הבית שהפך לחזית: לראשונה מקום המדינה, שוטרי משטרת ישראל נלחמו בקרבות פנים אל פנים במלחמה בתוך יישובי הארץ. "הנחישות ואומץ הלב שלהם הצילו חיים", מספר מפקד המחוז הדרומי של המשטרה, ניצב אמיר כהן, שרק לפני חודש העתיק את מגוריו לשדרות. "מבחינתי הם המכבים, מול המחבלים שנתנו מכת פתיחה קשה, באכזריות בלתי אנושית. אבל אנחנו ניצחנו - וננצח".
השוטרים נלחמו בעשרות זירות ביישובי העוטף, ובערים שדרות ואופקים. עורף שהפך לחזית, בלחימה עקובה מדם, בקרבות פנים אל פנים מול מחבלים. לחימה שבה נהרגו 57 שוטרים, שניים עדיין נעדרים, ומאות נפצעו.
המראות הקשים ביישובי העוטף והדרום לא עוזבים אותו: "ילדים שנשרפו חיים, אימהות ונשים שהוצאו להורג, רצח זקנים ואזרחים חפים מפשע. מטף ועד זקן נחטפו". אך דווקא המראות האלה, הם אלו שנותנים לו ולשוטרים את הכוח לקום מהאסון הנורא, ולנצח את מחבלי החמאס.
הכותרת
ההתנדבות, האזהרה, הגבורה: סיפורן של כיתות הכוננות בעוטף עזה
22:10
לפני כארבעה חודשים כהן נכנס לתפקיד מפקד המחוז הדרומי במשטרה, ולפני כחודש, הוא עבר עם אשתו ושלושת ילדיהם מאחד היישובים שליד הכינרת לבית בשדרות. אחרי שבועיים של לחימה הוא מספר: "לא בחרתי את שדרות, העיר בחרה בי להיות שם בשבת השחורה". שניים מילדיו, מסתערב ביחידה מיוחדת במשמר הגבול, ובת הזקונים שגם היא לוחמת במג"ב, נמצאים בחזית. "בזמן הלחימה אני שם בצד את המחשבה על הילדים שנלחמים לא הרחק ממני. אני כבר מבין את הכאוס, עם מחבלים בכל פינה בדרום, ואני לא חושב על האישה והילדה שבבית. אני ממוקד מטרה: להציל חיים של אזרחים מהמחבלים שפשטו".
5 צפייה בגלריה
"החלטתי להפיל את קירות התחנה על המחבלים, כשאני יודע שיש שם גופות של שוטרים"
(צילום: גיל נחושתן)
ההרס בתחנת המשטרה בשדרות
ניצב כהן חוזר אל בוקר "השבת השחורה", כשסמוך לשעה 06:30 מטח כבד של טילים נוחת על שדרות: "פעם ראשונה שהמשפחה שלי חווה נפילת טילים. הם רצים לממ"ד, ואני יוצא מהבית". בעודו מתלבש, מקבל כהן שיחה מקצין שנמצא בזיקים וזה מה שהוא שומע: "אמיר, אני רואה את חיל הים נלחם במחבלים ויורה על סירה שקרובה לחוף, יש חדירת מחבלים".
"חשבתי שמדובר על 7-5 מחבלים, אירוע נקודתי בזיקים, והתחלתי לתפעל בדרכי אל היציאה לשם. שוטרים מתחילים לשמוע יריות, טלפונים מחברים בקיבוצים. אני מתחיל בנסיעה בשדרות, ורואה גופות ורכבים שרופים ביציאה הדרומית". לאחר דקות, כהן מחליט על ויעוד מפקדים: "אני מבין שיש פה אירוע עם חדירת מחבלים וכמה זירות, שומעים דרך הסלולרי של אחד הקצינים צרורות ירי". ביציאה משדרות התפרץ לעברו תושב העיר, וצעק שיש "יריות על תחנת שדרות".
באותו רגע, "שנראה כמו סרט מלחמה", כהן מקבל שתי החלטות: הוא מכריז "פרש פלשת", קוד שעליו הכריזו לראשונה במחוז הדרומי, להקפצת כוחות המשטרה והצבא בעקבות חדירת מחבלים ואירוע רב זירתי; והוא מחליט לחזור לתחנת המשטרה בעיר. כהן, רק עם האקדח האישי שלו, מחייג למפקד מג"ב דרום, ניצב-משנה תומר אלדר, ואומר: "אני חייב אותך דחוף עם כוחות בתחנת שדרות, ותחסמו את צומת יד מרדכי צפונה. חייבים לייצר קו הגנה אחרון של השוטרים ולוחמי מג"ב".
נצ"מ אלדר אומר ש"ההכרזה על 'פרש פלשת' בשלב המוקדם של הבוקר מנעה אסון גדול עוד יותר. כוח לוחמי מג"ב מהבסיס ביד מרדכי רצו לצומת, ותוך פחות מ-60 שניות לפחות שמונה אופנועים עם מחבלים הגיעו לעבר הצומת, חמושים בכוח אש מטורף. מתפתח קרב, והלוחמים מחסלים את כל המחבלים שהיו בדרכם צפונה", כפי שנודע גם מהמפות שנתפסו על גופות המחבלים שלעיהן סומנו ערים כמו קריית גת, אשקלון ואשדוד.
