שגרירות ארצות־הברית ממוקמת בארנונה, שכונת קצה ירושלמית, מול מדבר יהודה. הבניין הישן, ברחוב הירקון בתל־אביב, מזכיר בסיס צבאי, גדול, אפור, מבוטן; הבניין החדש מזכיר מלון בוטיק, צימר לאנשים עשירים מאוד. בניין השגרירות טרם נבנה, אבל טראמפ התפאר כמה זול היה המעבר. מעבר לחומת הביטחון שמקיפה את המגרש, משתרעים השטחים המוחזקים. הם נפקדים־נוכחים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
תומס ריצ'רד ניידס, בקיצור טום, הוא השגריר החדש, איש הקשר בין ממשל ביידן לישראל וממשלתה. נפגשנו במשרדו בירושלים לריאיון ראשון לתקשורת הישראלית. ניידס, 61, שייך למעגל הפנימי שקרוב לאוזנו של הנשיא. "מזכיר המדינה טוני בלינקן ואני חברים קרובים", הוא אומר. "את רון קליין, ראש הסגל בבית הלבן, אני מכיר 35 שנה. סגנו, סטיב ריקטי, חבר קרוב. ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי, ואני, עבדנו יחד במחלקת המדינה. גם ביל ברנס, ראש ה־CIA, הוא חבר".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
זאת לא התפארות שווא. אף לא שמץ. האינטימיות, הקשב, האמון האישי, קובעים את מעמדו של שגריר בציר שמחבר את וושינגטון לירושלים. דיוויד פרידמן, השגריר הקודם, היה עורך הדין שחילץ את טראמפ מפשיטות הרגל. אוזנו של הנשיא הייתה כרויה לעצותיו. ניידס הוא חבר ושותף לדרך של חבורת ביידן. זה מה שגורם לבנט לראות בו איש מפתח, תחנה מרכזית בדרך לבית הלבן.ואלה זמנים חדשים עם כללי משחק חדשים. ניידס שונה מפרידמן כמו שביידן שונה מטראמפ.
הוא נולד בדוּלוּת, עיירה בת כ־90 אלף תושבים במינסוטה הרחוקה. קהילה יהודית קטנה עם שלושה בתי כנסת – אורתודוקסי, קונסרבטיבי ורפורמי. האורתודוקסי דעך ונעלם; הקונסרבטיבי התמזג עם הרפורמי. אביו היה ראש המגבית היהודית, אמו נשיאת נשות הדסה. שבעה ילדים, שהוא הקטן מביניהם, ועוד אחות למחצה. בוב דילן, הלא הוא רוברט צימרמן, גדל בעיירה סמוכה. האבות היו חברים. "אני רפורמי", הוא אומר. "לא היינו דתיים; גדלנו על היהדות כתרבות, לא כדת. הדלקנו נרות בערב שבת, ציינו את החגים, וכל ילד חגג בר־מצווה או בת־מצווה".
כשהגיש את כתב ההאמנה שלו לנשיא הרצוג, עבר רגע מביך. "יש לי מתנה מיוחדת עבורך", אמר לו הרצוג. "הזמנתי לכאן את המורה שלימדה אותך לבר־מצווה. היא עלתה לישראל".
"האישה קמה ממקומה", מספר ניידס. "אני חשבתי, מה אעשה אם היא תתחיל לשאול אותי שאלות בעברית, אם היא תדרוש ממני לחזור על ההפטרה. אני אכנס לפאניקה, לפני כל המוזמנים. למזלי, היא לא שאלה".
שנה־שנתיים לאחר הבר־מצווה הוא טס לישראל, מסע ראשון מעבר לים. החוויה הייתה מכוננת. "ביקרתי בעין השופט, ישנתי בסיני אצל הבדואים, טיפסתי בשלוש בבוקר למצדה. המסע האיר את עיניי. למדתי עד כמה חשובה התנועה הקיבוצית בהיסטוריה של ישראל. הבנתי עד כמה ישראל מיוחדת ועד כמה היא פגיעה. לאחר שנים, כשגרתי בוושינגטון, הייתי אומר לחברים, תארו לעצמכם איך היו נראים החיים שלכם אם השכנים שלכם במרילנד ובווירג'יניה היו חושבים שאין לכם זכות להתקיים".
