(צילום: אבי חי)
בתאריך הכי סימבולי שיכול להיות - יום הפועלים שחל ב-1 במאי - הלך לעולמו חבר הכנסת לשעבר ממרצ אילן גילאון. חבריו מכל קצוות הקשת הפוליטית - מראש הממשלה נפתלי בנט, דרך ראש האופוזיציה בנימין נתניהו ועד בצלאל סמוטריץ' - סיפרו על איש יוצא דופן, שלחם למען החלשים ולמען זכויות הנכים והעובדים.
5 צפייה בגלריה
"האנשים בפגישות היו טועמים את הריבות, ואז כבר אי אפשר היה לריב". גילאון
(צילום: גדי קבלו)
ח"כ ינון אזולאי (ש"ס) שאביו, השר המנוח דוד אזולאי היה מיודד עם גילאון, סיפר כי בהצבעה על חוק המרכולים לפני כארבע שנים, האופוזיציה אמורה הייתה לנצח מאחר שאושפז. "הקואליציה איימה להביא אותו להצבעה אך אילן החליט להתקזז איתו ואמר: 'במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש'. כשאבא שלי הגיע להגיד לו תודה הוא שאל על מה הוא מודה לו. אבא אמר לאילן כי הוא עמד בפני ביקורת קשה - והשיב: 'זה לא קשור אחד לשני. צריך לגלות אנושיות ויש דברים שצריך להתעלות מעליהם. פוליטיקה זה לא דבר שצריך להיות בראש מעייננו'".
אזולאי הוסיף כי "כשאבא שלי היה מאושפז בשערי צדק, יום אחד ראיתי את אילן בבית חולים. שאלתי אותו מה הוא עושה כאן, אבל הוא התחמק ואמר שזו 'סתם הזקנה'. מסתבר שזה כנראה היה אירוע מוחי שעבר. הוא שאל מה אני עושה פה, וסיפרתי שאבא מאושפז. למרות מצבו, הוא התעקש לבוא לראות את אבא. אבא שהיה במיטה קם התרגש, קם לכבודו והם התחבקו. זה היה מרגש מאוד לראות את אילן מגיע לאבא, אחרי זה אבא סיפר שהוא ביקר אותו שוב. הוא היה סמל לרגישות".
5 צפייה בגלריה
"החיבור לחרדים היה טבעי". אילן גילאון ודוד אזולאי ז"ל
(צילום: עטא עוויסאת, הלל מאיר TPS)
אזולאי הוסיף כי כשעבד כיועץ לשר הפנים, גילאון נלחם על הנגשת בתי הספר מספסלי האופוזיציה. "הוא תמיד היה אומר לי: 'איפה שאני יכול לעשות למען החלשים - אני שם'. אילן לא הסתכל על דת ומדינה, אלא הסתכל מה אפשר לעזור לחלש, לא משנה איך אתה נראה. אתה זקוק לעזרה? הוא תמיד היה שם בשבילך. הוא לא עשה את זה בשביל הכותרת, אלא בשביל האזרחים והוא שילם על זה לא פעם מחירים פוליטיים.
"תמיד הלך ביחד עם כל מי שעזר לחלשים. אצל אילן היה חיבור טבעי לחרדים למרות שכלפי חוץ זה לא נראה ככה. לפני כחודשיים הוא הגיע לכנסת והתחבקנו והיה אפשר להרגיש את האהבה שלו. קשה לדבר עליו בלשון עבר. צריך להמשיך את דרכו ואת המעשים הטובים שלו".
חבר הכנסת אורי מקלב מיהדות התורה, שהיה גם הוא מיודד עם גילאון, סיפר כי לא עניינו אותו כלל ענייני אופוזיציה או קואליציה - אלא רק מה שמיטיב עם אזרחים. "אפשר היה לראות את זה היטב בסיפור של דוד אזולאי וחוק המרכולים", אמר. "הייתה בו אנושיות, רגישות, צניעות ושקיפות, לצד מכלול של תכונות אישיות שלא תמיד רואים את בפוליטיקה".
לדבריו, הוא דאג לכל נושאי הרווחה ללא אבחנה בין אדם לאדם. "הייתה לו הזדהות עם כל אחד", אמר. "אני זוכר שהוא התרגש עד דמעות מדברים אנושיים שהגיעו והוא אף פעם לא התייחס אל מי הבן אדם שעומד מולו, אם יש לו כיפה או אין לו, מה צבע עורו והאם מדובר בגבר או אישה. ללא הבדל גזע, מין או דת, אצלו זה היה בצורה מאוד בולטת ולא רק אמירה או תפישה, אלא ממש מהות".
