שום דבר בשער המתכת ובשורת המכוניות שחונות בחוץ לא הסגיר את מה שהתחולל בתוך בסיס המודיעין המסווג שבמרכז הארץ בנובמבר 2023. במתקן, שב-7 באוקטובר הפך בן-רגע למרכז העצבים של המאמץ המודיעיני בסוגיית החטופים, הסתובבו עשרות אנשי מילואים במדי ב', וגם כאלו על אזרחי. לצידם התהלכו חיילים סדירים עם כומתות ירוקות, שנתלשו מתפקידם הרגיל וקיבלו משימה חדשה - כזו שלא דמיינו שיעסקו בה אי פעם בשירותם הצבאי.
בתוך מבנה קטן, עם שני חדרים בתוכו, ישבו חלק מהאנשים שתפקידם היה לגרום לעסקת החטופים בין ישראל לחמאס לצאת אל הפועל. במשך שבעה ימים הם נעו בין תחושה של הצלחה ותקווה, כששמעו על שחרור נשים וילדים מהשבי בעזה - לבין הדקות שלאחר מכן, שבמהלכן הבינו שמחר יום חדש, עם קשיים חדשים.
(צילום: מטה משפחות חטופים )
10 צפייה בגלריה
"כמעט לא הייתה שמחה. רק דאגה מהיום הבא"
(צילום: Amir Levy/Getty Images, Reuters, Ahmad Hasaballah/Getty Images, דוברות שניידר)
באחד הערבים האלו ישבו בחדר אחד האלוף במיל' ניצן אלון, שמונה בתחילת המלחמה למפקד המאמץ המודיעיני להשבת החטופים, ואלוף נוסף במילואים – פולי מרדכי, איש יחידת הפעלת הסוכנים 504 וערביסט עם הבנה ייחודית בנבכי המזרח התיכון. מהמשרד נכנסו ויצאו בכירים באגף המודיעין, יחד עם אנשי מילואים שנשאו מידע פנימה והחוצה. רשימת החטופים שהיו אמורים להגיע באותו ערב התעכבה, והתחושה העמומה שמשהו לא תקין התגברה.
הטלפונים האדומים התחילו לצלצל, כשעל הקו בכירי מערכת הביטחון ושותפיהם במוסד ובשב"כ. והיו עוד טלפונים שצלצלו בחוץ, אזרחיים, שעליהם הופיעו שמות בערבית. על הקו היו המתווכים מהמדינות הערביות, שגם הם אמורים להיות חלק מהצלחת הפעימה, והם נשאו בפיהם בשורה – חמאס טוען שלא נכנסו מספיק משאיות, והוא לא מתכוון להעביר רשימה חדשה.
לפני שנה בדיוק יצא לדרך ההסכם שבסיומו שוחררו 104 חטופים, מהם 80 ישראלים ו-24 זרים. מאחורי התמונות המרגשות, התמודדו בישראל עם הדילמות האכזריות ביותר שניתן להעלות על הדעת. חזרנו אל אותם הרגעים, ואל האנשים שהיו בלב ההתרחשויות הדרמטיות. דבר אחד היה כמעט משותף להם: תקראו לזה הסכם, ביקשו, לא עסקה. "בעסקה אתה מעביר חפץ, כסף או נדל"ן", אומר אחד מהם, משרטט היטב את ההבדל המוסרי התהומי בין ישראל לחמאס. "בני אדם הם לא עסקה".
ההסכמים שנחשפים לראשונה
"הכול התחיל בשתי קבוצות בקבינט", מספר גורם המעורה בפרטים, אחרי שהשבת החטופים הוכנסה למטרות המלחמה עם כניסת בני גנץ וגדי איזנקוט לממשלה. "אחת שהתנגדה להסכם, וכללה את שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר; וקבוצה אחרת שהייתה בעד ההסכם, וכללה את ראש המוסד דדי ברנע, גנץ, איזנקוט ויו"ר ש"ס אריה דרעי. התחיל דין ודברים ארוך של כמה ימים - עד שלאט-לאט מגיעים לאיזושהי הסכמה של איך נכון לעשות את ההסכם".
