אביב ברדיצ'ב, לשעבר מנהל התוכנית החינוכית של המכינה הקדם-צבאית בני ציון ומדריך הטיול בנחל צפית באפריל 2018 שבו נספו תשע נערות ונער, פנה היום (שלישי) לראשונה למשפחות הקורבנות. "בעיקר כואב לי שבסוף מתמודדים עם אובדן גדול, ונערות ונער שלא חוזרים הביתה. יש הורים שבטחו במכינה וזה מייסר אותי. יש לי צער מאוד עמוק", אמר המדריך. אחת מהורי הנספים צעקה על ברדיצ'ב: "חמש שנים, רק עכשיו אתה מבקש סליחה? תתבייש".
המדריך הוסיף בפנייתו למשפחות הנספים: "אני יודע שכל מילה שאני אומר מסבה כאב למשפחות. יש לי מורכבות מאוד גדולה כי האסון הזה קטע יחסים שלי וחיים של חניכות שהיו מאוד קרובות אליי. יש המון תחושות מורכבות סביב האסון הזה, גם של אבל ואשמה. ובתוך זה יש אנשים שקרובים אליי מהמכינה, שאיבדו אנשים קרובים אליהם. זה קורע אותי מבפנים. אין יום שזו לא מחשבה שמייסרת לי את הנפש, זה קורע לי את הנשמה".
עדותו של אביב ברדיצ'ב בשלב ההוכחות בפרשת אסון נחל צפית
(צילום: רועי עידן)
ברדיצ'ב, שמואשם בהמתה בקלות דעת של החניכים, עלה בפעם השנייה לדוכן העדים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. אחרי שבעדותו הראשונה סיפר כיצד האסון השפיע על חייו ופגע בו בהיבט התעסוקתי, תיאר ברדיצ'ב בעדותו היום כיצד השיטפון בנחל תפס אותו בהפתעה מוחלטת, והבהיר כי מנהל המכינה יובל כאהן, שמואשם גם הוא בהמתה בקלות דעת, היה מודע היטב לשינויים בתוכנית הטיול.
המדריך, שצעד יחד עם החניכים בנחל, התייחס בעדותו למזג האוויר ששרר במהלך הטיול. "היה שמשי, נקי", אמר ברדיצ'ב אף על פי שבאחת התמונות שתיעדו את החניכים לפני האסון נראה שהם צועדים לתוך ענן שחור. "לקח שעה ורבע עד שהגענו לפתח של נחל צפית. זו הייתה הליכה פשוטה על קו רכס. אלה שלושה קילומטרים שסיימנו יחסית מהר. מזג האוויר היה נוח, קצת אחרי 12 החל טפטוף כשהיינו על קו הרכס".
הוא סיפר עוד: "בשעה 12:45 בערך נכנסנו לנחל (צפית). עשינו תדריך לפני סולמות נחל תמר. אני זוכר שאמרנו למגויסים שאמור להתחיל טפטוף בשעה 12. יובל מבחינתי מודע לכל מה שאנחנו עושים באותו יום. אני כל הזמן יודע שהוא מודע לתוכנית. אני שולח תמונות מנחל תמר והסקירה הגיאוגרפית. זה אומר שמבחינתו הוא מעורב. בראייה שלי, באותו זמן הוא כותב דברים על נחל צין כי יודע שתמר וצפית לא שוטפים. שהוא בעצמו רגוע. הוא בעניינים. הוא מכוון אותנו רק לבדוק את נחל צין בהמשך. זה מתכתב לי עם הדברים שאני עשיתי, שדיווחתי. זו עוד נקודת ביטחון שאני לא פועל בעולם ריק. שיובל יודע מה קורה. שנועם (נועם דור, המדריכה שהתריעה על שיטפונות בנחל צפית. א"ק) יודעת מה קורה.
"התחיל טפטוף קצת אחרי 12, ונכנסנו לתוך הנחל. הייתה תחושה שנערכנו לדבר הזה. לא היה 'אור אדום' כמו שיובל אמר פה - התחיל לרדת גשם אז צריך לעצור. מה שנכון זה שאפשר לטייל כשיורד גשם. מאוד הופתעתי ממה שיובל אמר בעדות שלו, שאמר אסור לטייל בגשם. אני וכל מי שהיה שם לא הכיר את זה. אף אחד לא אמר - יובל אמר שאסור לטייל בגשם. לי זה נראה רגיל שממשיכים רגיל, וככה לכל מי שהיה שם. להפך, כל ההערכות הייתה שמטיילים בגשם".
"ברגע האחרון קפצנו למעלה"
על רגעי השיטפון סיפר ברדיצ'ב: "סביב רבע לאחת התחלנו ללכת על השביל בתוך הנחל. הטופוגרפיה מאפשרת הליכה בטור ופתיחת פערים. אני הייתי בסוף. פתאום אני שומע מאחוריי רעש מאוד גדול, הסתובבנו וראינו את הזרם של המים. אני זוכר שהדבר הראשון שעבר לי בראש זה - שגיאה כזאת. הפתעה מוחלטת שלא הבנתי מאיפה זה קורה. לידינו הייתה מדרגה שהצלחנו לקפוץ אליה ואפילו תפסנו את החובש ממש ברגע האחרון משכנו אותו.