כך למשל, סיפר מקלב, "היו שני חוקים מקבילים בנושא קצבאות נכים, והבנו שזה די דומה וכדאי לשלב אותם. הצעתי לו שהוא יוביל, והוא כל כך התרגש מזה. הוא לא היה רגיל לקבל את הפידבק הזה. כשקיבלתי את 'אביר השלטון' הוא התרגש ובירך, ובכלל כל עניין משפחתי הוא התקשר".
"מה שבלט אצלו זה הנאומים בכנסת שהיו אחרים", הוסיף מקלב. "הייתה לו תמיד הסתכלות אחרת, שונה. לא היה אפשר לצפות את מה שהוא יגיד. המשלים שלו והסיפורים שלו היו מאוד בולטים. המקום הזה מנוכר והוא החליש את הניכור בין חברי הכנסת ובין אנשים בכלל. הוא יכל מאוד לכעוס על פקידי ממשלה אבל הוא מהר גם ריצה אותם. תמיד בסוף הוא היה מקל עם איזו בדיחה. היה נציג נאמן, היה עבד של אנשים. הוא עבד קשה וישב שעות בוועדות בכנסת. סוג כזה אני לא חושב שראינו בנוף הפוליטי. אין דומה לו".
גם יריבים פוליטיים זכו לריבות המפורסמות
אלכס פרידמן, יו"ר עמותת "נכה לא חצי בן אדם", סיפר כי גם בפגישות הכי טעונות, גילאון תמיד הגיע עם הריבות שהכין. "הפגישה תמיד הייתה מתחילה בזה שאילן מגיע ונותן לאנשים שאיתם הוא מנהל משא ומתן את הריבות המיוחדות שלו", אמר. "האנשים בפגישות היו טועמים את הריבות, ואז אף כבר כבר לא יכול היה לריב. הוא היה מתעסק שעות בריבות, זה היה מותג הדגל שלו".
פרידמן סיפר כי "באחת הפגישות מול ההסתדרות, אילן הגיע יחד איתי - והפגישה הייתה מאוד טעונה. בשלב מסוים אילן התייאש מהמשא ומתן וחזר לאשדוד לביתו. לא ויתרנו, התקשרנו אליו והתחננו שיחזור - והוא באמת חזר מאשדוד באמצע הלילה. בסוף הגענו להסכם היסטורי עם ההסתדרות".
"אני בעצמי עוד בשוק כרגע", הוסיף פרידמן. "אילן לא היה מסרב לאף הזמנה להגיע לשום אירוע, לשום הפגנה. הוא תמיד היה נוכח, בניגוד לחברי כנסת אחרים שגם היו מוזמנים. הוא היה מחויב לנושא של הנכים באופן מלא. היו לנו הרבה מאוד שיחות אישיות בוואטסאפ, זה עצוב מאוד. כולנו ידענו שהוא מאוד חולה בזמן האחרון ועדיין זה מאוד הפתיע אותנו".
"אילן נתן דוגמה אישית גם לאנשים כמוני וגם לאנשים אחרים ללכת קדימה ולהמשיך את דרכו", אמר פרידמן. "חוק הנכים מבוסס על החוק של אילן. זו הטיוטה של החוק של אילן שהותאמה להסכמות שהגענו אליהם ואילן ידע שזו בשורה ענקית. כולנו רוצים להגיע לשכר מינימום וזה משהו שנעשה עכשיו גם לכבודו".
אשתו של גילאון, יהודית, סיפרה הבוקר לאולפן ynet כי אילן לא היה בקו הבריאות לאחרונה. "דווקא כשחשבנו שהדברים הסתדרו הוא קיבל אירוע מוחי ביום רביעי בלילה. כולם ידעו עד כמה ליבו היה במקום הנכון", אמרה יהודית, שסיפרה כי "אנחנו 50 שנה ביחד, מבית הספר. הוא היה האיש שלי 50 שנה אבל הוא היה האיש של כל האנשים בעולם. הוא חי בשביל זה, זו הייתה נשמת אפו. הוא נפטר ב-1 במאי, יום הפועלים שהוא ציין כל השנה וזה היה כל כך חשוב לו. הוא היה הסוציאליסט האחרון".
גם בנו של גילאון, מתן, ספד לו: "אבא שלי נפטר הבוקר, באחד במאי, תאריך שהוא ממש אהב. ולאט-לאט אני רואה את הפיד מתמלא בציוצים לזכרו. קשה לי לתאר מה אני מרגיש, זו תחושה ממש מוזרה. איש מלא באינסוף אהבה לכולם. נתגעגע".