10 צפייה בגלריה
הראשונות ששוחררו "בשיטה הקטארית". יהודית ונטלי רענן אחרי שחרורן
(צילום: AFP PHOTO / US Embassy in Jerusalem)
את פריצת הדרך, מספר אותו גורם, הביא השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר - שחתר לכך שבמקום 50 חטופים בחמישה ימים, ישוחררו 80 חטופים בשמונה ימים. "בהתחלה הרעיון היה נראה לא מחובר למציאות, אבל הוא התקבל", אמר הגורם. "זה הוביל את ראש הממשלה להצטרף למחנה התומכים, וגם היה מה שפרץ את הדרך לקבל את ההסכם".
ואולם, הכאוס ששרר כבר אז ברצועת עזה - אחרי שבועות של הפצצות מסיביות - העלה ספקות אם חמאס בכלל שולט בסיטואציה, ואם קטאר ומצרים אכן יכולות להביא לשחרור חטופים. התפיסה הייתה שארגון הטרור, שאמנם פתח את המלחמה במכת פתע, לא היה מוכן לתגובה החריפה של צה"ל, ונואש לזמן התארגנות שאותו לא ששו בישראל לתת לו.
"כולם היו ספקנים", מתאר אחד הגורמים. ישראל הייתה זקוקה לוודאות, וקיבלה אותה בשתי עסקאות שהוצגו בזמנו כ"מחוות הומניטריות" - אך בפועל, אנו חושפים כעת לראשונה, היו המהלך המקדים שאפשר את ההסכם הגדול. תחילה, ב-20 באוקטובר 2023, שוחררו החטופות יהודית רענן (59) ובתה נטלי (18), בתיווך קטארי; ושלושה ימים לאחר מכן שוחררו יוכבד ליפשיץ ונורית קופר, בתיווך מצרי.
יוכבד ליפשיץ ונורית קופר יוצאות לחופשי
בישראל קראו לזה "עסקאות חוטר", שמטרתן להוכיח את היכולות של כל הצדדים - משחרור החטופים עצמם, ועד להגבלות על האיסוף המודיעיני הישראלי ברצועת עזה במהלכו. "רצינו לראות שהם באמת מסוגלים לקחת ולהעביר את החטופים ממקום למקום בזמן שאנחנו מפסיקים את האיסוף האווירי", תיאר גורם ביטחוני, "ולראות שכל הקצוות עם הצלב האדום יכולים להיסגר". הוא מכנה זאת "השיטה הקטארית" ו"השיטה המצרית", ששתיהן הצליחו.
כבר במו"מ על שחרור ארבע החטופות, שהיה למעשה הפיילוט להמשך, נחשפו בישראל לשיטות המשא ומתן האכזריות של יחיא סינוואר, שלא בחל בשימוש ציני בחיי החטופים ובמצבם. "ב-21 באוקטובר לא הסכמנו לתנאים שדרש, וחמאס איים שהמבוגרות שמיועדות לשחרור הן בסכנת חיים", תיאר גורם הבקיא בפרטים. "לבסוף שתיהן שוחררו בחיים".
עם הידע שהצטבר משתי העסקאות, צוות שהוצב בדוחא המשיך במגעים להסכם מקיף - בזמן שצה"ל מפעיל לחץ צבאי כבד. ב-27.10.23 נכנסו כוחות לצפון רצועת עזה, והחלו לטהר בה שטח אחר שטח, שכונה אחר שכונה, כדי שחמאס יבין שהזמן לא משחק לטובתו. לאורך הימים הללו, ראש המוסד וראש ממשלת קטאר מוחמד א-תאני ניהלו מגעים קדחתניים, החליפו טיוטות ושיפצו נוסחאות. זה לא היה פשוט, מאחר שלא היה ידוע מי חי, מי מת ומי בכלל לא נחטף. מספר הנעדרים ב-7 באוקטובר היה גדול מ-3,500, עד שמפקדת השבויים והנעדרים של אלון גיבשה רשימה של 251 חטופים - מהם 100 חטופים חיים בקטגוריית נשים וילדים. חמאס, מצידו, סירב להחשיב כילדים שישה חטופים בני 19-18 שטרם גויסו לצה"ל - כך שלתפיסתו היו בשבי 60 נשים ורק 34 ילדים.