בגיל צעיר נכנס לפעילות במפלגה הדמוקרטית. הקריירה שלו נעה מאז בין ממשל לבנקאות, בין וושינגטון לוול־סטריט. הוא טיפס במהירות על שני הסולמות, הפוליטי והכלכלי: היה אחד מסגניה של הילארי קלינטון במחלקת המדינה, מילא תפקידים בכירים בבנקים מורגן סטנלי וקרדיט סוויס. רעייתו זה 30 שנה, וירג'יניה מוזלי, היא סגנית נשיא לחדשות ברשת CNN, אחד התפקידים הבכירים ברשת. היא עובדת בוושינגטון; הוא בירושלים.
"אשתי הייתה אמורה להגיע לחג המולד, אבל נאלצה לבטל, בגלל הקורונה", הוא אומר. "היא תבוא לביקור בעוד שבועיים, ואחר כך אחת לחודש. לאשתי יש קריירה גדולה משלה. הפרידה ממנה קשה לי יותר משהיא קשה לה: תמיד, בכל מסעותיי בעולם, התעקשתי לא להיפרד ממנה ליותר משלושה־ארבעה לילות. אנחנו משפחה קרובה מאוד".
בנו מקס, סטודנט למשפטים, הצטרף אליו בחודש כהונתו הראשון. "את הנר השמיני של חנוכה הדלקתי בכותל. הבן שלי ורב הכותל עמדו לצידי", סיפר.
שנינו חייכנו. אמו של מקס לא יהודייה. לא כל מה שמובן מאליו בקהילה היהודית באמריקה מובן מאליו בירושלים.
"מבחינתי הוא יהודי, וגם מבחינתו", אמר השגריר. "הוא קורא לעצמו יהודי ומאמין שהוא יהודי. אחרים יכולים להתווכח".
ניידס מתגורר במלון וולדורף אסטוריה, במרכז ירושלים. פרידמן, השגריר הקודם, מכר את המעון המפואר ברחוב גלי תכלת בהרצליה, מול הים, לשלדון אדלסון. הוא האמין בקביעת עובדות מדיניות באמצעות נדל"ן. את מציאת המעון החליפי השאיר לבאים אחריו.
אם תכתוב פעם ספר על כהונתך, אמרתי לו, הוא ייקרא "הומלס בירושלים".
"הדבר האחרון שצריך להדאיג את הישראלים הוא סידורי המגורים שלי", אמר. "בסוף יימצא לי בית, והוא יהיה בירושלים. הבית בהרצליה היה חלומי, אבל מכרו אותו".
אתה לא דיפלומט, אמרתי. המזרח התיכון איננו תחום ההתמחות שלך. יכולת לבקש לעצמך הרבה תפקידים בכירים בממשל ביידן. מדוע שגריר, מדוע ישראל?
"היה לי תפקיד בכיר בבנק השקעות מאוד גדול", אמר. "חשבתי שאם אני עוזב אותו, אעזוב כדי לעשות משהו מעניין. ישראל שונה בעיניי, קודם כל כיהודי, אבל גם משום שיש כאן נושאים אמיתיים לקדם. לא באתי כדי לערוך מסיבות קוקטייל".
"אילו הייתי ישראלי, גם אני הייתי חרד. אני מכבד את זה. בסופו של יום אנחנו רוצים לעבוד עם ישראל. והכי חשוב, הנשיא הבהיר שהוא מחויב שאיראן לא תגיע לפצצה"
הנושא הטעון ביותר כרגע ביחסים עם ממשל ביידן הוא איראן, אמרתי. השתתפת בכל הפגישות שקיים כאן ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי.
"זה נכון", אמר. "הנשיא ביידן רצה להבטיח שבסוגיה הכל כך חשובה הזאת לא יהיה שום פער של אמון בין ישראל לממשל. אתם יודעים מה אנחנו חושבים ועושים, ואנחנו יודעים מה אתם חושבים ועושים. אני רוצה להבהיר: בסופו של יום אנחנו רוצים לעבוד יחד עם ישראל. והכי חשוב, הנשיא הבהיר שהוא מחויב לכך שהאיראנים לא יגיעו לפצצה, שכל האופציות יהיו על השולחן. היועץ לביטחון שלכם, איל חולתא, מדבר עם ג'ייק סאליבן כמה פעמים בשבוע. רוב מאלי, ראש צוות המשא ומתן, מדבר. אני מדבר יום־יום. חלק מהשיחות נועד להרגיע את החרדה שלכם. אילו אני הייתי ישראלי, גם אני הייתי חרד. אני מכבד את זה בכל ליבי".
