"לקראת אור אחרון הרמקול קורא: 'כולם להיכנס לחדר תדריכים'. חולדאי מפקד טייסת, ממלא מקום, עומד על הבמה, והוא פותח את דבריו: 'תסתכלו סביב, לצדדים, תראו את החבר'ה. לא כל מי שיושב פה עכשיו יישב פה בסוף המלחמה" (אל"מ במיל' יהואר גל, נווט קרב, בן 23 במלחמה)
מלחמת יום הכיפורים מצאה את רון חולדאי, אז רס"ן, בסיטואציה מעט בעייתית. שלושה שבועות בלבד לפני כן הוא חזר לטייסת הפנטומים 201 כסגן ראשון (סמ"ט א') של המפקד, סא"ל יפתח זמר. מתוך מחשבה כי הגזרה שקטה, נסע זמר להשתלמות בארצות הברית והשאיר את חולדאי כממלא מקומו. כשבשתיים בצהריים פילחה אזעקה את שמי מדינת ישראל, מצא עצמו חולדאי, טייס פנטום נועז, כמפקד הטייסת. סדרת הטלוויזיה "האחת" שיצרה סימה קדמון (תשודר בכאן 11) מביאה לראשונה את הזווית האישית שלו לאירועים, כולל וידוי אישי נדיר ומפתיע.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"מלחמה לא מתחילה כמו שאתה חושב שהיא תתחיל, גם לא ששת הימים", אומר השבוע חולדאי בריאיון לרגל שידור הסדרה. "אומנם הייתה הפתעה כשנאצר נכנס לסיני, אבל היו לנו תורת לחימה, תוכנית - וביצענו. במלחמת יום הכיפורים הייתה הפתעה שעבדה בכיוון ההפוך, ולחיל האוויר לא היה פתרון אמיתי. המצרים ידעו למה הם מתכוננים, והם ביצעו את התוכנית בכל פעם כתרגיל. זה גרם לעיוורון, אבל אם מישהו חושב שבאותה מלחמה, לו היינו מבצעים תקיפה מקדימה, תמונת המערכה הייתה משתנה - הטענה שלי שלא. היה פה משהו הרבה יותר גדול, מבחינת הכנת הצבאות, האופוריה וחוסר המוכנות האמיתית".
אם המילים "קו בר-לב" ביטאו את כישלון הקונספציה הקרקעית, הרי שלחיל האוויר הייתה קונספציה משלו, שקרסה אף היא. פקודת המבצע "דוגמן 5" הייתה שם קוד לתוכנית להשמדת כל משגרי טילי הנ"מ הסוריים ברמת הגולן. במציאות, בעקבות מודיעין לקוי, יצאו 51 פנטומים להפציץ, 14 מתוכם מטייסת 201 בפיקודו של חולדאי, אבל המשגרים כבר הוזזו משם. ולא רק זאת, אלא שאש תופת נורתה על הטייסים. התוצאות גבו מחיר כבד מכלל הטייסות, אבל טייסת 201 נפגעה קשה ביותר: ארבעה פנטומים הופלו ושבעה טייסים ונווטים נפלו בשבי הסורי תוך חצי שעה. שני פנטומים נוספים נאלצו לנחות נחיתות חירום ברמת דוד במקום בבסיס האם בחצור. "עד היום", אומר חולדאי לסימה קדמון, בגילוי לב נדיר, "אני חי עם העובדה שאני הייתי מפקד הטייסת ולא אמרתי 'עד כאן'. אני הייתי אחראי להגיד. יכולתי לעשות רעש ולא עשיתי. שישה מטוסים לא חוזרים לטייסת, ולכן העול עליי. הייתי קונבנציונלי בצורה שבה התנהגתי, והייתי צריך להיות לא קונבנציונלי".
סא"ל יפתח זמר חזר מניו יורק באיחור משמעותי והתעכב יממה נוספת בביתו בבסיס. ארבעה ימים אחר כך נאלץ לנטוש מעל מדבר יהודה את מטוס הפנטום שלו, בעקבות תקלה טכנית. הנטישה הזו הובילה לעזיבת תפקידו כמפקד הטייסת, שאליו הוזנק סמ"ט א' הקודם, איתן בן-אליהו. "אני אשתמש במילה בגידה", אומר חולדאי, איש לא רגשני במיוחד, למראיינת קדמון. "בשבילי זו הייתה מכה איומה. הרגשתי חוסר אמון. ואף פעם לא סיפרתי את זה, אפילו לא ליעל, אשתי. העובדה הזו העמידה אותי לכל החיים אחר כך, עם השאלה: 'רגע, אולי מישהו התבטא, וכתוצאה מזה עמוס החליט מה שהחליט' (עמוס לפידות, מפקד בסיס חצור). מעולם לא ניגש אליי מישהו אחרי המלחמה ואמר: 'היית נהדר'".