בישראל הבינו כי אם ששת החטופים הללו לא יוגדרו כ"ילדים" במסגרת ההסכם, חמאס עלול להגדירם כחיילים, ופתחו במסכת שכנועים שהרחיקה לכת עד כדי שינוי הכרזות של מטה החטופים - כך שלרשימת הילדים שהופיעה בהן התווספו אותם שישה שמות. ישראל, מצידה, נדרשה להוסיף עוד אסירים פלסטינים שמיועדים לשחרור בהסכם. דרישות אחרות של חמאס נגעו למספר משאיות הסיוע ההומניטרי שייכנסו מדי יום לרצועה; וגם, לראשונה במלחמה, להכנסת דלקים.
10 צפייה בגלריה
חמאס מחה שאין מספק משאיות, ישראל הוכיחה למתווכת שהוא האשם. העברת הדלק הראשונה לעזה
( צילום: Mohammed ABED / AFP)
וכך זה נמשך, נוסחה ועוד נוסחה, עד שבסופו של דבר התקבלה ההודעה המיוחלת מדוחא: הושג המתווה שקיבל גם את הסכמתו של סינוואר במנהרות. המתווה שהתגבש כלל עד עשרה ימי הפוגה, שבמהלכם חמאס ישחרר מדי יום לפחות עשרה חטופים ישראלים, ילדים ונשים - לצד עובדים זרים חטופים. בתמורה התחייבה ישראל לשחרר שלושה אסירים ביטחוניים שאינם רוצחים עבור כל חטוף, ולאפשר כניסת סיוע ודלק לעזה. האור הירוק מהקבינט ניתן, וכעת צריך לעבור מכשול נוסף: אישור ממשלת ישראל.
ישיבת הממשלה
ישיבת הממשלה ההיסטורית התקיימה בלילה שבין 21 ל-22 בנובמבר, ומשימת השכנוע הוטלה על בכירי מערכת הביטחון. "רונן בר, הרצי הלוי, דדי ברנע וניצן אלון דיברו בפני השרים", סיפר. "אלה לא היו רגעים נעימים. הם נתנו הסברים למה חייבים לקבל את העסקה, והכול היה מאוד אמוציונלי. זו הייתה תקופה קשה, לא היה רגע של שמחה במשך כל כך הרבה זמן".
כחלק ממסע השכנוע, הבטיחו אנשי הביטחון כי שחרור החטופים - מלבד משמעותו הערכית - יקל על צה"ל להילחם, וישחרר לו אילוצים וקשיים. הם חזרו ואמרו שמדובר במהלך "אחראי ונשלט", שבסיומו צה"ל יוכל לשוב אל הלחימה. האלוף במיל' אלון דיבר באופן אישי עם כמה משרי הציונות הדתית, שבסופו של דבר השתכנעו והצביעו בעד; השרה אורית סטרוק אף אמרה לאחר מכן כי המתווה המדובר הוא "הישג". מולם, השרים וסרלאוף ואליהו מעוצמה יהודית השאירו פתק "נגד" ועזבו, בזמן שראש מפלגתם איתמר בן גביר נאבק נגד ההסכם עד סוף הישיבה - והצביע נגד השבת הילדים והנשים.
התנאי של הממשלה היה ברור, אך מתגדי ההסכם הטילו בו ספק: עשרה ימי הפוגה בלבד, שיתנהלו תוך שמירה על ביטחון הכוחות, ובסיומם צה"ל יוכל לחזור לתמרן. בישראל ידעו כבר אז שחמאס ינצל את ההפוגה כדי להתארגן מחדש, אבל מדגישים שבימים שבהם שוחררו חטופים לא נפגע ולו חייל אחד.
גורם צבאי סיפר: "בדרג המדיני, אבל גם בתוך צה"ל, היו מי שאמרו - 'איך נעשה הסכם? הכוחות ילכו אחורה, ואז יתקפו אותם והם לא יוכלו לשוב ולתמרן'. הצבא התחייב שהוא נתן את האפשרות להסכם בטוח שיחזיר הביתה אנשים בחיים, ושנדע להמשיך לתמרן לאחר מכן ולפרק את חמאס צבאית. וזה מה שקרה".
