שרה נתניהו, שלום לך. כדי להוריד מיד את ההגנות שוודאי מתרוממות אצלך אציין שאין לי כל כוונה לכתוב את מה שכבר נכתב, על המנקות והמתנות, התכשיטים והצעקות, הכביסות ומאות הנסיעות לחו"ל שתועלת נוכחותך בהן הייתה שולית עד תמוהה ובכל מקרה טעונת הסבר, שלא ניתן מעולם. כל אלה שייכים לימים נאיביים יותר, ורודים בדיעבד כמו המשקפיים שהרכבת בסרטון ההוא, שהקדימו את ההווה השחור והסמיך כזפת שבו אנחנו שוחים מדי יום ולילה מאז 7 באוקטובר.
מאז, חלקינו קוברים את מתינו. אחרים נלחמים להשבת אהוביהם/ן. השאר (אני, נאמר) לא ישנים לילות שלמים כי הבנים והבנות שלנו מסכנים את חייהם, בעוד את עסוקה במאבק מסביב לשעון, כולל לכאורה ב-1:10 לפנות בוקר, להצלה בכל מחיר של הקריירה הפוליטית של בעלך – זה שהצהיר לאחרונה, בין יואב גלנט לבני גנץ שהביטו בו כמו על איש שנכנס לחדר שאינו שלו בבית המלון, שהוא עצמו הרגיש "חסר ישע" בפגישה עם משפחות חטופים.
אפשר להבין את האינסטינקט הזה, ואינני מצטעצע. האיש שראית בו מנהיג בקנה מידה היסטורי, ושכל חייו ניסה למצב את עצמו כצ'רצ'יל, מסווג כבר - ויסווג ככל הנראה לנצח - בתור צ'מברליין הישראלי. גרוע מזה, הסיגר הצ'רצ'יליאני נחטף מאצבעותיו ומוגש, יחד עם כוס קוניאק, לשנוא נפשיכם אביגדור ליברמן.
אבל לישראל קשה יותר, שרה. היא מדממת תחת כהונת בעלך החיוור, המבוהל והמבולבל כפי שלא דיממה מעולם. לכן, אם תקדישי את שארית ימייך כ"אישה הראשונה" אך ורק לניהול קמפיין ההישרדות שלו, ייתכן מאוד שגם את תיזכרי ככישלון נוראי העומד בזכות עצמו. ואני אסביר.
תפקידן של "נשים ראשונות" (וגם "בעלים ראשונים", או קרוב לזה, כמו דאגלס אמהוף בעלה של קמלה האריס) בפוליטיקה האמריקנית, שעל פי המודל שלה עוצבו כהונות בעלך מ-1996 ואילך – הוא חשוב וידוע. לצד קידום אג'נדות החשובות להן, הג'וב הוא להיות מקור לאור בזמן חשיכה. כתף סופגת דמעות בזמן בכי. סיבה לתקווה בזמן אימה מצמיתה. מבלי לבקש תהילה על כך. מבלי לדרוש כותרות, צלמים, ציוצים, תמורה מכל סוג. להיות מה שהאמריקנים מכנים selfless, בתרגום חופשי – נטולת אנוכיות או אגו. כל זה מתוך ההבנה הפשוטה שנשים ובעלים "ראשונים" לא נבחרים בקלפי וצריכים על כן לרכוש את אמון הציבור כולו, ימין ושמאל, כל יום מחדש - שהרי כוחם כמו כוחך הפוליטי בא רק מעצם זה שהתחתנת.
הנה החדשות הטובות: להצלחה בתפקיד יש מתכון. כבר 31 שנים שהמכון האמריקני "סיינה" מדרג את הנשים הראשונות בארה"ב על פי עשרה קריטריונים שנוסחו על ידי היסטוריונים ומומחי ממשל. במקום הראשון בששת הסקרים האחרונים מאז 1982 מופיעה אלינור רוזוולט, זו שבין השאר תרמה לצדקה כל סנט שהרוויחה בהרצאות, בשווי מצטבר של כ-100 אלף דולר אפילו ב-1941. היא שהייתה הכתף שעליה נשענה אומה שלמה בזמן מלחמת העולם השנייה, כולל ובעיקר מיעוטים מצומצמי זכויות כמו שחורים, יהודים, נשים.
בעז גאוןאסנת בן דבבין עשרת הקריטריונים המסווגים "נשות ראשונות", מי לתהילה ומי לכישלון, נכללים בין השאר "יושר אישי", "אישה עצמאית העומדת בזכות עצמה", "תדמית ציבורית", "הישגים אישיים", "תרומה למדינה" ו"תועלת לנשיא". ובמקרה שלך, לראש הממשלה. התועלת שלך לראש הממשלה, אם לשפוט מאחיזת הצבת שלו על תנועת הליכוד – רבה מאוד. הניקוד שלך בשאר הקריטריונים טרם הושלם אבל נגיד כך, בזהירות: אלינור רוזוולט את לא.
ועדיין: נותרו לך כמה שבועות או חודשים, ככל הנראה, בתפקידך כ"אישה ראשונה" לפני ששר היסטוריה ילקק את העיפרון ויתחיל לסכם. כפי שישראל אימצה את ג'ו ביידן אל חיקה בהיעדר ראש ממשלה ברמתו, עיניה הטרוטות עדיין מחפשות את ג'יל ביידן הישראלית, את ג'קי קנדי הישראלית, את מישל אובמה. כולנו מנסים להתעלות בימים אלה מעל מי שהיינו לפני 7 באוקטובר. אולי תנסי גם?
- בעז גאון הוא סופר, מחזאי והייטקיסט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 06:40, 02.11.23
