בזמן שהטרור הפסיכולוגי של חמאס מגיע לשיא, יותר מעשרת אלפים איש נמצאים הערב (שבת) בעצרת בכיכר החטופים בתל אביב ודורשים את שחרור כל החטופים. העצרת מתקיימת תחת הכותרת "50 ימים של גיהינום - לא עוצרים עד שכולם חוזרים".
ראש העדה הדרוזית בישראל, השייח מואפק טריף, פנה בעצרת לבני משפחות החטופים: "הלב נקרע לנוכח הכאב הבלתי נתפס שלכם. אמנם הייתה לנו קצת נחת אתמול, אך המחשבות והתחושות נותרות עם יתר החטופים. העיניים דומעות למראה תמונת הילדים החטופים. איך אפשר להזיק לילד קטן וטהור? איך אפשר לפגוע בילדות ונשים חסרות ישע? איך אפשר לפגוע באנשים מבוגרים שוחרי שלום? איזה רוע זה, איזה שפל אנושי ומוסרי. איזה תהום של חושך ושנאה. באתי אליכם הערב כדי לתת לכם חיבוק חזק חם ואוהב מכל בני העדה הדרוזית. אנו כואבים את כאבכם ומזדהים עם הסבל הנוראי".
אלון, הנכד של יפה אדר, ששוחררה אתמול ובן דודו של תמיר אדר שעדיין בידי חמאס, אמר בעצרת: "אני חי את הקונפליקט האדיר הזה. לראות את סבתא שלי עומדת על הרגליים, גאה, עוצמתית ובעיקר מעוררת השראה, נותן תקווה לכך שכולם יחזרו. אבל כדי שכולם יחזרו אני חייבים להמשיך להילחם. אסור לנו לעצור לשנייה. אנחנו צריכים שתמשיכו להזכיר לכל העולם שמאחורי כל תמונה עומדת משפחה שלמה ש-50 יום לא חיבקה, לא שאלה לשלומם, שנקרעת מגעגוע. סבתא שלי ביקשה להגיע הערב להגיע לעצרת. אנחנו חשבנו שזה עדיין מוקדם".
בין הדוברים היה גם שרון שרעבי, שאחיו יוסי ואלי נחטפו לעזה. אלי איבד ב-7 באוקטובר את שאשתן ליאן ובנותיו נויה ויעל שנרצחו על ידי מחבלי חמאס. "ברשותכם, אני דווקא רוצה לפנות למתנגדי העסקה, שרואים את ישראל משחררת מחבלים", הוא אמר. "זו לא צביטה בלב, זו שריטה מדממת על ליבכם. אבל יש לנו שתי אלטרנטיבות. הראשונה היא לפתוח את ערוץ אל-ג'זירה ולראות את אותם מחבלים מתקבלים בבקלאוות וסוכריות. השנייה היא לפתוח את כל הערוצים הישראלים שמשדרים את הילדים האלה חוזרים הביתה. אין אחד שלא יזיל דמעה. זו התקומה של מדינת ישראל. מדינת ישראל הפרה את ההסכם עם אזרחיה ב-7 באוקטובר. זה הזמן להחזיר את האמון. מחר זה עלול להיות מאוחר מדי. יהיה מספיק זמן למוטט את חמאס.
"אנחנו חייבים להמשיך להילחם כדי לשחרר את כל החטופים. וכשאני מדבר על כולם אני מתכוון גם לאורון שאול, הדר גולדין, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. כולם. אני מבקש סליחה שלא עשינו מספיק מצוק איתן ועד היום כדי לשחרר אותם. אני ממש מתנצל. הפעם אנו לא נעשה את הטעות הזו".
אורנה ורונן נאוטרה, הוריו של עומר שנחטף על ידי חמאס: "לעומר אין קול עכשיו ואנחנו מדברים בשמו. דיברנו בוושינגטון לפני 100 אלף איש, אבל אני מתרגשת הערב יותר. הוא חי בארץ לבד כחייל בודד ואנחנו בניו יורק. בתפקידו האחרון הוא הוצב על הגבול בעזה. בפעם אחרונה ששוחחנו עימו הייתה ביום שישי. עוד באותו הלילה שעון ניו יורק המציאות הנוראית טפחה על פנינו. העולם התהפך ונפער בתוכנו בור. מאז אנחנו מגויסים יום ולילה. צעקנו מול הבמות הגדולות בארה"ב - באו"ם, בטיימס סקוור, פגשנו את מנהיגי ארה"ב. גילינו שהמשפחה שלנו גדולה ותומכת. יהדות כל העולם יוצאת מגדרה ועוטפת אותנו. מתוך הזעזוע קמה עוצמה גדולה".
בין הנוכחים בכיכר ד"ר אמנון רביב, שהגיע עם תמונות של יעל ונווה שוהם: "אני כאן כי הסבא שלהם שנרצח, אבשלום, הוא בן כיתה שלי מבאר שבע. הם נחטפו מבארי יחד עם ההורים והסבתא. אנחנו מקווים מאוד שהם יחזרו. מלבד זאת, אני פה כל עוד כל הילדים לא חזרו". ד"ר רביב, שהגיע לבוש כליצן רפואי, הוסיף: "רוב האנשים מסתכלים עליי ורוצים חיבוק. הם שואלים פרטים מה הקשר שלי וכו'".
מוקדם יותר השתתפו מאות בני אדם בעצרת בהרצליה למען שחרור החטופים. אלה זמיר, מחברותיה של מיה רגב שנחטפה ב-7 באוקטובר, אמרה: "בתקופה האחרונה למדנו שציפיות זה דבר מסוכן. לכן ההורים ביקשו להמשיך להתפלל עד שנראה שהיא כאן. אנחנו רוצים שכל החטופים יחזרו הביתה. המשיכו לתמוך מכל מקום ובכל מקום".