הפרות אכזריות, מהשנייה הראשונה
חודש וחצי של תיאומים ותכנונים על הנייר הגיעו לישורת האחרונה ב-24 בנובמבר 2023. הג'יהאד האיסלאמי אמנם עוד ירה רקטות בשעה 07:15, רבע שעה אחרי כניסת ההסכם לתוקף, אך ישראל המשיכה להתכונן לשחרור ראשון, ונערכה מראש עם מקרים ותגובות - כמו למשל, מחבלים שלא יֵדעו שיש הפסקת אש ויירו. הוקם חפ"ק בין-ארגוני שעבד 24 שעות ביממה, עם צוותי משטרה, משרד הבריאות, שב"כ, מוסד, כוחות מיוחדים, כוחות חילוץ ועוד.
10 צפייה בגלריה
"ראש המוסד התקשר ואמר לרה"מ הקטארי - תקשיבו, לא תהיה עסקה". שרון והתאומות אמה ויולי
(צילום: דוברות מרכז שניידר)
במקביל התנהל חפ"ק מבצעי, שתפקידו היה להסתכל על תנועת החטופים בתוך הרצועה וגם להיערך לשינוי הצירים כדי לוודא שיגיעו בשלום - מאחר שהיה חשש כבד שהמון עזתי יפגע בחטופים בזמן נסיעתם ברכבי הצלב האדום. פסקל הונדט, שהיה אז ראש תת-המשלחת של הצלב האדום לעזה, הרגיש זאת היטב על הקרקע: הפנים הידידותיות הראשונות שראו החטופים היו שלו ושל אנשיו. מדי יום קיבל הצלב האדום נקודת מפגש אחרת, וכשאנשיו הגיעו אליה - הם נתקלו בהמון עזתי. "אני זוכר את החשיכה, ושהגנו פיזית על החטופים", אומר הונדט. "היה לנו מסלול מוגדר, אבל לעיתים היה צריך לשנות אותו בגלל המצב הביטחוני, או כי חלק מהכבישים היו חסומים מההריסות. זו התאמה עקבית ותחת לחץ. אתה יכול להחזיק תוכנית מושלמת, אבל צריך לשנות אותה כל הזמן בגלל הסביבה".
לקראת קליטת כל פעימת חטופים הייתה היערכות מבצעית בשטח, שכללה שיח ישיר בין אנשי המפקדה לכוחות. אדם שנכח בחמ"ל המבצעי מספר על "פרץ של שמחה" בכל פעם שהתהליך הושלם בהצלחה. במקביל, התנהלו תיאומים עם ממשלות תאילנד והפיליפינים על קליטת העובדים הזרים, לצד "סאגה שלמה" מול הנספח הצבאי הרוסי בגלל שחרור רוני קריבוי כמחווה לפוטין. למפקדה של ניצן אלון יש תפקיד מכריע בכך: היא מייצרת תמונת מצב מודיעינית לקבלת החלטות אסטרטגיות במו"מ, מסנכרנת את שיתוף הפעולה בין שב"כ, צה"ל והמוסד, ועומדת בקשר גם עם המתווכות. היא כוללת כמה צלעות מרכזיות: הראשונה מודיעינית; השנייה, ליווי משפחות החטופים ועדכונן, כשאלון עצמו נפגש איתן גם הוא; השלישית מבצעית, וכוללת גם תכנון משותף ושילוב שיקולי שו"ן (שבויים ונעדרים) בפעולות של פיקוד הדרום וחיל האוויר; והרביעית, גיבוש אסטרטגיית המו"מ, יחד עם שב"כ והמוסד.
צה"ל עצמו נערך לקליטת השבים פסיכולוגית ורגשית: בין השאר הובאו למשוחררים חפצים אישים מבתיהם, תמונות ובגדים שהם אוהבים. המפקדה עקבה מקרוב שכל שחרור מתקיים כשורה, מהמודיעין הראשוני ועד קבלת חיווי מהכוחות הקולטים בשטח שכל מי שאמור היה להשתחרר נמצא.
בין ראש המוסד לראש ממשלת קטאר א-תאני התנהל קו ישיר בטלפון, ורשימות החטופים הועברו ביניהם בוואטסאפ. הנציג הקטארי עמד בקשר עם אנשי חמאס, בעיקר עם איסמעיל הנייה, וצוותו העביר את המסרים מארגון הטרור לצוות ישראלי ששהה בדוחא בפיקוד איש המוסד, וכלל גם נציג שב"כ ונציג מטעם אלון. מלבד א-תאני, גורם נוסף שסייע היה ראש ה-CIA וויליאם ברנס, שלימים אמר ברנע בשיחות סגורות כי מגיע לו פרס ביטחון ישראל על "החלטות טובות מאוד". באחד הלילות גם הנשיא ג'ו ביידן עצמו התערב באופן ישיר, ושוחח עם אמיר קטאר.