פקודיו לשעבר של חולדאי שהתראיינו לסדרה "האחת" דווקא משבחים אותו. כך, למשל, אורי ערד, נווט קרב בטייסת, שאמר: "חולדאי עשה עבודה אדירה". עדי בניה, טייס קרב, הוסיף: "חולדאי עשה את המקסימום ונתן דוגמה אישית". הטייס איתמר ברנע אמר: "רוני עשה את המיטב, מעל ומעבר למה שסגן מפקד טייסת יכול לעשות בסיטואציה כל כך קיצונית". ואילו הנווט יצחק אמיתי (ז'טלני) סיכם: "הוא הוביל את הטייסת שלושה ימים ועשה את זה בצורה מדהימה".
במבחן השנים אין לחולדאי על מה להלין. בן-אליהו אומנם התקדם והפך למפקד חיל האוויר, אבל חולדאי, שפיקד אחר כך על שתי טייסות ושני בסיסים, יושב ביציבות כבר 25 שנה בכיסא הנחשק ביותר מבחינה מוניציפלית – ראש עיריית תל אביב-יפו, ומתמודד כרגע בפעם השישית על התפקיד. אם לא יקרה שום דבר בלתי צפוי הוא גם יזכה בקדנציה נוספת. הוא נחשב למיתולוגי, עוצמתי, משפיע על סדר היום הציבורי, ומי שבהחלט צימצם, לטוב ולרע, את המרחק בין תל אביב למנהטן. מעבר לכך, אם יש עיר שחתומה על ההתנגדות למהפכה המשפטית זו תל אביב, ו"קפלן" כבר מזמן הפך למושג, ממש כמו "בלפור" בזמנו. כל זה לא מעט בגיבוי חולדאי.
"פיקדתי על 201 בשלושת ימיה הראשונים, הימים הקשים ביותר. חזר מפקד הטייסת, זזתי הצידה. אחרי הטלפון מעמוס לפידות נפגעתי. חשתי פגיעה באמון, אבל אני חייל וזה נשאר ביני לביני"
במפגש עימו לא מפספס חולדאי את ההזדמנות להקביל בין המאבק עכשיו - למלחמה ההיא. "הרי על מה מוחים הטייסים?" הוא מקשה, "הם מוחים על כך שהם צריכים לסמוך במאה אחוז, שמאחוריהם יש מי ששוקל את השיקולים כמו שצריך. חיל האוויר וצה"ל לא התכוננו כראוי למלחמת יום הכיפורים. לא קראו את התמונה. כשאני נמצא עם המפקד שלי, אני יודע עם מי אני נמצא. אבל מאחורי טייס נמצא עולם שלם של מודיעין, ומכוונים, ובקרה, ושרשרת שלמה של אנשים שאני צריך לסמוך עליהם שהם עושים את עבודתם כמו שצריך, כשכתוצאה מזה אני לוחץ על כפתור בלי לראות את המטרה. אני חושב שמה שקורה היום גרוע מאשר ביום הכיפורים. מה שקורה היום זה סיכון ביטחוני למדינת ישראל".
לפני 1973 היו סימנים מעידים ולא הבנו את תמונת המצב. בוא ניקח את זה ל-2023.
"לבני פלד, שהיה מפקד חיל האוויר, באו בטענות איומות על ניהול המלחמה, על העובדה שהסכים ל'דוגמן 5'. אני זוכר את בני, המפקד שכל כך הערכתי, מגיע אלינו לטייסת אחרי המלחמה ומצטדק. אני זוכר אותו מסתובב עם התמונות האלו של המודיעין, ואומר: 'אם רק היה לנו את זה, היינו יכולים לעשות'. אבל מאותו רגע, במשך תשע שנים, חיל האוויר עסק בשאלה איך מייצרים מציאות שונה למלחמה הבאה. וכשמגיעה לבנון הראשונה, כל סוללות הטילים הסוריות מושמדות במכה אחת. כי השתנו תפיסת העולם, התו"ל והאימון, לטובת מטרה ריאלית. עם צניעות, בלי יהירות. עם מקצוענות שבסופו של דבר מביאה את חיל האוויר של היום, עם היכולות האלו שכולנו רואים. זו תולדה של הכישלון וזה הישג עצום. והיום, כשמישהו מסוגל לדבר סרה על האנשים האלו, הטייסים, כמו שאני שומע, בשבילי, זה חורבן הבית".
