שירה איסקוב בבית המשפט
(צילום: רועי עידן, אילנה קוריאל)
תמצית גזר הדין של אביעד משה, שנשלח אתמול (חמישי) ל-23 שנות מאסר בפועל, ניתן על ידי השופטים בצורה סיפורית, והסיפור שביקשה לספר ראש הרכב השופטים יעל רז-לוי חתם באופן ראוי את סיפורה, עד כה, של שירה איסקוב - ששרדה ניסיון רצח, השתקמה והפכה לסמל עבור נשים רבות אחרות.
"ערב ראש השנה תשפ"א, שעת בין ערביים. ריח החג באוויר", פתחה השופטת רז-לוי את דבריה בהקראת גזר הדין. "הכול עסוקים בהכנות אחרונות לחג, ילדי השכנים משחקים בחצר, שלווה פסטורלית על רקע המדבר. לפתע נשמע באוויר הצח בכי רם של תינוק, וקולות של חבטה ועוד חבטה, וילד המשחק לו לתומו בחצר ביתו, אץ חיש מהר לאמו – עדי גוזי – מפציר בה לעזוב את עיסוקיה ולחוש לעזרת התינוק הבוכה בכי מר.
"בליל של זעקות ובכי מתערבבים זה בזה. זעקות המתלוננת המתחננת על חייה בפני הנאשם, בן זוגה ואבי בנה, בכיו של הפעוט, בכי קורע לב של מי אשר חייו השתנו לנצח, זעקות אמה של שירה אשר שומעת את פרץ האלימות תוך כדי שיחת הטלפון עם בתה, ומבקשת מהנאשם שיחדל, מתקשרת למשטרה ומתחננת שיחושו לעזרת שירה, כי ידה קצרה מלהושיע; וצעקות השכנים לנאשם שיחדל מיד. אך הנאשם בשלו, אוחז בגרונה של שירה, לוחש לה 'תמותי כבר', מביט אל תוך עיניה וחונק אותה. והיא עדיין בחיים, נאבקת לנשום למרות שהיא מרגישה שהחמצן כבר אוזל. אך הנאשם בשלו".
הזירה המשפטית היא הזירה האחרונה בסיפורו של אביעד משה, אך היא בהחלט לא הזירה האחרונה של שירה איסקוב. העונש התקדימי, שבו נקבע כי גם התעלל בבנו הפעוט כיוון שזה נאלץ לצפות במעשה הנורא, הוא רק עוד תקדים בשורה של תקדימים בסיפור של שירה. אבל הזירה המשפטית היא זו שמשרטטת גם את הנורמות המשפטיות והציבוריות עבור מתלוננות בעתיד.
שרית חדד שרה לאיסקוב בבית החולים
ראשית, בית המשפט הבהיר שהאשמה לא טמונה אצל הקורבן גם אם הצד הפוגע מנסה להטיל עליה את האשמה. אביעד משה ניסה להסביר כי שירה גרמה לו "לאבד את זה", והשופטים דחו את דבריו מכל וכל. "לא ניתן להסכים עם ניסיון ליצירת קשר כסיבה, כמחולל, או כנסיבה מקלה, בין פרץ אלימות מעורר פלצות של הנאשם אשר מנסה לרצוח את המתלוננת באופן ברוטלי, לבין ויכוח בין בני זוג וחילופי דברים ביניהם, גם אם אלו קשים ומרים, שאחרת אנה אנו באים", נכתב בגזר הדין.
בעוד שאביעד משה ניסה לשרטט את הצד שלו בסיפור שלו, שירה איסקוב התייצבה באומץ מול הציבור הישראלי, בפנים חשופות, ותיארה כיצד אדם שאמור היה להיות אחד הקרובים אליה ביותר, ניסה לרצוח אותה.
הסיפור של איסקוב הפנה זרקור להרבה נקודות תורפה בחוק הישראלי. ראשית היה זה הליך הגירושין שלה, שבה משה היה צריך להעניק לה גט. היא אומנם זכתה לגט המיוחל, בין היתר לאחר שבית הדין הרבני איים לכלוא אותו בצינוק, אך העובדה שהיא הייתה תלויה באדם שניסה לרצוח אותה העלתה לראש סדר היום הציבורי את קשיי הגירושין ברבנות שנשים רבות נאלצות לעבור בישראל.
לאחר מכן היו אלה הניסיונות של משה להמשיך ולהיות חלק בתהליכי קבלת ההחלטות בנוגע לעתידו של בנם. בדצמבר 2020 אושרה סופית שלילת האפוטרופסות מהורה בשל רצח, ניסיון רצח או אונס במשפחה - וגם כאן הצליחה איסקוב להשפיע על התודעה הציבורית.
עוד לפני ההכרזה על גזר הדין, איסקוב בחרה להעביר מסר דרך עמוד האינסטגרם שלה, ובו פרסמה תמונה עם בנה. "לפני 15 חודשים השתחררתי מבית החולים וחזרתי אליך, אחרי שמבחינתך נטשתי אותך במשך חודשיים. לא זיהית אותי ולא הבנת מה אני רוצה ממך. ארבעה חודשים לקח לך להתקרב אליי ולהאמין בי שוב. לא אשכח לעולם את הפחד שהיה בי, שעכשיו אני הולכת למות על הרצפה במטבח ולא אוכל לגדל אותך יותר. אני תמיד אשמור ואגן עליך. מקווה שהשופטים היום יזכרו את כל מה שעברנו בלילה הארור הזה ועדיין עוברים וימצו איתו את הדין".
5 צפייה בגלריה
נאבקה להישאר בחיים עבור הבן, שקיבל סוף סוף את שם משפחתה
(מתוך האינסטגרם של שירה איסקוב)
גזר הדין של השופטים אתמול אכן הראה שהם ועוד איך זוכרים את שעבר עליה - ומיצו את הדין עם משה. זהו אחד העונשים החמורים ביותר שניתנו, כאמור בזכות הרשעתו בעבירה של התעללות בקטין, הרשעה תקדימית שסנגורו של משה כמעט ללא ספק יערער עליה. במקרה שכזה, המאבק יעבור לשופטי העליון שיצטרדו לדון בהרשעה ובעונש.
יו"ר נעמת חגית פאר כבר הספיקה לומר שהארגון יבקש לעגן בחקיקה את סוגיית ההתעללות בקטינים. "שינוי החקיקה שאנו מבקשות לקדם יקבע שבכל מקרה של אלימות קשה בנוכחות קטינים - הדבר ייחשב להתעללות בקטינים", אמרה פאר.
אבל שירה המשיכה בחייה. אתמול בבוקר אישר משרד הפנים לשנות את שם משפחתו של בנה לאיסקוב, כך שכמעט ולא יישאר זכר ביומיום לאביעד משה, והיא תזכה לכתוב את הפרקים הבאים בחייה כשהיא חופשייה, ומשאירה מאחוריה את הזיכרונות מהחיים הקודמים.
פורסם לראשונה: 22:47, 27.01.22