גורם בכיר בצה"ל הסביר כי "למעשה, כל יום של פעימה הוא מבצע, וכך הוא גם נוהל מהחפ"ק המבצעי, שכלל מוחות מבצעיים כניצן אלון, לצד אנשי שב"כ ומוסד ואנשי מילואים מכל הדיסציפלינות - שהיו 'המוח האחורי' לשלוחה הקדמית בקטאר". גורם מדיני סיפר ל-ynet כי "בכל פעם שהתרחש משבר, הוא עלה לשיח בין ברנע לבין א-תאני, כשאלון מסייע - וראש המוסד כל הזמן בקשר איתו, כי הוא שולט במודיעין".
בכל יום לאורך ההסכם קיבלה המפקדה של אלון את רשימת השמות, ואחרי שעברה עליהם יחד עם המוסד ושב"כ הועברו הערות למתווכות. למול הרשימות שאושרו, גיבשו שב"כ ושב"ס רשימת אסירים שצפויים להשתחרר. ואולם, לדברי גורם בכיר, "השנייה הראשונה" של ההסכם התחילה בהפרה מצד חמאס. "היינו אמורים לקבל את רשימת המשוחררים עד לשעה 16:00 – והם היו אמורים להשתחרר עד השעה 19:00 שלמחרת", תיאר. "יש שני תנאים בסיסיים בהסכם: קודם כל משחררים אימהות וילדים, והתנאי השני הוא שככל האפשר, לא מפרידים את האימהות מילדיהן. אבל ביום הראשון נתנו לנו רשימה של נשים מבוגרות".
כעת עמדה ישראל בפני התלבטות אכזרית: האם להבליג - או לסרב ולהסתכן בכך שההסכם לא יֵצא אל הפועל. "כל פסיק שתרצה לשנות, אתה עלול לחכות כמה ימים עד שתקבל אותו", אומר אחד הגורמים. "היו פה דילמות נוראיות. לא ידענו אם להתחיל בהפרה".
לבסוף הוסכם ביום הראשון על רשימה של 13 שמות: החטופות המבוגרות מרגלית מוזס, חנה קציר, רותי מונדר, עדינה משה, יפה אדר וחנה פרי - לצד דורון כץ-אשר ובנותיה אביב ורז, דניאלה אלוני ובתה אמיליה, וקרן מונדר ובנה אוהד. כולם שוחררו. הונדט מתאר: "כשפגשנו את החטופים אני זוכר שאמרנו להם - 'עכשיו הכול בסדר, זה סוף הסיוט שלכם, ואנחנו לוקחים אתכם למשפחה'. חלקם לא האמינו, ולפעמים בכינו ביחד. המטרה לא הייתה רק להעביר אותם, אלא היינו שם בשבילם. סיפקנו ניצוץ של תקווה באמצע המלחמה והגנו עליהם בלב ההמון".
"לנהל מו"מ עם פסיכופת"
משבר אחר שצץ כבר ביום הראשון להסכם, בעקבות דיסאינפורמציה שהפיץ חמאס, היה ניסיון של עקורים עזתים לשוב צפונה - דבר שישראל סירבה לו. באחת התקריות כוח צה"ל השתמש בירי חי, ושני עזתים נהרגו. כל תקרית כזו הגיעה עד קטאר, שם הצוות בדוחא טיפל בה מול המתווכים - כדי להוכיח שלא מדובר בהפרה ישראלית.
המשחקים האכזריים של חמאס נמשכו, וישראל לא פעם נאלצה לוותר על הכללים שהיא עצמה הציבה כדי לאפשר להסכם להימשך - גם אחרי שמחבלים יצאו מפיר וחוסלו, או כשחמאס עיכב את שחרור החטופים בטענה שקרית שלא נכנסו משאיות. הארגון גם ניצל היטב את הסייג שהוכנס בהסכם שלפיו אימהות וילדים ישוחררו יחד "ככל האפשר", כשהכוונה הייתה לאתגרים בשטח שלא יאפשרו זאת. בפועל, בכל פעם שארגון הטרור העביר רשימה שבה בני משפחות שוחררו בנפרד, ישראל הגיבה לכך ברשימת אסירים מקבילה בהתאם - למשל, שחרור אסירים שלהם יתרת מאסר קצרה בלבד.