אתה מתכוון לאמסלם, גוטליב ואחרים, שאומרים על הטייסים "אנרכיסטים", "מוגלה".
"המדבר מעיד על עצמו שהוא איננו ציוני. אני לא הייתי חייב ללכת לקורס טיס. בעידן שלי היה צריך לעודד אנשים להתגייס לטיס, והמציאו את הסיסמה 'הטובים לטיס'. אני התכוונתי ללכת לצנחנים, שנחשב בזמנו ליותר מכובד, עם כל הסיפורים על ה-101. כולנו גדלנו על ברכי מגילת העצמאות וידענו שכולם איתנו, וזה היה מובן מאליו להתגייס להגנת המולדת. אז כשאנשים בועטים היום בדלי שמכיל את הדבר הזה, 'מדינת ישראל', אני נחרד. אנחנו חיים במציאות שבה הסיכון לעתידה של מדינת ישראל, גדול יותר מאשר היה במלחמת יום הכיפורים. במלחמה דאגתי לחבריי, למשימות, אבל לרגע אחד לא דאגתי לגורלה של המדינה. והיום, בפעם הראשונה בחיי, אני דואג למדינת ישראל. כששואלים אותי: 'תגיד, מה אתה צריך אחרי 25 שנה, להתמודד לראשות עיריית תל אביב-יפו?' אני עונה: בטח שאני מתמודד. בעידן חוסר הוודאות, אני מרגיש שאני מגן על העיר שהפכתי לסמל של דמוקרטיה ופלורליזם, ועם זה אסור לקחת סיכונים".
כשישבתם בתדריך במוצאי 6 באוקטובר ואמרת "לא כולם יחזרו", בשביל מה זה היה טוב?
"בתחילת המלחמה, הרגשתי שיש לי בעיה. להעביר את האנשים ממוד של רגיעה ושלום ו'אנחנו נדפוק אותם חזרה', אל מקום של הפנמה שעכשיו זו מלחמה. הייתי צריך את כל החושים שלהם מחודדים, והיות שהייתה לי דוגמה מהעבר, אני חושב שבני פלד אמר את זה בששת הימים, השתמשתי בה גם אני. המטרה שלי הייתה ליצור אצל הטייסים פוקוס, ערנות".
ואז שישה פנטומים לא חוזרים לנחיתה בבסיס חצור.
"בפילוסופיה של המלחמה, למפקד יש זכות לבוא ולהגיד: 'אתה טס עכשיו לשם, בידיעה שאתה לא חוזר'. לא סיכוי, ידיעה. למה? 'כי שם אני צריך אותך'. אני מרגיש שלם עם מה שעשיתי".
אז נעלה דרג. אם היה מפקד אחר לבסיס, ההתנהלות מול המטה הייתה שונה ב"דוגמן 5"?
"הייתי רוצה להגיד שכן, אבל כנראה לא. במטה חיל האוויר באותו רגע, היו אנשים, כמו אביהו בן-נון, גיורא פורמן ודוד עברי, שאמרו לפלד שלא צריך לבצע את 'דוגמן'".
היחסים עם איתן בן-אליהו הושפעו מהסיטואציה שבה הוא הוצנח עליך?
"אני נפגעתי, אבל זה לא היה בלתי טבעי למנות את איתן. הוא היה בכיר ממני, הוא רק עזב ואני רק הגעתי. איתן הוא 'אייס' בטיסה. אין לי אליו טענות בהקשר למינוי שלו, ולכן זה לא היה נושא בינינו. זה היה ביני לבין עמוס לפידות, המפקד שלי. וגם הוא לא שמע ממני אף מילה. והוא נפטר והלכנו דרך ארוכה יחד, ולא סגרנו את זה מעולם".
