נשיא צרפת, השבת החטופים, חיזבאללה - מסיבת העיתונאים שנערכה עם ראש הממשלה כללה נושאים רבים, אך מתחת לפני השטח השתתפו בה גם רגשות עזים ואמיתיים. כך לפחות סבורה מעיין בשן, מומחית ופרשנית לשפת גוף.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
במסיבת העיתונאים, שנערכה אמש (שבת), דיברו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט וחבר קבינט המלחמה השר בני גנץ. "לשם שינוי, היה פה משהו אותנטי", אומרת בשן. "יש ביניהם אינטריגות וקשיים, אבל סוף סוף מסתכלים לנו בעיניים ואומרים את האמת".
מה אפשר להבין מהנאומים על מצב החטופים והמאמצים לשחרורם?
"אם היה ספק, שלושתם, כשדיברו על השבת החטופים, התכוונו ב-200 אחוז. הם כואבים את הכאב הזה עד עמקי נשמתם. כולם, בלי יוצא מן הכלל. הם משדרים כאן על אותו הגל. כשהם מדברים על זה שהם עושים הכול כדי להחזיר אותם, הם מתכוונים לזה. לא היה שינוי בטון הדיבור, הם הישירו מבט. זה בראש מעייניהם, ואצל שלושתם זה ניכר באותה הרמה והמידה. בלי לשים לב, אני בטוחה שלא תכננו זאת, הייתה אחדות בשפת הגוף שלהם במהלך ההתבטאויות בנושא. אם היה ספק, אז הם עושים הכול. הם מחוברים לכאב, לטירוף של מה שקרה פה, לכאב הלאומי".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
מסיבת העיתונאים
למרות ההסכמה הזו, לאורך מסיבת העיתונאים ניתן היא לראות את הדינמיקה הקשה בין שלושתם. "נתניהו מאוד כועס. הוא לא חש בנוח במשולש הזה, עם גלנט וגנץ", מסבירה בשן. "לאורך כל הריאיון, גלנט וגנץ צמודים אחד לשני, מאותתים אחד לשני סימנים חיוביים. כלומר, הם מאוחדים, והוא אאוטסיידר".
הדבר בא לידי ביטוי בעיקר לאחר נאומו של גנץ, לדברי בשן. "כשגנץ ירד מהדוכן לאחר נאומו, נתניהו התעלם ממנו באופן מוחלט", היא מפרשת. "גלנט לחץ לגנץ את היד, וטפח עליה, כאילו אומר לו 'כל הכבוד, שיחקת אותה'. אצל ראש הממשלה, לעומת זאת, ישנה שתיקה רועמת והפגנתית ללא תגובה. הוא לא מפנה את המבט אפילו. זה קיצוני, כי האינסטינקט שלנו הוא לסובב את המבט. הוא אפילו לא מהנהן. כלומר, השרירים קפוצים, וזה במכוון. הוא מחזיק את עצמו שלא להסתובב. פניו חמורות סבר, מה שמעיד על התחושות כלפי השניים".
אפשר היה לראות את הקושי של ראש הממשלה גם כשהחלו השאלות של העיתונאים, מוסיפה בשן. "כתב אחד הציג שתי שאלות ביחד, אחת לנתניהו ואחת לגנץ. כשהוא הפנה את השאלה לגנץ, אפשר היה לראות שנתניהו מאבד את זה לגמרי", היא מפרשת. "הוא זז בכסא, השפיל מבט. טונוס השרירים שלו עלה עוד יותר. הוא היה חמור סבר. הוא לא אוהב שגנץ תופס מקום ומקבל במה. הקושי שלו לחלוק את כס המלוכה בשעת מלחמה הוא כנראה הקושי האמיתי".
