קשה להגזים במידת המיאוס שמעורר הריטואל, החוזר על עצמו בשינויים קלים שנה אחר שנה, וממלכד את ההורים והילדים לאותו דז'ה-וו: האם שנת הלימודים תיפתח ב-1 לספטמבר, והאם ההודעה על כך תינתן ערב קודם או דקה לפני השעה שבע בבוקר?
קשה להגזים במידת המיאוס והתהייה הגדולה איך ייתכן שהמורים, שעליהם אמר ראש ממשלת המעבר יאיר לפיד שהם "עמוד התווך, אנשים שהקדישו את חייהם לחינוך" וש"אין דבר יפה מזה" – שותפים, באמצעות נציגיהם, לטנגו הכאוטי הזה, לריקוד הרע שמסיים כך, פעם אחר פעם, את החופש הגדול.
ארבעה מיליארד שקל הניח שר האוצר אביגדור ליברמן על שולחן המשא ומתן עם הסתדרות המורים. האם זה מספיק? לא. אבל גם שמונה מיליארד שקל לא יספיקו לרפא את תחלואי המערכת הזו שמתקדמת צעד קדימה, שניים אחורה, משביתה לשביתה, ובתוך כך מאבדת גם מכוחה וגם ממעמדה.
הסכום הזה, על פי האוצר, נועד להבטיח שאנשי חינוך צעירים, שטרם צברו ותק, ירוויחו כ-50% אחוז יותר ממה שהרוויחו עד כה: 9,000 שקל בחודש במקום 6,000. שמי שימלא במקביל תפקידים נוספים, יתוגמל ב-1,000 שקל נוספים, ואנשי מקצוע ותיקים יזכו לתוספת של כ-800 שקל. זה מספיק? לא. מגיע להם יותר? כן. רק שאין בכך להצדיק את האיום הנצחי בחרב השביתה. גם להורים כואב כשמטרללים אותם עד דק.
(צילום: נויל האריס)
מערכת החינוך בישראל היא כה חולה עד שקשה לקבוע סדרי עדיפויות ולהגיע להסכמות במה להתחיל. להחזיר להוראה את אלפי המפקחים המיותרים? לבטל כפילויות באגפי המשרד? לפטר עובדים מיותרים? ראש אחד האגפים, למשל, סיפר לי שעובדים תחתיו חמישה אנשים שאין לו שמץ מושג מה הם עושים. "עזוב", אמרו לו, "תתחיל עכשיו מלחמה עם הוועד? לא תצא מזה, ולמנכ"לית ממילא אין זמן וראש לכך". ארץ קטנה וערימה של מחוזות, ולכל מחוז מטה, ומנהל, ויועץ משפטי וגזבר ומזכירות, ועוזרים, ונהגים ומה לא. וכולם, כן, יושבים על התקציב שלעולם נמוך מהצרכים.
אריאלה רינגל הופמןצילום: שלום בר טלועוד לא דיברנו על (חלק) מבוגרי המכללות, מורים חדשים שבתשובה לשאלה מי היו שלושת האבות וארבע האימהות, הציעו להקת זמר; על הכיתות המפוצצות; המבנים הזקוקים לשיפוץ. על תוכנית הלימודים - 159 נושאים לבגרות - הזקוקה לניעור, וכן, גם על ההורים שממררים וממאיסים את העבודה על הטובים שבאנשי החינוך, ויש רבים מאוד כאלו. בקיצור: זה לא רק הפער של 1,500 השקלים בין האוצר ליפה בן דויד שעומד בעוכרי הסיכוי של ילדינו לחינוך טוב.
ההסכם שייחתם, איפוא, אם וכאשר, הוא אפילו לא פלסטר. אבל הוא חייב להיחתם כי את שנת הלימודים הזו צריך לפתוח. בטח ובטח אחרי שנתיים של קורונה ועוד שנה מג'עג'עת עם שביתות. ואחרי שזה יקרה, מי שיעמוד בראש הממשלה הבאה מוזמן לאפסן את מיטב המליצות על עמודי תווך, לדלג על הבנאליה שהבחירות מכתיבות, לבחור אנשים מתאימים לתפקיד ולבדוק איך אפשר, לא בבת אחת, להזיז את ספינת המלחמה המחלידה הזו. בינתיים יש להניח לפקידי האוצר לנהל את המשא ומתן. מה שהוצע להסתדרות המורים, כאמור, אולי לא מספיק, אבל זו נקודת התחלה ראויה.
- אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
