בתלבושת אחידה, ילקוט על הגב, קופסת אוכל עם כריך ופרי ובקבוק מים היא יצאה בכל בוקר לבית הספר. ילדה חייכנית, בריאה, פעילה, שמחה ונמרצת שרצתה רק ללמוד עברית וחשבון ומולדת. שנה אחר כך, כמו משדה קרב, היא חזרה שונה לחלוטין. שבורה, מפורקת נפשית. הנזק שנגרם לה, כך קבעו הרופאים, ילווה אותה לכל החיים.
במשך יותר משנה, מדי יום ביומו, חוותה תלמידת בית ספר יסודי ממרכז הארץ חרם חברתי, תוך שהיא סופגת קללות, אלימות פיזית, איומים השמצות ועלבונות מצד תלמידות הכיתה תוך התעלמות הצוות החינוכי עד שקרסה, נזקקה לטיפול ונקבעה לה נכות לצמיתות. כעת בעקבות הסכם פשרה, היא תפוצה בסכום של 270 אלף שקל, למרות שהנזק שנגרם לה, ילווה אותה לכל אורך חייה.
כתב התביעה שהוגש נגד בית הספר והרשות המקומית מגולל אירועי פגיעה נפשית אכזריים שכללו סדרה של מקרים ורצף אירועי אלימות פיזית ומילולית קשה, באופן שהלב והדעת אינם מסוגלים לקלוט.
"ההורים שלחו את בתם, הנמצאת בשנותיה העדינות בה מתעצבת אישיות של ילד, בבטחה ובאמונה מבלי שידעו על הנעשה בבית הספר", נאמר בכתב התביעה. "מדי יום, בהגיעה ללימודים, חוותה התנכלויות בכיתה ובבית הספר לרבות בשירותים, בתוך כיתת הלימוד, בשיעורים ובהפסקות, בעיטות, מכות חזקות וזריקת חול על ידי תלמידי הכיתה".
וכל זאת, כשהצוות החינוכי, כולל המחנכת ומנהלת בית הספר, עומד מהצד, לא מתערב ולא מערב את ההורים או מיידע אותם בנעשה. "בין בשל עצימת עיניים ובין בשל חוסר אכפתיות", נאמר בכתב התביעה.
בית הספר, כך נטען, לא ניסה כלל לעצור את הפגיעה המתמשכת. "ההנהלה והצוות החינוכי לא נקטו בצעדים אופרטיביים למניעת המקרים, לרבות השעיית התלמידים המתנכלים ופעולות מנע בכיתה דוגמת שיחות, הבהרת חומרת המקרים, גיבוש המרקם החברתי בכיתה ופעולות עקירה מהשורש של אלימות וכן הפנמה של ערכי סובלנות כלפי הזולת".
התלמידה עצמה פנתה אף היא פעמים רבות לצוותים החינוכיים, אך במקום לקבל עזרה ותמיכה, נאמר בכתב התביעה, האשימו אותה כי היא זו שמציקה ולועגת לבנות. הזלזול שגילו הצוותים החינוכיים בתלונותיה גרמו להידרדרות במצבה הנפשי והובילו לירידה בתפקודה הלימודי ולחוסר רצון שלה ללכת לבית הספר. "לאט־לאט החלה הילדה לגלות סימני מצוקה, מדי ערב היה קושי להרדימה ומדי בוקר היה קשה לארגן אותה ללימודים", נאמר בכתב התביעה.
עוד נטען, כי לא רק שחברי הצוות החינוכי לא מסרו להורים מידע על ההתעללות שעוברת בתם ‑ אלא שגם כאשר הבת סיפרה על כך לבסוף להוריה והם פנו לבית הספר, הם לא קיבלו התייחסות מעמיקה ופניותיהם נפלו על "אוזניים ערלות". לבסוף, הפסיקה הילדה להגיע לבית הספר כלל. "האם, שהייתה אובדת עצות, לא יכלה לעמוד מהצד ולראות את בתה סובלת וחוזרת כל יום מהלימודים כשהיא בוכה, חבולה ושבורה נפשית", נכתב בכתב התביעה, "עד שכלו כל הקצים וכאקט חד־צדדי החליטה שלא לשלוח את ביתה לבית ספר".
