימה שרק התחזקה ככל שחלפו השעות".
ד' לא חיכה, וכמוביל מבנה יצא מהר לחפש בגובה נמוך ומסוכן ניצולים ראשונים. "הפעלנו שיטת סריקה מקובלת במצבים כאלה – הלוחמים וצוות המסוק, מלבד טייס המשנה שמטיס את הכלי, נצמדים לחלונות וסורקים מזוויות שונות בעיניים שלהם, למרות התנודות הקשות מהרוחות והגשמים הכבדים. כך, במשך שעתיים ארוכות ובסערה מוחלט. ואז בקצה המבט, מול אורות פנסי המסוק, ראינו לפתע עצם צף במים. זו הייתה מזוודה כחולה – ללא בעליה".
רגעים של תקווה – ושל עצב
קברניט הינשוף ומוביל המבנה, רס"ן ד', דיווח מיד בקשר לחפ"ק על המזוודה הכחולה, וזו הפכה לנקודת מפנה בחיפושים עבור כל הצוותים. אחרי שעות של תסכול שגבל בייאוש, רגע קטן של אופטימיות מזרים אדרנלין מחודש בעורקיהם של לוחמי החילוץ המנוסים, והטייסים שמפעילים כוח פיזי של ממש כדי לייצב את המסוקים ברוחות הסערה.
בחפ"ק מנסים לקשור את המזוודה הכחולה לנתונים שנאספו ממשפחות הנעדרים, אבל ד' לא מחכה. 15 שעות חלפו מההזנקה הראשונה, והוא מספיק מנוסה כדי לדעת שכל דקה יכולה להיות הבדל בין חיים למוות. "לפי המזוודה הבנו את כיוון הזרימה, ובהתאם לכך התאמנו את תוכנית הסריקה כדי לנסות ולאתר את בעליה. אספנו את המזוודה הרטובה, אבל לא מצאנו איש בקרבתה".
אחרי עוד שעתיים מורטות עצבים של חיפושים בגובה נמוך מאוד, השחר עולה וטייס המשנה של ד' צועק לפתע: "יש משהו במים!". הוא התקרב עם המסוק לגובה של 10 מטרים בלבד "ואז מולי נגלית דמות אנושית עם שיער ארוך ומלאה בזרדים וענפי עצים. גוף מכוסה כליל בבוץ, אבל ידיים מנפנפות לעברנו", שחזר ד'. "בשלב מסוים ראיתי רק עיניים וידיים כי המים כיסו אותה במהירות".
9 צפייה בגלריה
"הרופא במסוק אמר שמצבה טוב יחסית, וניסינו להבין ממנה היכן בן הזוג שלה"
(צילום: דוברות המשטרה)
ב-8:30 בבוקר, אחרי לילה מתיש, הדמות שחולצה על ידי הכוח מתבררת כשי דהאן, הניצולה ששרדה את השעות החשוכות והקרות. "הרופא במסוק אמר שמצבה טוב יחסית וניסינו להבין ממנה היכן בן הזוג שלה. היא אמרה לנו את שמו, סהר עשור. ברגע הזה הדלק כמעט נגמר לנו, אז הורדנו אותה בחפ"ק ויצאנו לתדלק בבסיס עובדה – ומשם לעוד גיחת חיפושים ממושכת באור יום".
בעודם סורקים באוויר, בשעת צהריים, קיבל ד' דיווח ברשת הקשר מצוות חיפוש מקביל. שני נעדרים אותרו זה לצד זו ללא רוח חיים – אחד הם הוא סהר עשור.
מכת הברק שחשפה את הרכב
12 שעות קודם לכן במחנה תל נוף, סרן י' בן ה-24 וחברו הפרמדיק ר', התחילו יממת כוננות שגרתית כמחלצים ב-669. ב-18:00 בערב, בעודם מתכוננים לארוחת הערב, קיבל י' את הקריאה. במצב כזה יש להם רבע שעה להיות עם הציוד המלא בבטן מסוק היסעור הגדול.
"המידע הראשוני היה על רכב שנתקע בנחל ציחור, וכבר בדרך, באוויר, הבנו שזה יהיה ארוע אחר לגמרי. בתוך פחות משעה היו באוויר שבעה מסוקים, גם כלי טיס מאוישים מרחוק (כטמ"מים – י"ז) הוזנקו", סיפר י'. עוד לפני שהגיעו בכלל לערבה הצטברו עוד ועוד קריאות חילוץ.
למרות התנאים הקשים, הלוחמים עשו הכל כדי לאתר סימני חיים. "במשך שעות של סריקות לא ראינו כלום, אבל לא ויתרנו", שחזר ר'. "באירועים כאלו, בדרך לזירה, אנחנו בדרך כלל חוברים למחולצים, מדברים איתם בטלפון כשאנחנו במסוק בדרך אליהם, ומקבלים תמונת מצב עדכנית שמסייעת לנו לחלץ באופן מהיר ומדויק. כאן הכל היה לוט בערפל".
מכל הדלק במסוק היסעור החל להתקרב לסיומו, השעות נקפו עמוק לתוך הלילה הסוער, והצוות של סרן י' עדיין לא איתא ולו ניצול אחד. ואז, ברגע אחד, הבזק של ברק עוצמתי האיר את השטח. בזכותו יכלו הלוחמים לראות מהמסוק רכב פרטי, שקוע עד לגובה החלונות, נסחף לאיטו – ונעצר באמצע הנחל השוצף.