מה היית היום עושה אחרת?
"תמיד אומרים אל תדון אדם עד שתגיע למקומו, ואל תדון נושא בלי להבין את רוח התקופה. במציאות של היום הייתי מבקש אישית לדבר עם בני פלד לפני היציאה ל'דוגמן 5'. הייתי מבצע פקודה, אבל הייתי יותר אסרטיבי. אולי. אבל זו חוכמה קטנה בדיעבד לספר סיפור כזה. אין לו שום משמעות בניתוח היסטורי. כמו לשאול מה נפוליאון היה עושה בקרב כזה או כזה. הוא אגב אמר פעם: 'אני מחפש גנרלים עם מזל'".
ובכל זאת, אני אקשה. איפה היית היום אם היית מתמנה למפקד הטייסת, ולא איתן בן-אליהו?
"אני לא חושב על זה. פיקדתי על 201 בשלושת ימיה הראשונים, הימים הקשים ביותר. חזר מפקד הטייסת, זזתי הצידה. אחרי הטלפון מעמוס לפידות נפגעתי. חשתי פגיעה באמון, אבל אני חייל וזה נשאר ביני לביני. במלחמה אתה עובר הרבה דברים שאתה חייב לכבוש, ולהמשיך הלאה. אז גם זה. זה לא איזה דבר בשבילי לחפור בו. זה היה. מה שכן מעניין, שלכל אחד מאיתנו יש את הסיפור הפרטי שלו במלחמה, את הקושי, וצריך להתגבר על זה ולהילחם יחד עם כולם. מה זו הלכידות הזו שעליה מדברים? קודם כל אתה נלחם בגלל החבר'ה שנמצאים לידך. הגעת לפה בגלל ציונות, אבל עכשיו במלחמה, יש לך ברירה. אתה הולך לקרב עם סיכון להיהרג ומה שמחזיק אותך זה, 'רגע, איך אני אסרב?' מה שאני קורא הישרדות חברתית".
אמרת, "לא אמרו לי מילה טובה". איזה תגובות כן קיבלת?
"כבר לפני הרבה מאוד שנים הבנתי שאם החברים לא היו חושבים שהייתי בסדר, לא הייתי חלק מפורום הבירה שלנו. מה שקרה, קרה אז, ונכון לאז. הוא לא נכון למה שהיה אחרי כן במשך החיים. אנחנו בכלל, אם לא שואלים אותנו - אנחנו לא מדברים. גם אני לא הלכתי למישהו ואמרתי לו: 'שמע, היית ככה וככה'. אבא שלי לא סיפר לי על עצמו, ואני לא סיפרתי לילדים שלי. אנחנו לא הולכים ומספרים כל הזמן".
לפחות בעקבות זה, למדת להגיד מילה טובה לאנשים?
"אני לא טוב בזה, ואני יודע שאני לא טוב בזה, ולכן מחזיק עוזרים שיעזרו לי להגיד. אבל אני כן איש של אנשים. זה לא שאני עושה. אני משיג את האנשים דרך אנשים".
במגירת השולחן שלו נמצא ספרו של הרצל, "אלטנוילנד" – ארץ ישנה-חדשה, שם מוזכר לראשונה השם תל אביב. הוא מספר כי כל נכד שלו שמגיע לבר או בת-מצווה מקבל ממנו ספר תנ"ך עם הקדשה אישית, כדי שלא ישכחו מה מקור העם אליו הם שייכים.
"כשאני מדבר על המחאה", הוא מסביר, "אני אומר: חבר'ה אני לא במובילים, אני בדרג המסייע. היום זה תלוי בצעירים. האם הם מפנימים את הסיכון לאורח חייהם כמדינת מגילת העצמאות? האם על זה הם מוכנים להילחם? זה לא סתם שיש היום יותר הדרת נשים, יותר פגיעות בלהט"ב או אלימות בחברה הישראלית. במקום לעסוק באותם דברים שנוגעים לאיכות חיינו, אנו עוסקים בדברים אחרים. ופה נכנסת תל אביב. אני זה שמחזיק את הלפיד ששומר על מעוז של שפיות".
איך זה שעברו 50 שנה ואתם עדיין דנים ב"פורום בירה" באותה מלחמה?