כהן הגיע לתחנת המשטרה עם האקדח האישי שלו, וחבר בכניסה למפקד יחידת יואב, נצ"מ אבי לוי, מפקד משטרת שדרות, קצין האג"מ של התחנה, הרבש"צ של שדרות ולעוד שוטר שרץ מהבית. בדרך לתחנה הוא פגש שני רכבים של צה"ל ו"משך אותם אחריו". כהן מספר: "קשה לתפוס כמה מחבלים תקפו את התחנה. צרורות ירי מבפנים, ומנגד יריות של אקדח, של השוטרים שלנו, שחלקם על הגג. במקביל זורקים לעברנו רימונים בכניסה לתחנה, שבמזל לא מתפוצצים. אני חוטף נשק ארוך מחייל ומבין שאנחנו חשופים בשטח השמדה, שכל מי שעמד שם חטף צרורות וירי צלפים. מנגד, חייב להציל את השוטרים כשאנחנו בנקודת פתיחה גרועה ונחותה מהמחבלים, שלא ידענו אפילו כמה מהם שם".
במשך שעה וחצי הם ניהלו קרב מול המחבלים: "אנחנו עם אקדחים וכמה נשקים ארוכים והם יורים לעברנו עם RPG, משליכים רימונים ומטענים, ירי צלפים וצרורות ירי מקלעים. מעט שוטרים עם מעט חימוש, מול מחבלים עם חימוש קטלני". כהן מבין שכל דקה שחולפת משאירה פחות סיכוי למי שעוד שרד מבין השוטרים בתחנה: "הסתערנו שוב ושוב, הצלחנו לחסל שני מחבלים בכניסה, אבל מכת האש של המחבלים הייתה חזקה".
במהלך הקרבות שוטר ששמע יריות מהבית ורץ לתחנה נהרג מירי צלפים, וקצין האג"מ של התחנה והרבש"צ של עיריית שדרות נפצעו ופונו. נצ"מ לוי, שחטף קליע בחזה, אומר ש"השכפ"ץ הקרמי הציל את חיי". ניצב כהן חטף שתי יריות בגבו ונפגע מרסיס בעינו, אך סירב להתפנות והמשיך בלחימה: "העין מדממת, אני לא רואה כלום ומרגיש את החום של הקליעים בגב. אם הייתי בורח מזירת הקרב, לא הייתי יכול יותר לומר לאף שוטר את המילה 'אחריי'. מפקד נמצא בקרב לצד לוחמיו. מבחינתי לעזוב את הקרב על תחנת שדרות זה אסון פיקודי, בגידה בערכים שעל פיהם חינכתי דורות".
בהמשך הגיעו לוחמי ימ"מ שניסו לטהר את התחנה דרך ירידה מהגג, ניסיון שלא צלח, ולוחם ימ"מ נהרג בקרב. אחרי כ-17 שעות של לחימה, ניצב כהן מקבל את אחת ההחלטות הקשות בחייו כלוחם מג"ב וכקצין: "החלטתי שאני מפיל את קירות התחנה על המחבלים, כשאני יודע שיש גופות של שוטרים שלנו בתחנה. לא רציתי עוד אמא שתשמע על עוד שוטר שלנו שנהרג, הכניעה של המחבלים לא נראתה באופק, וכוח האש שלהם המשיך באותו קצב". בשעת לילה מאוחרת החלו טנקים לירות לעבר התחנה, ודחפורים ממוגנים הפילו קירות.
תוך כדי הלחימה, מקבל כהן דיווחים על שוטרים שנופלים בקרבות: "מפקדי תחנות רהט ושגב שלום, קצינים מעולים, נופלים בקרבות, וכבר שם אני מחליט למנות שני מפקדים חדשים, כדי לשדר לשוטרים שאנחנו מנצחים את הרוע את המחבלים שאכן הפתיעו את מדינת ישראל. נבכה את מתינו ונילחם במחבלים האכזריים". 25 שעות מכיבוש התחנה קולות ירי המחבלים נדם - כשהקירות קרסו עליהם: "ספרנו 25 גופות ותפסנו עוד מצבור של תחמושת וכלי נשק". כהן עצמו נשאר עם הכדור בגבו חמישה ימים נוספים, עד שטופל על ידי רופא בחפ"ק.
ניצב כהן מעביר מסר חד משמעי לשוטרים ולציבור: "ניצחנו. בכל מקום שהמחבלים נתקלו בשוטר, לוחם מג"ב או ימ"מ, הקרב הוכרע לטובתנו. המחבלים נתנו מכת פתיחה אכזרית, קשה ומפתיעה - מעולם לא דמיינו תרחיש כזה. התחלנו בנחיתות, בעשרות אם לא במאות זירות, שוטרים עם אקדח מול ירי מקלעים, טילי נ"ט, רימונים ומטענים. השוטרים היו קו המגן האנושי בין האזרחים למחבלים. לצערנו לא יכולנו להיות בכל מקום ולהציל את האנשים שנרצחו באכזריות בלתי אנושית. מה שניצח זה הנחישות ואומץ הלב של השוטרים, שנלחמו וידעו שאם עוברים אותם - עוד אזרחים נהרגים".