ללוחמים לא היה מושג אם יש בתוכו אנשים, ואם כן – אם הם בחיים או מתים. מפקד הצוות, סרן י', מחליט לחוג עם המסוק מעל הרכב, למרות הסיכון העצום מול הזרם המתגבר, ולהוריד עם כבל מהמסוק את אחד הלוחמים. הוא בוחר בפרמדיק, וחברו הטוב, ר'.
"קשרתי אותו חזק לכבל ותדרכתי אותו תוך כדי", שחזר י'. "אמרתי לו שהוא היחיד שיראה אם יש מישהו ברכב, וייתן לנו תמונת מצב מלמטה. במצבים כאלה אני, כמפקד המשימה, מריץ סיכונים בשטח ומנהל אותם. יש לי רכב תקוע, אבל אין לי מושג אם יש בכלל מישהו בתוכו, בזמן שצוותים מקבילים מדווחים שהניצולים האחרים נעמדו על גגות הרכבים".
לוחמי 669 אמנם מאומנים לחלץ לוחמים מאדמת אויב תחת אש, או טייסים שננטשו בלב ים, אך הם אינם מוכשרים בחילוץ משיטפון. הסיבה – מדובר בסכנה הגדולה ביותר, בגלל הבלתי צפוי בשיטפון. סחף שמתעצם, ובכל רגע יכול להשתנות ולשנות הכל.
"אני יודע שר' ייתן מענה הכי טוב כפרמדיק אם ימצא שם ניצולים, והוא לא מהסס", תיאר י'. "רגע לפני שאני משחרר אותו, ויודע שבמצבים כאלה היו מחלצים שאיבדו אצבעות מהכבל מול רוח חזקה, אני אומר לו 'תסתכל לי בעיניים וקח שלוש נשימות עמוקות'. הוא לא השיב, רק נתן לי מבט שכולו קור רוח ונחישות והחל לרדת למטה".
"הדרך היחידה להציל את המשפחה"
בתוך פחות מדקה ר' מגיע לגג הרכב הפרטי. רובו כבר מכוסה במים, והזרם רק גובר ומאיים לנתק את אחיזת המכונית מהסלע. ר' מזהה שהחלונות סגורים, ועדיין לא מבחין בסימן חיים בפנים. הוא מחליט לשבור את חלונות המכונית המכוסים בבוץ, אך גם באדי חום – רמז ראשון לכך שהיה שווה בהחלט לקחת את הסיכון. אז הוא שומע לראשונה קולות אנושיים בתוכה.
"שבירת החלונות הייתה הדרך היחידה להיכנס, כי הדלתות ננעלו והמים החלו למלא את המכונית", תיאר הפרמדיק בן ה-21. "ראיתי את אב המשפחה יושב מקדימה, ומיד הוא אמר לי שילדיו הקטנים במושב האחורי. היה לי קשה לזהות אותם, ומי יושב איפה. החלטתי בזהירות לשבור את כל החלונות".
9 צפייה בגלריה
הרכב עם המשפחה בפנים. "אב המשפחה אמר לי שילדיו הקטנים במושב האחורי"
(צילום: דובר צה"ל)
ש', המכונאי המוסק, מבחין לרגע שר' כבר עם רגל אחת בזרם, וכמעט נסחף אל מותו. הוא מושך אותו מהר למעלה, כדי להוריד אותו מחדש בבטחה. בינתיים, במסוק מבחינים בשינוי בנתיב הזרימה שיצר "אי" באמצע הנהר הגדול שהתרחב מתחתיהם. טייסי היסעור מחליטים לנצל את ההזדמנות, ולנסות לנחות על האי, עשרות מטרים מהמכונית התקועה. כך, יוכל מפקד המשימה י' לשלוח את יתר הלוחמים כדי לסייע בחילוץ בני המשפחה".
תחילה משכו הלוחמים את הילדה בת ה-16 ואז את אחיה בני ה-12, צעקות הבהלה והפחד פסקו. "ברגע שהרמנו את הילדים על הידיים שלנו הם נרגעו, למרות שראינו בעיניים שלהם כמה הם מפוחדים", סיפר ר'. "הם שידרו לנו שהם סומכים עלינו שנחלץ אותם בחיים, וכך קרה".
"לקחנו פה לא מעט סיכונים, אבל זו הייתה הדרך היחידה להציל את המשפחה", הוסיף י'. "הם גם ידענו שאנחנו היחידים שנמצאים שם עבורם. זה החילוץ הכי מורכב שנתקלתי בו בשירות שלי, ובסיומו הייתה לכולנו תחושת גאווה ענקית".
"אחד מחמשת החילוצים הכי קשוחים"
הצוותים של ד' ושל י' לא נתנו להצלחות ההרואיות ולבשורות הקשות להקהות את צעדיהם. יחד עם עשרות המחלצים הם המשיכו לגיחות הסריקה והצילו חיים נוספים, רבים מהם נעמדו על גגות מכוניות או אחזו בשברי עצים בגדול הנחלים.
בשעת לילה מאוחרת, בחלוף יממה וחצי סוערות במיוחד, הם שבו לבסיסי האם, מבינים שהשתתפו באחד ממבצעי החילוץ האזרחיים המסוכנים והמורכבים ביותר בשנים האחרונות. "יש אנשים שיגידו לך שאנחנו משוגעים שעושים את זה, אבל אנחנו יודעים שבהרבה אירועים שגם יקרו בעתיד – אנחנו נהיה הקו האחרון להצלת חיים, אין בישראל מישהו אחר שאפשר להעביר אליו משימה כזו", אמר י'.
"זה ללא ספק היה אחד מחמשת החילוצים הכי קשוחים שהיו לנו, לצד אירועים כמו נחל צפית וחילוצי תושבים מבתיהם בשריפות גדולות", סיכם ד'. "בשביל זה אנחנו כאן".