אבל גם כעת, אותות המצוקה ששידרו הילדה והוריה, לא הדליקו את הנורות האדומות לצוות החינוכי שכשל ולא מצא לנכון לפנות לקצין ביקור סדיר, בשל היעדרותה מהלימודים ולא פעל להחזירה לבית הספר או להעבירה לבית ספר אחר. בשל מחדלים אלה, נמשכה ההידרדרות במצבה הנפשי, שכללה הסתגרות, חוסר שקט והתנגדות חריפה לאזכור שם בית הספר וצעקות בהלה מתוך שינה. גם ביום שבו עזבה את בית הספר היא חוותה מסרים של שמחה על עזיבתה מצד התלמידים, ובהמשך נזקקה לטיפול רפואי במרפאת נפש בבית חולים.
הרשות המקומית הכחישה את הדברים וטענה כי יש לדחות את התביעה וכי אין קשר סיבתי בין הטענות המוכחשות לבין נזקיה. גם המוסד החינוכי הכחיש את הטענות והצהיר כי בית הספר עשה כל אשר לאל ידו לסייע לילדה בפן החינוכי החברתי והאישי תוך הקדשת משאבים ומאמצים של מיטב הגורמים החינוכיים. לטענתם, ההורים לא שיתפו פעולה ואין קשר סיבתי בין טענותיה המוכחשות לבין נזקיה הנטענים ומוכחשים.
בהסכם הפשרה נקבע כאמור, שהילדה תפוצה בסכום של כ-270 אלף שקל. "לפנים משורת הדין, מבלי להודות באחריות או אי אלו מטענות הצדדים ולסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובעת". עו"ד רוית פישר ממשרד עורכי הדין זילברג-פישר, שייצגה את הילדה אמרה, כי "בתי המשפט מכירים כיום בנפגעי חרמות ואלימות חברתית כניזוקים לפי פקודת הנזיקין ומוכנים להחיל אחריות על הגורמים אשר מתרשלים במניעה, פיקוח, חינוך, טיפול והסדרה של אירועים חמורים מסוג זה".
נידוי ללא הפסקה - החרם מלווה כיום ילדים לכל מקום
"חרם זה דבר נורא. הוא משפיע בצורה הרסנית על נפש הילדים, ובמיוחד לאור צורת החיים היום", מסבירה עו"ד ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד, את אחת ההשלכות המטרידות של התבגרות בעידן הדיגיטלי. "קורה פה משהו מאוד דרמטי ברמה החברתית. אם פעם לילדים שהתמודדו עם חרם בכיתה או אפילו בשכבה, הייתה את תנועת הנוער, או את הילדים בשכונה לשחק איתם, או אפילו את החדר בבית, לברוח אליו, היום הרשת הולכת איתך לכל מקום. המצב הזה הופך את העוצמה וההיקף של הפגיעה לקשה יותר, ובווליום גבוה יותר".
השבוע ערכה ועדת החינוך דיון שעסק בחרמות והתאבדויות בקרב בני נוער. "לפני שאותם ילדים התאבדו, הנפש שלהם נרצחה", סיפרה יובל שמש בת ה-17.5, שעוברת חרם מאז כיתה א'. "אסור שזה יקרה יותר. ואם זה קורה, מערכת החינוך צריכה לעצור ליום אחד ולהבהיר לכל התלמידים הרצאה מדוע זה אסור. מכיתה א', צריך להעביר שיעור על קבלת האחר. אני נשארתי חזקה, בעזרת המשפחה שתמכה בי”.
לדברי עו"ד וינדמן: "חרמות עלולים להביא למצבים קיצוניים, ומצד שני צריך להיזהר מהקישור, כדי שחלילה ילדים לא יקבלו את המסר שזה המוצא למצבם. הנתונים מלמדים שבשנים האחרונות יש עלייה במצוקות רגשיות אצל בני נוער - גם בחומרה שלהן וגם בהיקף, של עשרות אחוזים. ולצד זה יש מערכת בריאות נפש שנמצאת בקריסה. לא ראיתי שבתקציב האחרון יש התייחסות מספקת למעטפת הרגשית של ילדים שנמצאים במצוקות רגשיות".
"צריכים להיות מערכים חינוכיים קבועים לטיפול בחרמות, אבל הנטל לא יכול להיות רק על המורים. פעם היו עובדות סוציאליות בבתי הספר, היו עוד מבוגרים משמעותיים מעבר למורים. בנוסף צריך גם אחריות הורית. יש מסיבת ל"ג בעומר? לשאול האם כולם מוזמנים? לשמש דוגמה. בסוף התנהגות מדברת הרבה יותר חזק מאלף מילים".
מוקד פניות תלמידים במשרד החינוך, המאויש על ידי פסיכולוגים ומומחים בימים א'-ה', מהשעות 08:00 ועד 20:00, ויום בשישי מ-08:00 עד 14:00 בטלפון: 6552*