"ביום השני למשל הם רצו להפריד אם מבתה - בין הילה לרעיה - וביום השלישי הפרידו בין איתי למיה רגב", מספר גורם המעורה בפרטים. "השיא היה בפעימה הרביעית. הם רצו לשחרר את התאומות בנות השלוש אמה ויולי קוניו, ולהשאיר בשבי את אימן שרון. ראש המוסד הציב קו אדום ואמר לראש ממשלת קטאר - 'תקשיב, לא תהיה עסקה. אנחנו בשנייה הזו מפסיקים את העסק, ולא מעניין אותי כמה שעות ייקח להכניס את זה לעזה'".
רה"מ הקטארי, מצידו, אמר לברנע כי כדי להכניס את האם לרשימה, ישראל תצטרך לבחור על אילו שתי נשים מבוגרות לוותר. יום קודם לכן נכנסה אחת המשוחררות לטיפול נמרץ, מה שככל הנראה הציל את חייה, ואם לא הייתה מגיעה לשם - כנראה לא הייתה שורדת. "זו דילמה לא הגיונית", אומר גורם ביטחוני. "מצד אחד לא ניתן להפריד את האמא מהתאומות בנות השלוש. מצד שני, אנחנו לא יודעים מה המצב של המבוגרות. אם מורידים אחת מהרשימה - מאיפה ראש המוסד יכול לדעת שהיא תשרוד?"
מדובר היה בחשש ממשי: הונדט, למשל, נזכר בחטופה ששוחררה במצב קריטי. "היינו צריכים לתת לה טיפול, אינפוזיה ותרופות", הוא אומר. "זה אמצע הלילה באמצע עזה, ואין תאורה שם. תנאי הביטחון לא היו טובים, והיינו צריכים למצוא את הדרך הבטוחה ביותר. תמיד היה חוסר ודאות, כי זה מבצע מסוכן. התאמנו את עצמנו על בסיס יומיומי".
באותה פעימה שוחררו גם קרינה אנגל-ברט (51) ובנותיה מיקה (18) ויובל (11), ול-ynet נודע שגם כאן חמאס ניסה להערים קשיים - ולאלץ את ישראל לבחור אם לשחרר את אנגל-ברט יחד עם ילדיה או את אחת המבוגרות. למרכיב הזמן היה תפקיד חשוב: מדובר על 24 שעות בלבד בין פעימה לפעימה, ואם לא יהיו הסכמות בזמן - ההסכם של אותו יום עלול להתבטל. לבסוף הוחלט לא לוותר על שחרור האם יחד עם התאומות, והן יצאו יחד.
חמאס השתמש גם במשאיות הסיוע: צה"ל אפשר את מעברן בהתאם להסכם, אך האחריות עליהן מרגע כניסתן לרצועה הייתה של האו"ם. כשבחמאס לא היו מרוצים ממספר המשאיות שהגיעו לצפון הרצועה, הם איימו לא לשחרר את הפעימה היומית עד לכניסת סיוע נוסף. באחד המשברים הללו, צה"ל מסר למתווכות הוכחות שחמאס הוא שחוסם את שיירת המשאיות, ולכן חלקן לא הגיעו ליעדן.
ככל שהתקדם ההסכם, חמאס התחיל למתוח עוד ועוד את הגבול ו"לשחק" ברשימות המשוחררים. בישראל, מנגד, התקיימו דיונים אם חמאס עמד במחויבות שלו, ואם היו הפרות כלשהן - הדבר השפיע על זהות האסירים הפלסטינים ששוחררו. "הרעיון היה להעביר מסר לחמאס שאי עמידה בהסכמים תוביל לתגובה", אומר גורם הבקיא בפרטים. "בפועל ניהלנו 'מאזן הפרות' באופן שלא פוצץ את ההסכם".