7 צפייה בגלריה
''אתם יודעים מה אנחנו חושבים ועושים, ואנחנו יודעים מה אתם חושבים ועושים''. הנשיא ג'ו ביידן
(צילום: gettyimages)
יש כרגע רגיעה בכותרות בתקשורת, אמרתי, אבל תהום מפרידה בין שתי הממשלות.
"אנחנו הבהרנו היטב, בפומבי ולא בפומבי, שאנחנו רוצים בפתרון דיפלומטי", אמר. "אבל אם לא נגיע לפתרון דיפלומטי, יש אופציות אחרות שעליהן אנחנו משוחחים. הכותרות בתקשורת נרגעו משום שהאמון הושג: אנחנו מאמינים לכם ואתם מאמינים לנו. אם אתה ישראלי אתה נתפס לפרנויה כשאתה חושד שעושים מהלכים מאחורי גבך. הרוסים שם. הסינים שם. ארצות־הברית מבינה את זה.
"תראה, אני חושב שאני יודע 97 אחוז ממה שקורה. שלושה אחוזים אני לא יודע. החדשות הטובות הן שאנחנו עושים מאמץ אמיתי לשמר את הברית בינינו. ישבתי בכל הפגישות של סאליבן כאן, 13 שעות רצופות של פגישות, מראש הממשלה דרך שר החוץ ועד שר הביטחון. הייתה שקיפות מלאה. אף אחד לא שיחק משחקים".
יפה שיש אמון, אמרתי. האם יש הסכמה?
"נראה איך זה ייגמר", אמר.
ארצות־הברית בנסיגה מהמזרח התיכון, אמרתי. יצאתם מסוריה ומאפגניסטן ואתם יוצאים מעיראק. באיזה מצב זה משאיר את ישראל, באיזה מצב זה משאיר את האמירויות, את סעודיה, את ירדן?
"אני לא בטוח שאני מסכים עם ההנחה שלך", אמר. "אנחנו שחקן מרכזי בנושא האיראני, הנושא החשוב ביותר באזור היום. בנוסף, אנחנו תומכים בכל הכוח בהסכמי אברהם. אנחנו נקדם עוד את הקשרים הכלכליים של ישראל עם האמירויות ונביא עוד מדינות".
לאחר מבצע שומר החומות ביקשה ישראל מהממשל סיוע מיוחד בסך מיליארד דולר, לחידוש מלאי כיפת ברזל. הממשל אישר. מדוע הקונגרס מעכב?
"שאל את הסנאטור (הרפובליקני) ראנד פול", השיב. "די בסנאטור אחד כדי לעכב את החקיקה. אבל אני יכול להבטיח לך, הכסף יינתן. יש אפס סיכוי שלא תקבלו".
כשהיה במחלקת המדינה נוכח ביחסים המורכבים – מילה שלו – בין סגן הנשיא ביידן לראש הממשלה נתניהו. "ניסיתי להוריד את המתח", הוא אומר. בניגוד לקודמו, הוא לא ינסה לרתום את כהונתו לקידום אידיאולוגיה אישית. "כשזה מגיע לישראל, אין לי אידיאולוגיה", אמר. "כל מה שאכפת לי הוא שישראל תהיה מדינה חזקה, דמוקרטית ויהודית. התמיכה שלי בפתרון שתי המדינות, פתרון שהנשיא ביידן כמובן תומך בו, התמיכה ברווחת העם הפלסטיני – כל הדברים האלה נובעים מהאמונה שבדרך הזאת ישראל תתחזק. אם תעקוב אחר הביקורים שהספקתי לעשות מאז שהגעתי, תראה שאני נפגש עם אנשים מבני־ברק עד נצרת, ממסעדת אורי בורי בעכו עד למסעדה החרדית הכי כשרה בירושלים.