"היינו בנקודה שכל החניכים התחילו לרדת בסולם של הנחל ואנחנו היינו שם קבוצה של ארבעה - אני, סטיב (חובש. א"ק), ירין שמשי ועדיאל חסיד (שני חניכים שניצלו באסון. א"ק). ממש איך שבאנו לרדת השיטפון תפס אותנו. ברגע האחרון קפצנו למעלה. הדבר הבא שעשיתי זה שהתקשרתי לנועם והודעתי לה על מה שקרה. אמרתי לה 'היה שיטפון בנחל', שתזמין כמה שיותר מהר חילוץ, כי ידעתי שתתקשר לאבא שלה. אני חושב שאמרתי לה שתנסה לתפוס את יובל, כי אני ניסיתי לתפוס אותו ולא הצלחתי. ברגע השיטפון הייתה לי הפתעה מוחלטת. זה לא משהו שאני חשבתי שאמור לקרות, זה בכלל לא עבר לי בראש. וגם אימה מאוד גדולה – היה לי ברור מה קורה במדרגה מתחתי. אני מעדיף לא לומר מה ראיתי. היה לי ברור שקורה פה משהו נורא ואיום. ושבמקום להיות בטיול שכיף בו צריך לשנות פאזה ולטפל במה שקרה".
ברדיצ'ב הוסיף לתאר את תחושותיו: "בעיקר הרגשתי שלא היו הוראות או הנחיות של הטיול שלא קיימתי או התעלמתי ממנו. שבעיקר הקשבתי ליובל או להראל (הראל בן שחר מרשות הטבע והגנים. א"ק). מבחינתי זה היה אמור לתת לנו ביטחון של מאה אחוז. עד לרגע שהמים פוגעים בנו הרגשתי שהדברים נעשים בשיקול דעת, בהתאם לכל ההנחיות שנאמרות לנו. פעלתי על פי כל ההנחיות והנהלים שניתנו לי... כשנכנסנו לתוך הנחל היה לי ביטחון מאה אחוז שלא יקרה שום דבר. לא היה לי גרם אחד של תחושת סכנה.
"מיד אחרי השיטפון הצלחנו לטפס לקו רכס שאחרי, רציתי לרוץ כדי לראות אם אפשר לסייע למישהו. היה שם שביל שבו האפיק של נחל צפית מסתיים, כמה מאות מטרים. רצתי, זה לקח לי כמה דקות. נועם הגיעה ברכב של המכינה מאוד נסערת, ואמרה 'הטעיתי אתכם, הטעיתי אתכם'. אמרתי לה - נועם, יהיה לנו כל החיים להתעסק בזה, בואי נתעסק עכשיו במה שפה. היה לי ברור שהיא הרגישה תחושת אשם מאוד גדולה שאמרה לנו 'אין בעיה, תיכנסו ותצאו בתוך שעה'".
בתחילת עדותו היום, ניסה ברדיצ'ב להסביר איך פעל בעצתם של אחרים, בהם צביקה דור, סגן מפקד יחידת חילוץ ערבה ואביה של המדריכה נועם דור, ומנהל מרחב ערבה ברשות הטבע והגנים בן שחר. לדבריו, בתחילה התעסק בנוחות של החניכים בטיול. "האם ירד עלינו גשם ומתי? בבוקר הטיול רציתי להבין מלאופר (אלמוג לאופר, ששירת כקצין וחזאי בחיל האוויר. א"ק) ומטאוטק מה הסיטואציה של מזג אוויר".
על רקע דברי המדריך ברדיצ'ב, יצוין כי לאופר ציין בעדותו בבית המשפט: "היה לי מוזר שהמכינה מטיילת בימים כאלה בדרום", וטען שאמר לברדיצ'ב כי קיים סיכוי לגשם משמעותי. לאופר גם טען כי בסוף השיחה האחרונה עם ברדיצ'ב, אמר לו המדריך: "טוב, הכי הרבה נירטב קצת". ברדיצ'ב סיפר בבית המשפט כי לאופר אמר "אין חשש לגשמים אבל אעדכן אתכם עוד כשעתיים". לדברי המדריך, "לא שאלתי אותו על גשם באגן הניקוז. עניין אותי על גשם שירד עלינו".
ברדיצ'ב ציין עוד כי ביום האסון שלח לו מנהל המכינה כאהן, הודעה על כך שיש צפי להיחלשות בצפי לשיטפונות, אך הגשמים יתחדשו אחר הצהריים. הודעת המנהל נמסרה למדריך בתגובה לכך שברדיצ'ב עדכן כי בכוונתם לטייל בנחל צפית ובנחל תמר. "דיברתי איתו יום לפני כן בערב. ברור לי שהוא בעניינים ויודע שאנחנו מטיילים בתמר ובצפית. הוא הצטרף לתחושה המרגיעה הכללית".
באסון בנחל צפית נספו אלה אור, צור אלפי, גלי בללי, מעיין ברהום, רומי כהן, שני שמיר, אילן בר שלום, יעל סדן, אגם לוי ועדי רענן.