ב-29 בנובמבר, היום השביעי להסכם, חמאס כבר לא סיפק רשימה כלל, וטען שנותרו לו ארבעה חטופים בלבד שעונים לקטגוריות. כשישראל העבירה שמות של נשים נוספות, טען ארגון הטרור שמדובר בחיילות. ישראל איימה שצה"ל ישוב להילחם - וקבעה אולטימטום עד לשעה 06:30 ב-30 בנובמבר. הכוחות נפרסו ונערכו בשטח, ובשעה 06:00 התקבלה רשימה חדשה - שבה חמאס הכיר בארבע נשים נוספות. אלא שגם כאן הייתה הפרה משמעותית: שמונה נשים בלבד, ולא 10 חטופים כפי שקובע ההסכם.
שוב עמדה ישראל בפני התלבטות אכזרית, ונאלצה להתגמש: יום קודם לכן שוחררו שתי נשים מהשבי כ"מחווה לפוטין", וברנע החליט להחשיבן ברשימה של היום למחרת. "שמונה פלוס השתיים האלה זה עשר, וישראל הגיעה למסקנה שלא צריך לפוצץ את המשא ומתן", אומרים. "לא הייתה ברירה אחרת. אמרנו - 'לא עשיתם שום מחווה לפוטין. נתתם שתי נשים'". הייתה לכך משמעות נוספת: ישראל שחררה 30 אסירים באותו יום, ולא 24.
"סינוואר, לפי האינטראקציות שלו איתנו, נהנה מכל המשימה הזאת", אומר גורם ישראלי. "כאילו, למה לך להפר החל מהיום הראשון? מה מסב לך הנאה להפריד אמא מתאומות בנות שלוש? איזה כיף אתה מפיק מזה שאתה מוציא דווקא את שתי המבוגרות מהרשימה, ולא את שתי הצעירות ביותר שאין להן ילדים? זה חולני לגמרי. זה לנהל משא ומתן עם פסיכופת".
לאור העיסוק הבלתי פוסק בהפרות, העומס על ראש המוסד היה כה רב עד שקרוביו מספרים שלא ראה את שחרור החטופים בשידור חי - כי היה עסוק מדי ביום שלמחרת. "זה מיליון פרטים, אחת העסקאות הכי גדולות בהיסטוריה של ישראל", אומר גורם הבקיא בפרטים. "על עסקת שליט, חייל אחד, עבדו חמש שנים. פה החזירו 108 חטופים חודש אחרי פרוץ המלחמה".
הפיצוץ
אין זה סוד שבישראל קיוו למלא את כל עשרת ימי ההפוגה ולקבל כמה שיותר חטופים. אבל בזמן שבכל העולם ציפו בכמיהה לשחרורם של יתר החטופים, ובהם שירי ביבס וילדיה כפיר ואריאל, לחמאס היו תוכניות אחרות. אחרי שחרור שמונה החטופות, ישראל קיבלה רשימה חדשה - ובמקום שיהיו בה עשרה חטופים, חמאס הצהיר שאין לו יותר. "הם כתבו שם של אישה אחת, וציינו 'אולי'", אומר גורם הבקיא בפרטים. "הם ציינו שהם יכולים לשחרר עוד שני אנשים מבוגרים, ושהשאר יהיו שבע גופות. הם גם ציינו שמות".
בישראל אומרים שהמשמעות של הסכמה לרשימה החדשה הייתה, למעשה, לוותר על הנשים שנותרו. ישראל העבירה שמות של שבע נשים, אלא שחמאס טען בתגובה שהוא לא יודע על קיומן; אחת, לטענתו, הייתה בידי ארגון אחר, והשאר "חיילות", או שאינו יודע מה מצבן. ארגון הטרור טען אז שמילא את מחויבויותיו בהסכם, ובישראל מתארים "לילה משברי" שבמהלכו כבר לא הסכימו להתקפל. חמאס הציע גם לדון על השלב הבא - של שחרור מבוגרים וחולים - אך המשמעות הייתה לוותר על חטופות שסברו שהן בחיים.