"אני ארגיש שהצלחתי אם נשמור על כל ההזדמנויות פתוחות לצורך התהליך. אני מתכוון, אם נשכנע את הצדדים לא לעשות פעולות חד־צדדיות שיסגרו הזדמנויות. התפקיד שלי הוא לדבר על החזון, על חשיבות פתרון שתי המדינות, להבטיח שגם הישראלים וגם תושבי הגדה המערבית יאמינו שממשל ביידן תומך ברעיון של פתרון שתי המדינות. והכי חשוב, הוא תומך במעשים, לא רק במילים. אני רוצה לשכנע את הישראלים שממשל ביידן תומך בישראל ללא סייג.
"כל מה שאכפת לי הוא שישראל תהיה מדינה חזקה, דמוקרטית ויהודית. התמיכה שלי בפתרון שתי המדינות נובעת מהאמונה שכך ישראל תתחזק"
"ממשל ביידן מאמין שהוא חייב לטפל בעם הפלסטיני. זה ההבדל בינינו לממשל טראמפ. מיד לאחר כינון הממשל הלך מזכיר המדינה בלינקן לקונגרס וקיבל כסף לסיוע לאונר"א, למפעלי מים, למלגות, לתושבים בגדה ובמזרח ירושלים. מדובר בסיוע ישיר: כפי שאתה יודע, החוק מונע מאיתנו לסייע לרשות. אנחנו יכולים להשתמש בפנקס הצ'קים שלנו וברטוריקה שלנו. לא הגעתי לכאן על תקן של חולם חלומות. אני כאן כדי לעשות דברים".
בעבר, אמרתי, היית פעיל מאוד בהבטחת הסיוע לאונר"א. בישראל טוענים שהארגון מממן פלסטינים תומכי טרור.
"אני עלול להכניס את עצמי לצרה כאן," אמר. "בעיניי זה לא סיפור על ממשלות – זה סיפור על אנשים. רוב הפלסטינים קמים בבוקר ולא מבזבזים זמן על השאלה מה המנהיגות שלהם עושה. כל מה שהם רוצים הוא בריאות, הזדמנות, ביטחון. רוב הישראלים לא שונים מהם. גם הם לא קמים בבוקר ושואלים, מה קורה היום בכנסת. הם רוצים שירותי בריאות, חינוך, שהקורונה תיעלם. אנחנו צריכים לפעול למען העמים.
"האם זה אומר שמחר אנחנו מחדשים את תהליך השלום? לא. כמובן שאכפת לנו מגורל האזור, אבל אנחנו לא מטפחים ציפיות שמשהו יקרה מחר".
האם נפגשת עם נתניהו, שאלתי.
"בהחלט", אמר. "שעתיים וחצי. משום שאני לא אידיאולוגי. וגם עם מנסור עבאס נפגשתי".
האם עבאס הרשים אותך, שאלתי.
"מאוד", השיב. "הוא מזכיר לי רבים מהפוליטיקאים שפגשתי במהלך הקריירה שלי. הציבור שלו, זה מה שאכפת לו. הוא רוצה לספק לבוחרים שלו מה שחסר להם. הבעיות שלהם קשות. 20 דקות מהשיחה שלנו הוא הקדיש לפשיעה במגזר הערבי. שובר את ליבו שבוחרים שלו הורגים אלה את אלה. אני מחבב את האנשים האלה".
האם ביקרת בהתנחלות בשטחים, שאלתי. "לא. לא עשיתי זאת", אמר.
האם תבקר, שאלתי. "בשום פנים ואופן לא. כפי שביקשתי גם מהפלסטינים וגם מהישראלים לא לעשות דבר שיבעיר את המצב, כך אני נוהג בעצמי. אני לא רוצה להרגיז אנשים. אני יודע שאעשה שגיאות, שאומר דברים שיעוררו תרעומת. אני בטוח שגם בראיון הזה אומר משהו שירגיז מישהו. אבל להרגיז אנשים בכוונה? לא אני".
אתה לא מדבר עם הרשות הפלסטינית, אמרתי.