"פרלמנטים מהסוג הזה יש במדינת ישראל רבים. אלו מפגשים שקושרים אנשים עם ניסיון משותף מעצב. יש חבורות מטירונות, יסודי וכאלו מיום הכיפורים, שהייתה חוויה מעצבת. בניגוד גמור לקשקוש, כאילו אנחנו עוסקים ב'פרלמנט הבירה' במלחמת יום הכיפורים, אגיד שבכלל לא. אנחנו מדברים על הנכדים ועל הפוליטיקה ועל החיים ועל הכול, ומדי פעם מישהו פולט הערה צינית לגבי מה שקרה בעבר, אבל זה לא הנושא. הפרלמנט הוא המקום שבו נותר הדבק בינינו. ההבנה שמישהו מפה לא ימכור אותך, גם כשתיכשל. המקום היחיד שבו אני מרשה לעצמי לשתות זה בפורום, כי שם לא יסגירו אותי. שם אני חופשי. אני מרגיש קשר לאנשים האלו, כי עברתי איתם חוויה משותפת מעצבת. לכן אנחנו נפגשים. ויש לי עוד פרלמנטים".
האם מישהו אחר במקומך היה עושה טוב יותר בזמן המלחמה?
"בכל השטח הזה שנקרא תל אביב יש 5,000 אנשים שיותר מתאימים ממני להיות ראש העירייה, אבל הם לא בפוזיציה כדי להיות שם. ולכן אנחנו לא מכירים אותם. הדבר נכון לכל דבר בחיים. לשאול אם מישהו אחר היה עושה יותר טוב בטייסת 201? לא יודע, אבל אני זה שהייתי שם. אני כבר לא עוסק במלחמת יום הכיפורים עם אמוציות. אני מפויס לגמרי. לא מתווכח עם אחרים, מי הפיל ומה הפיל, ולא מתעסק אם כן היינו, או לא היינו. גם כשטייסים מדברים מה היה שם, אני אומר להם: 'חבר'ה, זה כבר נגמר. זה איננו'. באופן אישי אני מסתכל על זה ברמה אמפירית, לאומית, עם הלקחים שצריך לחדד. ולכן אני חושש לגורלה של המדינה כתוצאה מהמהפכה המשפטית. בהרצאות לתיכוניסטים, אני אומר להם: 'אנחנו חיים בתקופה היפה ביותר של העם היהודי. יש לנו גם עצמאות וגם ריבונות וגם חופש, והיום מסכנים את זה'. היום יש יותר יהודים בארץ ישראל מאשר בגולה. צריך להפיק לקחים ממה שכתוב בתנ"ך, ולא להרוס את הדבר הנפלא שיש לנו בידיים, בעיקר שהיום יש לנו חופש אישי'".
לקח אחד מהמלחמה שלקחת לחיים?
"הלקח העיקרי הוא להטיל ספק. לשאול שאלות, לבדוק ולהיות זהיר. זה מתחיל ברמת האמון שאני מוכן לתת לאדם, כשהוא אומר לי 'יהיה בסדר'. אני, בארגון שלי, לא מאפשר להגיד לי את המשפט: 'יהיה בסדר'. תביאו לי תוצאה".
בינתיים היה שלום, נוצרו קשרים. אי פעם נפגשת עם טייסים מצרים?
"לא. נפגשתי עם טייס ירדני, ואחר סעודי, אבל לא כאלו שהשתתפו במלחמה. אני לא יודע מה קרה לאלו שהפלתי ולא מתעניין. לא עסקתי בזה. אני לא מתייחס לטייס. אני מפיל אותו, נגמר. אני גם לא מחפש להרוג אותו. הוא נגמר בעיניי".
השיחה מתנהלת בשבוע שבו הכריז חולדאי על חבירה לאסף זמיר בקרב על ראשות עיריית תל אביב-יפו. בבחירות הקודמות החליט זמיר, אז סגנו של חולדאי, לנסות להתמודד על ראשות העירייה מול הבוס וטען כי "20 שנות שלטון זה מספיק". הוא השקיע בקמפיין עתיר תקציב וגרף 34 אחוזים מהקולות, אבל זה לא הספיק כשחולדאי גרף 46 אחוזים. "אני מאוכזב אבל לא כועס", הייתה אז אחת האמירות היותר מעודנות שלו. עכשיו, האיש שאמר שראש עירייה לא צריך להחזיק בכיסא שני עשורים, חובר אליו, במה שנראה כמהלך שנועד להחליש את המועמדת של יש עתיד, אלופה במיל' אורנה ברביבאי, שמנסה להציב אלטרנטיבה לחולדאי.