לדברי גורם בצבא, "סינוואר רצה להחליף מסלול, אבל יש לכך משמעויות. זו לא רק החלטה פנימית במסגרת ההסכם - זה גם דורש את אישור הקבינט והממשלה". בדיון בקבינט, כל הנוכחים הסכימו לשחרור עשר נשים בלבד - מלבד איזנקוט. הרמטכ"ל לשעבר קרא לשחרר את כל מי שניתן בלי לנסות "לחנך" את סינוואר, גם מתוך הנחה שהמחיר שישראל שילמה אז עבור כל חטוף הוא נמוך. איזנקוט גם האמין שההזדמנות הבאה תגיע רק בעוד חודשים ארוכים, אך דעתו לא התקבלה. את הדיון ההוא בקבינט סיכם נתניהו כך: "עשר נשים - או שחוזרים למלחמה".
גורם מדיני טוען כי המשמעות של ויתור לחמאס הייתה ש"לא נראה עוד את הנשים שאנחנו יודעים שהן חיות, שאנחנו נותנים לחמאס לשחק איתן. זו הייתה דילמה קשה. נתנו להם עוד הזדמנות, אבל הם לא הסכימו". ואכן, בשעה 06:30 בבוקר 1 בדצמבר, הלחימה חודשה.
"לא שיערתי שתעבור שנה בלי מהלך"
גורם ביטחוני מודה כי בדיעבד, "לא ידענו שייקח כל כך הרבה זמן עד שתגיע עסקה נוספת. אף אחד לא ידע. זו קטסטרופה לחשוב איפה אנחנו נמצאים היום, אבל אנחנו חכמים בדיעבד. בזמנו המשמעות הייתה לומר שהבנות יימקו בשבי. הדילמות היו נוראיות, כל הזמן העמידו אותנו במבחנים. כמעט ולא היו רגעים של שמחה, אלא רק דאגות של היום הבא".
גורם המעורה במגעים סיפר: "ידעתי שכל שלב שיבוא בעתיד יהיה יותר קשה, אבל לא שיערתי ששנה תעבור ולא יהיה עוד מהלך. היה ברור אז שזו עסקה 'פשוטה' יחסית, כי חמאס קיבל סיוע הומניטרי, ונשאר עם חטופים שייתנו מענה לאינטרסים הקיומיים מבחינתו של סיום המלחמה ושרידות. היה ברור שבהסכמים הבאים לא תהיה רק החלפת חטופים באסירים וסיוע, אלא תנאים של סיום המלחמה וסידורי ביטחון מורכבים יותר. ואכן, מאז המו"מ הרבה יותר מורכב. החלק של מפתחות האסירים פשוט יחסית - אבל במרכיבים האחרים יש בעיות גם מהצד שלנו וגם מצד חמאס".
בצמרת צה"ל מגדירים את ההסכם ההוא כאחד ההישגים הגדולים במלחמה, שלא היה מתאפשר ללא התמרון הנרחב ברצועת עזה - שסינוואר לא האמין שיתרחש. מלבד הערך הנעלה של הצלת חיים, כלל השבים תוחקרו ברגישות ומסרו מידע שסייע רבות לבירור מצבם של החטופים האחרים - ולפעמים הביא גם לאות חיים ראשון מהם. כעת, בצה"ל בטוחים שהישגי המלחמה סללו לדרג המדיני את הדרך להסכם נוסף. "עשרות מהחטופים עדיין בחיים", קובעים בצבא. "הבאנו את התנאים להסכם נוסף לנקודה האופטימלית".
מצב החטופים בשבי הידרדר משמעותית בשנה החולפת, וחלקם מוחזקים בתנאים קשים עוד יותר מאלה שתועדו במנהרה בתל-סולטאן. בחלוף הזמן, ועל רקע עצימות הלחימה והפגיעה הקשה בחמאס, התנאים בשבי נפגעו בהתאם לנהלים הולכים ומחמירים בארגון הטרור. התנאים שבהם הם מוחזקים היום שונים מאלו שתיארו השבים: החטופים כיום נמצאים יותר במנהרות, יותר בצפיפות, ומועברים ממקום למקום. הדחיפות להשבתם מהשבי האכזרי הולכת וגוברת בכל יום.
"אנחנו יותר ממוכנים לעשות את זה שוב", מדגיש הונדט מהצלב האדום. "להפחית את הסבל של האנשים זה חלק מהתפקיד שלנו, זאת המוטיבציה שלנו. לצערנו, אנחנו לא מחליטים על גורלם. אם מחר תהיה עסקה – אנחנו מוכנים מיד".