במהלך נאום נתניהו, מסבירה בשן, אפשר לראות מאבק כוחות פנימי בין השכל לרגש, שמתבטא בעיקר בבהייה שלו, שאינה אופיינית לו בימים כתיקונם. "הוא בוהה הרבה, זה מביע סערה רגשית גדולה. זה פחות אופייני לו. כשאדם נסער רגשית, יש 'דיליי' מסוים בדיבור. התהליך הקולי הוא תהליך קוגניטיבי שמשקף את המצב של הנפש. ה'דיליי' מעיד על כך שהוא אינו רובוט ששולף מהשכל אלא שיש מעורבות רגשית. הוא מאד אותנטי בנאום הזה, כי הוא נראה נסער".
בשן מסבירה שנתניהו לחוץ וכועס, אך גם נחוש. "כשאדם מסתכל עליך רואים לבן מתחת לגלגל העין. כשהעין עולה מעט כלפי מעלה ונוצר פס לבן, דק, זה אחד הסממנים לסטרס גדול. אפשר לראות את זה אצל נתניהו לאורך כל הנאום, וגם בימים האחרונים, זה ניכר.
"הוא נסער, מסתכל שמאלה למטה, שזה סממן לכאב גדול", היא מוסיפה. "הוא אומר בביטחון שהוא הזהיר את חיזבאללה. אבל אני לא בטוחה שהוא מרגיש שידו על העליונה. זה לא אומר שהוא לא נחוש. הוא לא משקר. אבל החשש ניכר".
הוא אומר זאת בהרבה ביטחון.
"כשהוא אומר 'זו תהיה טעות חייהם של החיזבאללה', הוא אומר זאת באופן אסרטיבי ומישיר מבט למצלמה. הוא משתמש ביד ימין, לא אופייני לו, מפני שהוא שמאלי. אבל כשהוא אומר את המילים 'טעות חייכם', הוא משפיל מבט ומוריד את טון הדיבור. זו אינדיקציה לכך שהוא לא מאמין במאת האחוזים בדבריו. בניגוד לכך, כשהוא אומר שלבנון צריכה לקחת בחשבון שאם נסראללה יתערב, גורלם יהיה כמו גורל עזה, הוא מסתכל למצלמה, לא בולע רוק, לא מוריד את הטון. מכאן שהוא מאמין בזה".
מה לגבי התייחסותו להשבת החטופים?
"יש הבדל מהדרך בה התבטא בנושא בתחילת המלחמה. הוא מסתכל שמאלה למטה, כלומר מתחבר לכאב המשפחות. הוא מדבר על כך שזה יעד מרכזי, עם האצבע המורה של יד שמאל - זה מצביע על כוונה ואסרטיביות, על כוחניות. זה אמין לחלוטין. הוא מאיים מהמקום הרגשי. מעורבות רגשית מעידה על הלימה בין הנאמר לבין הרגש, . לא ראיתי את זה אצלו לפני כן".
השינוי הזה, סבורה בשן, הוא ממשי. "חוסר הביטחון אינו אופייני לנתניהו. בנאומים שלו לאורך ההיסטוריה הוא ידע לשחק את המשחק ולעשות הצגות, משכנעות לרוב. פה אפשר להרגיש שסוף סוף הוא נסער. הוא מחובר לדברים שהוא אומר, מה שלא היה לפני".
מתי למשל?
"כשהוא נאם יחד עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, היה ניכר שביידן יצא מגדרו. ראית עצב, קושי. אצל נתניהו לעומת זאת הוא שידר רגש שטוח לחלוטין. וזה מטריד, כי זה אומר שהוא מנותק. כאן, לשם שינוי, בחלקים ניכרים בנאום, הרגשת שהוא נסער. אפשר להיות ראש ממשלה וגם מחובר רגשית".
6 צפייה בגלריה
ראש הממשלה עם נשיא ארה''ב. ''אצל ביידן ראינו רגש, נתניהו שידר שהוא מנותק''
(צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
להביע רגש זו לא הבעת חולשה?
"הבעת רגשות לעיתים מתפרשת כחולשה. אבל כאן רואים שזה כואב לו, שהוא מבין על מה הוא מדבר".
הוא נראה סטטי, לא זז בכלל.