"נכון", אמר. "אין לי קשר ישיר איתם. ג'ורג' נול מנהל את היחידה הפלסטינית. הרבה אנשים עובדים בזה – USAID, המחלקה הפוליטית, תקשורת. כל המנגנון שעובד בבניין ששימש את הקונסוליה ברחוב אגרון, מתמקד בגדה. אני רוצה שיעצימו אותם. אפגש עם כל מי שירצה להיפגש איתי, אבל אין לי עניין לחמם את המצב כרגע. אולי בעוד חודש תשאל אותי ואני אספר לך שנסעתי לשם. כרגע אין לי תוכניות. גם אין צורך".
רשמית, אמרתי, הקונסוליה סגורה. טראמפ סגר אותה. עד כמה רצינית הדרישה שלכם לחדש את הפעילות שלה?
"אנחנו רוצים לפתוח את הקונסוליה מחדש", אמר. "אמרנו זאת לממשלת ישראל".
בנט ולפיד אמרו לכם לא, אמרתי. הם סבורים שקיומה של הקונסוליה מחליש את מעמדה של ירושלים כבירת ישראל.
"ירושלים היא בירת ישראל", אמר. "השגריר האמריקאי עובד ומתגורר בה. אנחנו מקווים שאם יתחדש המשא ומתן הישיר, ההחלטה על ירושלים תיקבע בין הצדדים".
האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית מגלה יחס מאוד ביקורתי כלפי ישראל, אמרתי. האם אנחנו מפסידים את תמיכת המפלגה? האם אנחנו מפסידים את תמיכת הצעירים היהודים?
"נכון, יש קולות עוינים לישראל, אבל הם מעטים", אמר. "אסור לכם לחטוא בתגובת יתר. העצה שלי לישראלים וליהודים שפועלים למען ישראל, כפולה: הראשונה, אל תעניקו תשומת לב מופרזת לקומץ אנשים; השנייה, אסור לכם לטמון את הראש בחול. לחברים של הילדים שלי אין אותה אהבה לישראל ואותו עניין בה שיש לדור שלי. אנחנו צריכים לעבוד קשה יותר כדי לחנך אותם. מה שאני לא מוכן זה לקבל אמירות שנודף מהן ריח של אנטישמיות".
ישראל וארצות־הברית מתמודדות, אמרתי, כל אחת בדרכה, עם האומיקרון. מה למדת כאן שלא ידעת שם?
"מיד לאחר שהגעתי לכאן, פגשתי לארוחת ערב את ראש הממשלה בנט", אמר. "סיפרתי לו שהידיד הכי קרוב שלי הוא הממונה על הקורונה מטעם הבית הלבן. הוא מה שאנחנו מכנים צאר הקורונה. שאלתי אותו על האומיקרון, והוא אמר שהוא לא בטוח שמדובר בביג דיל. בנט, אני אומר זאת לזכותו, אמר לי, האומיקרון הוא כן ביג דיל. הוא כל כך מדבק, שהוא יהיה ביג דיל.
"באמריקה רואים בישראל מגדלור של ידע. ישבתי עם מנכ"ל פייזר ועם מנכ"ל מודרנה. שניהם רואים בישראל מודל, בגלל שירותי הבריאות שלכם וכי שיעור ההיענות לחיסונים גבוה יחסית. נכון, לארצות־הברית יש משאבים שאין לכם, אבל הישראלים יותר ממושמעים, ומכיוון שהאוכלוסייה כאן יותר קטנה, אתם יכולים לשלוט במגפה טוב יותר".
צג הטלוויזיה במשרד של השגריר פתוח כל הזמן על CNN, ללא קול. כשישב על אותו כיסא דיוויד פרידמן, הטלוויזיה הייתה פתוחה על פוקס ניוז, הרשת שתומכת בטראמפ. התיאור ממחיש את הפילוג הפנימי באמריקה: יש מי שצופה רק בשידורי פוקס, ויש מי שצופה רק בשידורי הרשת המתחרה. שני ערוצים; שני יקומים.
ניידס הראה לי פתק שהשאירה לו מזכירתו של פרידמן לפני פרידה. "שים לב: גם פוקס נמצאת בשלט. לפעמים הם הוגנים ומאוזנים, כמו הסיסמה שלהם".