ספר לי, איך חברת לאסף זמיר וברגע שכחת את כל מה שאמרתם האחד על השני, כולל זה שאמרת שהקמפיין שלו הוא כולו שטיקים וטריקים, והוא השווה אותך לנתניהו מבחינת ההיאחזות בכיסא?
"אסף ואני תמיד היינו ביחסים טובים, וגם אחרי שלצורך העניין התאכזבתי מזה שהוא רץ לבחירות הקודמות, כבר השלמנו לפני שלוש שנים. אסף היה עמית שלי בעשר השנים שבהן הוא היה כאן, וחשבתי שלאור המציאות הקיימת, שבה לצורך העניין רומזים על גילנות, יש חשיבות גדולה מאוד להביא נציג של הדור הצעיר".
ממתי מפריע לך מה שאומרים עליך? בראיון הבחירות של 2018, כששאלו אותך אם לא כדאי שאסף יהיה מספר 2 בשביל הקשר עם הצעירים, ענית בנחרצות: "אני לא זקוק לאנשי קשר לצעירים... יש לי איתם קשר מצוין בלי תיווך של אף אחד".
"תמיד היו אצלי צעירים. וזה גם בכלל לא משנה. היה לי חשוב לשדר לדור הצעיר שאני קשוב להם. קידמתי פה את חיי הלילה, מערכות חינוך וגני ילדים, דבר שגרם לעלייה דרמטית של מספר הצעירים".
הוא טען בבחירות הקודמות שלראש עיר אסור לשבת 20 שנה על הכיסא.
"אני לא עונה לזה. לא מתעסק ברכילויות".
אז נדבר על האיחוד. סיפרת שלפני שלוש שנים השלמתם, מה היה שם?
"הוא היה שר התיירות, אני הייתי ראש עירייה, צריך להתחיל לדבר, וזה נגמר. אני לא נוטר טינה. יש בן אדם אחד בכל ההיסטוריה שלי שאני לא מדבר איתו עד היום. לא אגיד לך מי. אני לא אדם שעוסק בדרך כלל בעבר".
אם נחזור לנמסיס אחר שלך, נתניהו, למה כשמדובר בראש ממשלה צריך להגביל קדנציות, ולגבי ראש עירייה, פופולרי ככל שיהיה, זה בסדר שיסגור 25 שנה עם אופציה לעוד חמש?
"לראש ממשלה אסור לכהן יותר משתי קדנציות, כי כשהוא מתחזק הוא עלול לאיים על הדמוקרטיה, והנה ההוכחה. ביבי מסוכן היום למדינה יותר ממלחמת יום הכיפורים. לראש עירייה אין השפעה על הדמוקרטיה, הוא לא יכול לחוקק שלא יהיו פה בחירות או שידחו אותן".
אמרת שאם תיבחר זו תהיה הקדנציה האחרונה שלך, ואחריה לא תתמודד יותר. למה דווקא זו?
"כי אני יודע בדיוק מהם הפרויקטים שהם חלק ממפעל החיים שלי, צריך להשלים אותם, ולשם כך חשוב שאשאר. דבר שני, צריך אותי כאן כדי לשמור על העיר תל אביב-יפו, בעידן הזה של איום על הדמוקרטיה. צריך אדם מנוסה, חזק, שיעמוד מול הממשלה הזאת, והוכחתי בעבר את יכולותיי בעניין הזה. הגעתי למסקנה שבשבילי עוד קדנציה אחת זה מספיק. בסוף הקדנציה הבאה אני עוזב".
נעלבת כששרת התחבורה רגב לא הזמינה אותך לטקס חניכת הרכבת הקלה?
"לא רוצה לענות. אין לי עניין ברכילויות האלו. זה כבר היה ונמחק".
מילה על אורנה ברביבאי?
"אני מתייחס לכל מועמד בכבוד הראוי ועושה הכל להוכיח שאני צריך להיבחר. בשפה החיל-אווירית, 'בכל קרב דמה את יריבך לטוב שבטייסים, ותוכיח שאיננו כזה'. ולכן לכל מועמד אני מתייחס באותה מידת כבוד בדיוק כפי שאני מתייחס לתושבים".