"הוא דרוך, קפוץ ובלחץ. בעת לחץ, התנועה של הגוף מתקצרת ומתקבעת, כך שאין תנועות גדולות ופתוחות אלא תנועות מקובעות וסטטיות. זה לא אופיניי לו, כי הוא יודע לדבר עם הידיים".
בשן מבהירה שמדובר בפרשנויות והשערות: "אני לא קוראת מחשבות, ולא יודעת אם הסערה הרגשית אכן מתרחשת בגלל מה שקורה, או בגלל משהו אחר", היא מדגישה. "יש שינוי כי הוא באמת מרגיש את הכאב".
אחרי הצהרת ראש הממשלה דיבר אמש שר הביטחון יואב גלנט. בעוד נתניהו מומחה בשפת גוף ובנאומים חוצבי להבות, גלנט ידוע בסגנון הצבאי שלו, כזה שלא ניכרות בו לעיתים קרובות מיקרו-הבעות - ניואנסים זריזים שמסגירים רגשות. "יש לו הבעה אחת מאוד סטטית", אומרת בשן. "הבעת הפנים שלו לא משתנה וחיתוך דיבורו צבאי. יש כאן השפעה תרבותית: שפת הגוף שלנו מושפעת מהחברה בה אני מתרועעת, וגלנט איש צבא. הזליגות הקטנות מעידות על מה שהוא באמת מרגיש".
היכן מתבטאות הזליגות?
"הוא נושך שפתיים בדיבור על החטופים, מיקרו-הבעה שאין עליה שליטה. המשמעות היא בלימה עצמית, הגוף אומר לו לעצור כי הוא לא מאמין לעצמו. הוא לא אומר 'נעשה את כל המאמצים'. זו השאיפה שלו, אבל הוא לא בטוח שזה מה שיקרה".
השינוי בדבריו חל כשדיבר על החטוף כפיר ביבס, תינוק שנחטף בגיל תשעה חודשים בלבד עם משפחתו לעזה. "כשהוא מדבר על כפיר, התינוק בן עשרה חודשים, 'ברחה' לו מיקרו-הבעה של עצב", היא אומרת. "הגבות התרוממו למעלה והשפתיים ירדו למטה, ובכך נכנס אליו רוך. הוא איבד פוקוס בעיניים, שזה מביע פחד, על גורלו של הילד כפיר. וגם עצב, מאוד גדול, על מי שדואג לו. הוא ריגש אותי כאן עד דמעות, מה שלא קורה בדרך כלל".
האיפוק הגלנטי הופר פעם נוספת - כשהתייחס למנהיגים שמטיפים מוסר למדינת ישראל. "הייתה לו מיקרו-הבעה של כעס. שפת הגוף שלו הלמה לחלוטין את התוכן".
בשן סבורה שגם בני גנץ לא משחרר את רגשותיו האמיתיים רוב הזמן. "הוא חזר קצת לרובוטיות שאפיינה אותו פעם", היא טוענת. "הוא שם את הידיים בתנוחת 'יהלום', כלומר מצמיד את האצבעות, וזה מסמן חיבור למחשבה. יש מנעד אינסופי של רגשות שמשתולל אצל גנץ, ואתמול הוא היה קפוץ. הוא אדם מאוד רגשי. לאורך כל דבריו הייתה לו מיקרו-הבעה של עצב וקושי עקב המצב. הוא נראה סובל".
אף על פי שהטקסט שהקריא מלא בדימויים של אחדות, אומרת בשן, הוא לא מאמין בהם לחלוטין. "הוא אומר משפטים מדהימים אך לא מאמין בהם ב-200 אחוז. כשהוא אומר 'כל עם ישראל מאחוריכם', למשל, הוא משתמש בידיים בצורה מצוינת, אבל נושך שפתיים בסוף. כלומר, הוא מאמין בזה חלקית. בנוסף, הוא מרים את הגבות למעלה, מה שמבטא הפתעה. כשהוא מבטיח שאנחנו כעם נעמוד בהכול מאוחדים, יחד, יש לו דיליי במילים. בין 'הכול' ל'יחד', טון הדיבור שלו צונח. המשמעות היא שהוא אינו בטוח בזה".
